שבעה שבועות לתום הרווקות והשאלות הקשות ממשיכות להדהד בראשי.
אל דאגה, אנחנו עדיין מאוד אוהבים ואנחנו עדיין מאוד רוצים להתחתן אבל לעזאזל, מה לנגן בפתיחת האירוע והאם לקחת בקינוחים פרופיטרול במקום מלבי או שאולי שניהם.....
עד לפני זמן קצר ביותר סלדתי מהשחצנות של אלו שכבר התחתנו וידעו לגחך כנגד הניסיונות של זוגתי לעתיד ושלי לבחור אולם או לקדם במשהו את תכנית החתונה. מעט מאוד דברים יכולים לעצבן כמו אחד שכבר "עשה את זה" ושצופה בך "מנסה לעשות את זה". לכולם יש את אותה עצה "שמרו את הכסף לטובת טיול בחול". אבל כולם יודעים להגיד את זה לאחר מעשה. כולם התחתנו וגם אתה רוצה. כולם קיבלו בעבר את אותה עצה והנה גם אתה מקבל. אתה כמו כולם, רק מתלבט יותר.
והאמת היא שהעולם לא מקל עלייך. לא ממש. הנה בחרנו אולם. חתמנו בשמחה. ישבנו והתמקחנו על המחיר ועל התפריט, למדנו מילים חדשות מתחום המזון (פופייט ו – קרודיטה) והיינו בטוחים שאנחנו בדרך הנכונה למנוחה ולנחלה. אלא שהמנוחה והנחלה עוברות בשלל בחירות שיש לבחור והכנות שיש להכין ולפעמים אתה תוהה "מה עושים זוגות שלא מתכננים חתונה, איך הם מעבירים את הזמן ביחד ???"
ופתאום הכול נהיה מודולרי. הכול בשיטת איקאה. אתה לא מזמין להקה שלמה של נגני מוזיקת עולם, אלא אתה צריך לשבת ולבחור את מי מהלהקה אתה רוצה להזמין. אני רוצה את הביטלס אבל בלי רינגו, הוא תמיד ביאס אותי. שיבואו שלושתם עם אקוסטיות ונג'מג'ם קצת....
זה לא שאני מתגעגע לימי הדג המלוח והיין כיוון שבשנים האלו טרם נולדתי. השנים שבהן החלו חבריי להתחתן עברו כבר בגני הורד/שלוליות הפקאן/הבאר של סבתא והגומחה של סבא, ובכל זאת, מי ידע שכך יהיה.
בניגוד לרוב הזוגות שבהם הגבר מעוניין בחתונה מצומצמת והאישה היא זו שדוחפת לאירוע רב משתתפים בגני יהושע עם הופעה של מדונה וחימום של קולדפליי, אצלנו זה עבד קצת אחרת.
אני זה שדחף לחתונה. אני. חשוב להדגיש את העניין הזה לנצח כיוון שאני לא ידוע בשל הכושר הארגוני שלי. הרבה כישורים יש לי, זה לא אחד מהם. אהבת חיי הייתה מוכנה ללכת עם כל מה שאבחר.
אתה רוצה רבנות ? סבבה, שיהיה רבנות. אתה רוצה מסעדה, שיהיה מסעדה. מה שתגיד. ואני אמרתי חתונה. בואו נרקוד עד הבוקר בואו נצעק חזק עד השמיים.
והנה אני צועק.
טוב, האמת היא שאני סתם מקטר. רוב האירגונים נופלים על אהבת חיי. מהר מאוד היא הבינה שהדרך שלי לחתונה עוברת דרך הרבה כוונות טובות, אלא שהכוונות הטובות שלי לא קשורות ליכולת ארגונית.
אין מה לדאוג. אנחנו נתחתן בסוף. והסוף הזה הוא עוד שבעה שבועות סך הכול. ואני יודע שביום המרגש הזה לא יהיה אכפת לי מי יבוא לנגן ואיזה קינוח יוגש בסוף (למי שמתכוון להגיע, המלצה חמה על הארטיק שוקולד, מדובר בלהיט מטורף !!!)
סך הכל אני רוצה להגיע לרגע שבו חבר/ה טוב/ה יתחתנ/ו ואני גם אוכל לגחך ולהגיד "אני במקומכם שומר את הכסף ונוסע לחול", גם לי מגיע, לא ככה ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
