הבלוג של אילון

OK ילדים, בפעם האחרונה למדנו על "סרט הולמרק" ועכשיו הגיע הזמן לדבר על סוג חדש של סרטים: "סרטים-שנראים-טוב-על-המדף". סרטי מדף.

"לארס והחבורה האמיתית" אפילו לא הגיע לרמה הזו, אבל הוא היה ברירת מחדל בין הרצון לראות משהו משעשע קמעה לבין העובדה שליעד (אחד משני האנשים איתם ראיתי את הסרט) ראה בערך כל מה שהיה למדפים של בלוקבסטר להציע בשישי בערב חלש למדי.

על פניו, על המדף, לארס נראה כבחירה סבירה. סרט חד אבל לא מצחיק, דרמה קומית שמתרחשת בעיירה קטנה. עכשיו כשאני קורא את זה, אני קולט עד כמה הייתי צריך להיות מודע לעומק הנפילה, ישנן מילות אזהרה ששזורות בטקסט. לא כל עיירה קטנה היא האחים כהן במיטבם ולא כל סרט חד ולא מצחיק הוא בהכרח מעניין. "לארס והבחורה האמיתית" הוא לא זה ולא זה. הוא פשוט סרט איטי שמסרב להתרומם ולמרות הרצון לפרשן את גיבור הסרט ולנסות להבין מה לעזאזל עובר עליו, הדבר שהסרט משדר יותר מכל הוא לאות. מהמזג אוויר בסרט, מהקצב, מהדיאלוגים ומהכול. זה פשוט סרט לא מעניין על גיבור שכמעט בשום צורה לא הצלחתי להתחבר אליו (ותאמינו לי שגם אני בודד) שחי במקום לא מעניין שבו יש אנשים לא מעניינים שעושים דברים לא מעניינים.

בקצרה: לארס הוא בחור שקט ומופנם שחי בסמוך לאחיו ואשתו החביבה. למרות הקירבה הפיזית, לארס נמנע כמעט לחלוטין מליטו חלק פעיל בחייהם ועל פניו הוא נמנע ליטול חלק פעיל בחיים שלו עצמו. הוא סגור ובודד ולא נענה לאף ניסונות התחברות מאף כיוון. יום אחד לארס צץ בביתו של אחיו עם חברה. אחת כזו שהוא הזמין באינטרנט וניפח בעצמו. והוא רציני לגמרי. מבחינתו, ביאנקה (בובת המין) היא אמיתית לחלוטין. מתוך אהבה ללארס ומתך השד-יודע-מה, אנשי העיירה מחליטים לקבל את ביאנקה ולהתייחס אליה במלוא הרצינות. הגג הזה מעניין לשניות בודדות ומייצר סיטואציה או שתיים שמעלות גיחוך. אני יודע שלא צריך לשפוט סרט לפי כמות הגיחוכים שהוא מצליח לייצר, אבל לא מעניין ולא מצחיק ולא חשוב זה כבר יותר מדי. מומלץ לוותר.