הבלוג של אילון

הקדמה: את הרעיון הזה גנבתי מהבלוג של אחי היחידי. פעם, בראשית ימי הבלוגים באינטרנט אחי היחידי החזיק בלוג באנגלית. אחד מהפוסטים בבלוג ההוא עסק ברגעים גדולים ברוק. כיוון שעקבותיו של הבלוג ההוא אבדו במרחב הוירטואלי וכיוון שמדובר בגניבה בתוך המשפחה, אני משוכנע שאחי היחידי יסלח לי ולא ינטור טינה. כשם שאני לא כועס על זה שהוא קיבל את העיניים היפות יותר.

מה הופך שיר רוק/פופ לשיר גדול ?

הלחן ? המילים ? המלודיה ? ההגשה ? הנסיבות בהן הוא נכתב/מבוצע ? גודל השדיים של הזמרת ?

בסופו של עניין, כל התשובות נכונות. ישנם שירים גדולים וישנם שירים על זמניים. אתה יכול שלא לאהוב את קלפטון אבל אין ספק ש-Layla הוא אחד משירי הרוק הגדולים שנכתבו ובוצעו אי פעם. בגלל "עולמו של וויין" Stairway to Heaven הפך לבדיחה, אבל הוא עדיין אחד מהשירים הגדולים בכל הזמנים. Satisfaction של הרולינז סטונז הוא שיר רוק פשוט עם ריף מדבק אבל העובדה שבשנת 65', כשהשיר יצא, לא היה מקובל לשיר על ה - Satisfaction שלך, הפכה אותו לגדול עוד יותר.

אחד מהדברים שאני אוהב למצוא בשירים הוא רגעים קטנים. יש מלא כאלה. לפעמים קל מאוד לשמוע אותם ולבודד אותם מתוך השיר, לפעמים לא. כשאתה מוצא אחד כזה אתה יכול להתענג עליו. לפעמים אפילו שעות.

מבחינתי, אין הגדרה מדויקת לרגע קטן גדול שכזה. הוא יכול להיות הדבר הקטן ביותר והוא יכול להיות הדבר הגרנדיוזי ביותר. זה יכול להיות מעבר תופים מגניב, סולו גיטרה או פתיחה של סולו גיטרה, ליין של באס או מעבר, משהו שהזמר אומר, אפילו תקלה של סאונד יכולה להפוך לרגע קטן גדול. וכשם שאין הגדרה מדויקת למה אמור להכיל רגע קטן גדול, אין הגדרה מדויקת לאורכו של רגע קטן גדול כזה. זה יכול לקחת שנייה, כמה שניות, הכל תלוי. הוא נמצא בכל מקום ואפשר למצוא אותו בכל שיר וכשאתה כבר מוצא, שמחה גדולה.

אחד מהרגעים, למשל, הוא מעבר תופים בן 3-4 שניות מתוך שיר של להקת Suicidal tendencies. שמעתי על הלהקה ועל השיר הספציפי בתקופת התיכון ואני זכור שבזמנו, הייתי נוסע עם החבר-הכי-הטוב-שלי באוטו ושומע את המעבר שוב ושוב ושוב ושוב. במקרים מסוימים הייתי מניח את הידיים מההגה ומנסה לעשות Air drumming (מאוד לא מומלץ כשאתה הנהג). החבר-הכי-הטוב-שלי הוא אחד מהאנשים הכי רחוקים מ-Suicidal ובכ"ז הוא קיבל את זה בהבנה.

אחד הרגעים הקטנים הגדולים שאני מוכן להקריב לצורך הדוגמה הוא מתוך Shoplifters of the world של הסמית'ז: הבית של השיר מורכב מתיפוף כבד בשילוב עם ליין בס חודר כשהגיטרה של ג'וני מאר מבצעת ריף שחוזר על עצמו. הפזמון מלודי עם קצת קולות שניים למוריסי (מה שבדרך כלל לא היה קורה). 1:20 לתוך השיר נגמר הפזמון השני ומתחיל מעבר מוזיקלי שהוא בעצם נגינה של הבית ללא שירה. הקצב של התופים בשילוב עם הבס יוצר מתח שהולך ומתגבר וכעבור 22 שניות ישנה התחלה של סולו של מאר. הגיטרה מנגנת במלואה עם הכפלה כלשהי. הכניסה הספציפית הזאת לסולו, שמתרחשת 1:42 מפתיחת השיר ונמשכת שתי שניות היא רגע קטן גדול. מי שמכיר וזוכר את השיר יודע על מה אני מדבר.

מהצד האחר, מי שמכיר וזוכר את השיר יכול לשאול את עצמו, מה לעזאזל הוא רוצה ? כולה כניסה לסולו. וגם זה נכון.

הדוגמה מתוך Shoplifters of the world היא רגע קטן גדול בעיניי אבל יכולה להיות חסרת משמעות בעיניו של אחר. מה שלא יהיה, החלטתי להקדיש כאן בצד שמאל רשימה לרגעים קטנים גדולים שכאלה. מי שיש לו כוח, מוזמן להוריד את השירים מאיפשהו ולהקשיב. אני אפילו אשמח לשמוע הצעות של כל אחד לרגעים קטנים גדולים אחרים.