הבלוג של אילון

השיטה ההוליוודית לייצר סאטירות מושחזות (יותר או פחות) כנגד "השיטה ההוליוודית" תמיד הזכירה לי את הנטייה שלנו לייחס את תכונות האופי הגועליות ביותר בעולם לישראלי הממוצע, אבל באותה נשימה להרים אורות גבוהים לרכב שהעז לנסוע "רק" במהירות של 115 קמ"ש במקום 125 קמ"ש. יורים ובוכים, מלגלגים אבל משתתפים פעילים. לג'ייק קאסדן, יוצר הסרט, יש אילן יוחסים מרשים מספיק כדי ללעוג לשיטה ההוליוודית - אביו הוא לורנס קאסדן, מהבולטים והידועים שבתסריטאים/בימאים של שנות השמונים והתשעים - והוא בעצמו במאי פעיל ומצליח. הבעיה היא שקשה לי לקבל את זה שקאסדן לועג למי שיושב קרוב לצלחת כשהוא בעצמו נמצא בצלחת. בכל מקרה, וכיוון שהסרט חביב עד מאוד, אני נוטה לגלות סלחנות כלפי קאסדן ואני יוצא מנקודת הנחה שבתור בן של תסריטאי/במאי ובתור במאי/מפיק עמוס, מי כמו קאסדן יודע מהם הקשיים הכרוכים בתהליך היצירה וכמה לא נעים זה כשיותר מדי ידיים ואינטרסים בוחשים בקודש היצירה שלך. אין ספק שנקודת המוצא הזו הופכת את דמותו של מייק קליין (דוכובני) לדמות הכי מיוסרת בסרט. הוא התסריטאי שמאוד רוצה לראות את פרי מלאכתו הופך לסדרה, אלא שיותר מדי דברים קורים בדרך והאינטרקציה עתירת הצביעות עם "המנהלים ברשת", ובעיקר עם לני (וויבר) עתידים להטריף אותו ולשבש את התסריט המקורי. האמת, לא נעים להגיד מי מנצח בסוף, רק אפשר להגיד שהסוף בא מהר.

הסרט קצר מדי ומצחיק מעט מדי. כלומר, לא הייתי מתנגד לעוד חצי שעה של סרט ועוד כמה בדיחות ברורות יותר או מובנות יותר למי שלא חי את ה - tv guide ומכיר את הטלוויזיה האמריקאית רק ממה שהוא שומע עליה. ובכל זאת, אם אני נשמע שלילי כלפי הסרט, זו ממש לא הכוונה. אני נהיתי, השותפה שלי גם כן (שנינו מאוהדי דוכובני). היה שווה את המאמץ וגם אם לא, זה נגמר מהר.