הבלוג של אילון

בשורה התחתונה והמצערת, מכבי תל אביב עומדת לזכות מחר בגביע אירופה לאלופות. ואני לא אומר את זה למען המנחוס, ואני לא אומר את זה כדי להרגיע את כל האוהדים (הטועים) שחפצים בהצלחת הקבוצה. אני אומר את זה כי אני יודע את זה. אני יודע את זה כמו שכלב יודע שהוא עומד למות ובורח מהבית כמה ימים לפני. כמו שימאי ותיק יודע שעוד כמה שעות יבוא הגשם. אני יודע וכואב את זה, אבל אין לי מה לעשות, אני רחוק 2660 ק"מ ממילאנו וכנראה שהאירוע המצער הזה יתרחש בלעדי.

כשהייתי ילד, בימי שלישי לקראת ערב, אבא שלי היה מנסה לשלוח אותי לבוטקה של הלוטו ברח' צאלים פינת אילת. אני אומר מנסה כי לא תמיד הסכמתי ולאבא שלי היה כלל אחד "תלך רק אם אתה עושה את זה ברצון". ככל שחלפו השנים הלכתי גם בלי רצון. לאבא שלי ז"ל היו עיניים טובות, כאלה שקשה לסרב להן. יום שלישי אחד, אבא שלי בדק את הטופס וגילה שהוא לא קלע באף אחד מהמספרים. לא שלא הייתה זכייה, אלא שאפילו לא היה מספר אחד נכון. אני זוכר אותו עוד ממלמל שעל "הישג" שכזה גם צריך לתת פרס. ממרחק הזמן – הוא צדק.

השנה, הייתה לי אחת משנות הספורט הגרועות בחיי. אני עוקב ומתעניין כבר 33-34 שנים וזאת אחת מהגרועות שבהן. מכבי ת"א בכדורגל לקחה אליפות שנייה ברציפות כשכל הליגה מתבטלת בפניה. מלך השערים של העונה, השחקן שהוביל את מכבי ת"א לאליפות המיותרת הזו הוא בשר מבשרה של הפועל ת"א. ולא רק זה אלא שהוא התברר כדרעק לא נורמלי. השמחה על ההדחה של מכבי ת"א מהגביע נמשכה יום אחד ואז גם הפועל שלי הודחה.
באנגליה, ליברפול נתנה ריצה מדהימה, כולם דיברו על הרומנטיקה, על האימפריה, אני זמזמתי את הביטלס ובסוף – החלקה של סטיבי ג'י, אולי הכי ליברפול ממה שליברפול יכולה להיות, מנעה את האליפות. זה כל כך מבאס שאפילו הכשלון של מנצ'סטר יונייטד לא הצליח לנחם אותי.
ב – NBA, אני אוהד את הלייקרס. היו לי שנים של הצלחות, אבל השנה הקבוצה פשוט התרסקה. וגרוע מכך, העתיד נראה קודר עוד יותר. בעונה הקרובה נאש ימשיך להעמיד פנים שהוא משחק גם בגיל 68 או כמה-שהוא-לא-יהיה,בראיינט ימשיך לנסות לרדוף אחרי ג'ורדן (לא יעזור לך חבוב) ואני אסבול בשט כמו פולניה טובה.
ברצלונה הפסידה את האליפות בבית לאתלטיקו מדריד. מכבי פ"ת נשארה בליגה ובקיצור רב – כל מה שיכול להשתבש השתבש. לפחות חוקי מרפי נשארו אמינים.

ואתם יודעים מה הכי גרוע ?
שלאורך כל עונת היורוליג אני לא מצליח לגייס מעצמי את השנאה למכבי ת"א. באמת שאני רוצה וזה לא מצליח. אז נכון שמבט אחד בפנים של גיא פניני או שמעון מזרחי מזכיר לי את בית גידולי ואת המטרות שלי בחים (לשנוא את מכבי) אבל בסיכומו של עניין יש יותר מדי אנשים שאני מחבב במערכת הצהובה (דיוויד בלאט, גיא גודס, דיוויד פדרמן למשל) ואני לאט לאט ובכאב רב מבין שהגביע יהיה צהוב מחר בערב כי כך נראית כל עונת הספורט שלי וגרוע מכך – אני לא אסבול כתוצאה מכך. אני אסיים את החזרה, אחפש חנייה, אתעדכן בזכייה, ארצה להתבאס אבל לא אצליח.
Damn you מכבי ת"א – אפילו את הכיף הזה לקחתם ממני !!!

קראתי אתמול על הודעת הפרישה של עמרי אפק והאינסטינקט הראשוני שלי היה להגיד משהו בנוסח "חשבתי שהוא פרש כבר מזמן" או משהו מרושע בסגנון. כיוון שהייתי לבד, לא היה הרבה טעם בלהגיד. אחר כך אשתי הייתה לצידי אבל עמרי אפק לא מעניין אותה.

בתור אוהד הפועל ת"א, ובתור אחד שהתרגש עד דמעות באליפות של שנת 2000 - שהיא, אגב, הרבה יותר אליפות של שלום תקווה מ"תינוקות קשטן" - אני חייב להודות בבושה שאני לא ממש זוכר את עמרי אפק משחק. כלומר, ברור לי שזה קרה ואני אפילו משוכנע שהוא תרם תרומה כזו או אחרת לאליפות של הפועל ת"א, ובכל זאת, המקסימום שאני זוכר ממנו במדי הפועל ת"א הוא פרצוף מבוהל אחרי החמצה מחפירה במשחק חצי גמר גביע המדינה מול מכבי חיפה (אני זוכר שאז חשבתי שהבהלה שלו היא לא מההחמצה עצמה אלא ממה שקשטן ייעשה לו אחר כך). הוא גם כבש את השער המכריע בשכונת התקווה אבל מה שנזכור מהמשחק הזה זה את התגובה "האוהדת" של אוהדי בני יהודה לאליפות של הפועל ת"א. רוחב הלב שהם הפגינו עלה להפועל ת"א בלא-מעט פצועים מקרב הצופים.

במחשבה שלי, עמרי אפק התקבע כפצוע כרונית. יכול להיות שזה לא הולם את המציאות, אבל נוצר בי הרושם שהוא תמיד פצוע. קצת כמו יוסי בניון ונבחרת ישראל. אולי לא חשוב וקריטי באותה רמה, אבל בהחלט תמיד בספק כזה או אחר למשחק. וחוץ מזה, מהר מאוד הבנתי שתדמית "האינטיליגנט" שנוצרה לו היא לא ממש מוצדקת. כנראה שזו הרמה הנמוכה של שאר השחקנים והתקשורת הסימפטית להפועל ת"א - בעולם תקשורת שצריך לראיין מדי שבוע אנשים ברמתם של ליאור אסולין, ראובן עובד ואלון מזרחי (של שנות התשעים) ולהעמיד פנים שמה שהם אומרים הוא באמת מעניין או נכון דקדוקית, כנראה עמרי אפק שכזה שמצליח לחבר שני משפטים ואוחז בחזות אשכנזית למהדרין ועבר בקרית אונו הוא "האינטיליגנט".

עמרי אפק היה חלק מפרשת נערת הליווי. כיום הוא טוען שהוא רק צפה מהצד, אבל הוא אחד משבעת המובחרים. הוא גם הסתבך בקטטה מיד אחרי עונת האליפות של הפועל ת"א. והוא עזב את הקבוצה. כל "תינוקות קשטן" הייתה המצאה מופרכת ואני עדיין חושב שהאליפות ההיא הייתה יותר שביט ושלום תקווה ורונן חרזי (פעם ראשונה שלהפועל יש חלוץ שאשכרה מבקיע גולים). כן, היו גם כמה חבר'ה צעירים אבל כבר בעונה ההיא לבלילי ולטועמה היה עבר של עונה או שתיים בקבוצה (ויכול להיות שגם לכפיר אודי - אליו אני באמת מתגעגע).

אני יודע שבתור אוהד של הקבוצה זה לא ממש יפה לזלזל ככה בשחקן שנתן כמה שנים יפות (אפילו שאני לא זוכר אותו). ובתור אוהד כדורגל אני צריך לשמוח שבעולם הזה נמצאים אנשים שמסוגלים לחבר משפט אחד רצוף, אפילו אם הם לא ממש ראויים לתואר כמו "האינטיליגנט", ובכל זאת, דעתי לא נוחה לגבי עמרי אפק. אולי זה ראיון הפרישה שבו הוא דאג להתחנף ללוזונים (באמצעות גיא) ולהכחיש את השתתפותו בפרשת נערת הליווי. ואולי זו התחושה החמוצה שמלווה אותי מאז התפרקות "התינוקות של קשטן" אחרי עונת 2002.

איך שלא יהיה, אני מניח שעוד נשמע עליו בתפקיד בכיר כזה או אחר בכדורגל העילג שלנו, בכל זאת, "אינטיליגנט".

האם "ברמחטנה" היא קבוצת הכדורגל הגדולה בהיסטוריה ??? אפילו יותר גדולה מברצלונה של מסי, צ'אבי ואינייסטה ??? ובכלל, איפה נמצאת ברמחטנה ??? אולי ניסע לשם כדי לראות כדורגל איכותי ??? ובכלל, לא כדאי לעשות הגהה לשלמה שרף ???

יש לי תחושה שלמרות הנסיונות של אופ"א להתעלות מעל המהומה התקשרותית של השבוע האחרון, השופטים הונחו שלא ליפול בפח במידה ויש "הצגות" של שחקנים (בעיקר אלה של ברצלונה). כיוון שהסיכויים של ריאל מאוד נמוכים, וכיוון שהשופטים ישתדלו שלא ליפול בפח, אני צופה משחק אלים במיוחד ללא תגובה שיפוטית הולמת. בקיצור סכנין של לחמן נגד ווימבלדון/מילוול. אני מקווה להישאר ער כי בתיאוריה, זה יכול להיות מעניין. וכמובן, ויוה בארסה.