הבלוג של אילון

בד"כ, כשהשותפה שלי מזמינה אותי לקולנוע לב על חשבון המנוי שלה, אין לי מושג איזה סרט אנחנו הולכים לראות. הפעם דווקא היה לי מושג. היא הבטיחה לי שהולכים לראות את "מיס פטיגרו". ובכל זאת, בגלל היכרות עם השותפה שלי, לא התפלאתי שבסוף מצאנו את עצמנו בסרטו החדש של מייק לי "חופשייה ומאושרת" (אגב, באנגלית השם של הסרט הרבה יותר מגניב: Happy go lucky).

אני מודה שלא יצא לי לראות סרטים של מייק לי עד היום ולמרות שאני מודע למעמדו כקולנוען בכיר ביותר, נמנעתי מסרטיו בעיקר בשל התמה העצובה ששלטה בהם. מקריאת ביקורות על לי בעבר הבנתי שהשקפת עולמו אינה מן החיוביות, ועל כן, כישראלי שמקבל את מנת ההארד קור שלו מהחיים באמצעות החדשות ומכל מה שסובב אותי, הצלחתי להימנע ממייק לי. הבחור שנותן הרצאות בתחילת הסרטים בלב הבטיח שמדובר בסרט שונה. סרט שפשוט קשה להאמין עליו שהוא של מייק לי. ומה אתם יודעים, הוא כנראה צדק. גיבורת הסרט היא אופטימית וחייכנית בצורה מעוררת חשד. הייתה לנו אחת כזאת בשלישות, בדיוק בתקופה שהגעתי לבסיס. היא הייתה עושה את הדרך הקצרה מהצריפים לשק"ם כשחיוך תמידי נסוך על שפתיה. זה נשמע כמו תיאור מלבב אבל בתכלס היא הייתה בחורה שנראתה תמיד כאילו מישהו נוגע לה במקומות מוצנעים. זה לא טבעי. לפעמים מותר לא לחייך.

אז גיבורת הסרט של מייק לי עושה מאמצים עילאיים להראות שמחה וצבעונית ומאושרת וזה די מצליח לה. יש בה שמחת חיים שמצליחה לדבק את מי שמסביבה ובעיקר את מי שמוכן לדבוק בזה. לעומת זאת, היא מצליחה לשגע את כל הטיפוסים הלחוצים (Anal באנגלית מדוברת) הנקרים בדרכה. בין אם זו אחותה ובין אם זה המורה שלה לנהיגה (דמות אינטנסיבית אבל מוגזמת ולפיכך מפוספסת בהקשר של הסרט). ההתנהגות שלה לא לגמרי טבעית, אבל מי יודע, יכול להיות שפופי (גיבורת הסרט) מצאה את התשובה ואולי בגלל הפשטות שלה, היא מרשה לעצמה לחייך. לפי הסרט, לפחות, נראה שזה עובד לה ומי אני שאתווכח עם כזו הצלחה.

כסרט, אגב, "חופשייה ומאושרת" הוא סביר לחסידי הקולנוע הבריטי, מפתיע מבחינת מעריציו של לי, ומיותר למי שמחפש קומדיה של צחוקים. פופי מחייכת, אנחנו לא תמיד.