הבלוג של אילון

ככל שהשנים חולפות, ג'ון קיוזאק מתקבע במקום שלו: הוא כנראה אף פעם לא יהיה "ענקי" כמו טום קרוז או טום הנקס או וויל סמית' ודומיהם, אבל הוא גדול מספיק כדי להחזיק סרטים על עצמו. יש לו תיוג איכותי והוא מצליח להיחשב "מיוחד" למרות שחלק מהתפקידים שלו הם סתם תפקידים וחלק מהסרטים שלו הם סתם סרטים. כנראה שהיכולת הטובה ביותר שלו היא לשדרג את אותם "סתם סרטים". אני מת עליו ואחרי כמה שנים שבהן ראיתי מעט מדי סרטים (איפשהו בסוף שנות התשעים) ג'ון קיוזאק ווודי אלן היו אלה שהחזירו אותי לאהבת הקולנוע. את זה, אני בטוח לא אשכח לו אף פעם. נדמה לי שאלמלא המראה המצודד, קיוזאק היה יורש בקלות את ביל מאריי בתור השחקן הזה שנראה כאילו כל תפקיד נתפר למידותיו, בעיקר כי מידותיו משתלטות בהתאמה מושלמת לכל תפקיד שהן מקבלות.

"עולם משלו" (או: The Martian child בשפת האם) הוא עוד סרט של קיוזאק שבו נמצאת גם ג'ואן, אחותו בחיים והפעם גם אחותו בסרט (ואני מכיר לפחות מישהי אחת שמבחינתה ג'ואן היא הקיוזאק האמיתי) ואמנדה פיט. עכשיו, ברור לכל כי השילוב של קיוזאק וקיוזאקה ואמנדה פיט בסרט כבר מזכה את הסרט בתו איכות ובציון גבוה במיוחד. נוסיף לכך את התפקיד שמגלם קיוזאק - סופר מדע בדיוני שהתאלמן ומנסה לאמץ ילד מוזר לחלוטין, ילד שמשוכנע שהוא נולד במאדים - ונקבל קומדיה משפחתית קלילה על אהבה, בדידות, פחד הנטישה והפחד הגדול שלא יקבלו אותך.

הבעיה העיקרית היא שהסרט כל כך מתוק וכל כך חינוכי והדמויות בו הן פשוט כל כך כל כך "אבטיפוסיות" לדמויות בסרטים האלו עד שקשה להתרומם מהנקודה הזו. מה שמרים את הסרט זה ג'ון קיוזאק, אחותו, אמנדה פיט והילד שמצליח להיות מעצבן כמו מקאולי קולקין בשעתו אבל נוגע ללב כמו עיניים של גולדן רטריבר ולא ברור כמו הדיעה שלי על הסרט.

הייתי מת לצרף את הסרט לרשימת הסרטים שראיתי ואהבתי אבל הוא לא מספיק איכותי כדי להגיע לשם, כי בתכלס, עם כל שחקן אחר הייתי אדיש הרבה יותר לסרט.