כשפגשתי את קוקסטא, היא אמרה לי שהיא הייתה בטוחה שבמסגרת העבודה שלי יש לי זמן לראות סרטים. שאלתי אותה למה, והיא אמרה לי ש"רק בן אדם שיכול לראות סרטים בעבודה, יש לו זמן לראות כל כך הרבה סרטים גרועים". חשבתי על המשפט הזה אגב צפייה ב"חתונה במהירות מופרזת".
בדיעבד, אין לי אלא להלין על עצמי ועל השותפה שלי שהייתה איתי כשבחרנו את הסרט הזה. מה כבר היה ניתן לצפות מסרט שעונה לשם הזה ושעל עטיפתו רואים את ג'ייסון ביגס בפוזה הזו ואת איילה פישר בפוזה הזו ???
האם ציפיתי לקומדיה מבריקה, אולי מפתיעה סטייל "הרולד וקומר". הרי הסרט הזה היה גולגולת ושתי עצמות מתחתיה עוד מהתחלה. והוא נהיה עוד יותר כזה במהלך הצפייה. "חתונה במהירות מופרזת" הוא סרט מחורבן. פשוט מחורבן.
השאלה הרלוונטית היחידה לאחר הצפייה בסרט היא האם ניתן לחוס על חייו של סרט רק בגלל שנייה אחת מצחיקה. ואני באמת מתכוון לשנייה אחת, הבעת פנים אחת של איילה פישר שקרעה אותנו מצחוק. הרף עין שחלף מהר מאוד. התשובה היא, לא. אי אפשר לחוס ואסור לחוס. זה סרט מחורבן וצריך להיזהר ממנו.
כמה מחורבן ?
מחורבן כמו סרט שעיקר העלילה שלו היא סביב בחור שמנסה להתאושש ממותה של ארוסתו בהתקף לב פתאומי ע"י זה שהוא מציע נישואין לבחורה הבאה שהוא רואה. והיא מסכימה. עד כדי כך מחורבן. להיזהר. ממש להיזהר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
