הבלוג של אילון

כל מי שקורא את NRG בקביעות יכול להבין שאין לאתר המכובד שום עיסוק כרגע, למעט בריטני.

וינוגרד שמינוגרד, בואו נדבר קצת על בריטני. עדיין, צריך לגלות מעט יותר עקביות בדיווחים:

בשלב מסוים של הקריירה שלו, בן סטילר כנראה הבין שהוא נועד לנצח לגלם תפקיד אחד בסרטים שונים. יש לו דמות קבועה והוא הצליח להתמחות בה. מין וודי אלן שכזה עם אינטנסיביות של אל פאצ'ינו. כל גיחה מחוץ לדמות מוליד סרטים מבאסים ועל כן הוא דבק במה שהוא יודע לעשות הכי טוב. אגב, גם לדמות הקבועה הזו היו כמה נפילות מהדהדות ("קנאה" למשל) אבל לרוב בן סטילר מצליח למקסם מהדמות הזו את כל מה שאפשר ולהחזיק באמצעותה את הקריירה.

גם האחים פארלי נידונו כנראה לבלות את הקריירה שלהם בייצור סרטים שיהיו דומים בצורה מובהקת האחד לאחר. לפעמים זה העיבוד הלא-ממש-מוצלח שלהם ל"אהבה על הדשא" של ניק הורנבי, לפעמים זה קצת מרגש כמו "תקועים לנצח", ולרוב זה נע באזורי ההומור של "טפשים ללא הפסקה".

אין ספק, השנים שחלפו אולי הקהו במקצת את החוש של האחים פארלי, אבל לא לגמרי וכך גם ב"אשת החלומות" אפשר למצוא הומור גסויות מפתיע בבוטות שלו, לצד קטעים מטורפים לגמרי (באחת הסצינות מישהי משתינה לבן סטילר על הגב, וזה לא קטע סקס קינקי אלא קטע-שאמור-להיות-מצחיק בסרט).

אחדג מהדברים שהם לגמרי משותפים לבן סטילר ולאחים פארלי הוא העובדה שהתגובות כלפיהם נעות בדרך כלל על אחד משני צידי הסקאלה: או שאתה איתם או שאתה לצריהם. אני, באופן אישי, מת על בן סטילר ועל כן אף פעם לא נמאס לי מלראות סרטים שבהם הוא מגלם את דמותו החבולה הקבועה.

את האחים פארלי אני פחות אוהב ומעריך, אבל הם גורמים לי לצחוק בקול רם כמעט בכל סרט שהם עושים ומבחינתי, לצחוק בקול רם זה דבר מענג.

במקרה של "אשת החלומות" השילוב בין סטילר לאחים פארלי הוליד קומדיה סבירה לחלוטין, נגועה בהומור מעט חולני, אבל בעיקר מצחיק. זה לא סרט מופת, אפילו לא בז'אנר הקומדיות המפגרות אליו הוא משתייך, אבל בשבילי, השילוב של בן סטילר, האחים פארלי וסן פרנסיסקו שבה מתרחשת החצי שעה הראשונה של הסרט היה טוב מספיק. בעיקר מצחיק. שווה צפייה ב-DVD למי שמסוגל לסבול את סטילר.

בכל מקום מדווחים שהרב עובדיה התקשר לאולמרט ואמר לו "אל תירא ואל תחת כי עמך אני". יפה מצידו של הרב המכובד. באמת יפה. השאלה היא כדלקמן: אם "הרבובדיה" ואולמרט אכן שוחחו בטלפון, ולאור הפעמים הבודדות בהן שמעתי את הרב עובדיה מדבר, מישהו מעלה על דעתו שהרב אכן אמר משפט כזה ואולמרט הצליח להבין אותו ??!!??

הרי במשפטים פשוטים יותר קשה להבין את הרב. על אחת כמה וכמה לחילוני אוכל שקצים כאולמרט שלא מנוסה בדברי רבנים.

אין צ'אנס שבעולם.

אני משוכנע שיש הרבה מאוד אנשים שישמחו להסביר למה "מדוזות" הוא סרט כל כך חשוב ולמה "מדוזות" הוא הישג מדהים לשירה גפן ואתגר קרת בבכורתם הקולנועית. אין לי ספק שהסרט הכיל עוד המון רבדים אליהם לא נחשפתי, מטאפורות שלא הצלחתי להבין, סמלים שזעקו לי ממש מתחת לעיניים ואולי, בכלל, אני מפספס את הנקודה כולה. אין לי ספק שיהיה מי שידע להסביר את כל זה טוב ממני.

מאז ומתמיד, כשכתבתי על סרטים, כתבתי מנקודת מבטו של הצופה ההדיוט. לרמת אהבתי/לא אהבתי. אני מודה שפה ושם היו יומרות ומשפטים מופלצים, אבל לרוב ניסיתי להביע דעה בלתי משוחדת ובלתי מלומדת. לא למדתי קולנוע (עדיין, אחת החרטות הגדולות שלי) ולמרות שנורא הייתי רוצה להבין טוב בסרטים, אני לא. 

אני נדרש לעניין הזה מכיוון שיש לי תחושה קשה מאוד שאני מחמיץ משהו בקשר ל"מדוזות". נראה לי שאני מחמיץ משהו. לא יכול להיות שסרט שזכה לכל כך הרבה תשבוחות (כשהסרט יצא ממש שקלתי ללכת לראות אותו בקולנוע) ודובר בו רבות כל כך, יסתבר בסופו של דבר כסרט שממש, אבל ממש, מזכיר את כל הסרטים שגורמים לקהל להתנזר מקולנוע ישראלי. השותפה שלי ראתה את הסרט בקולנוע עם עוד חבר ושניהם לא אהבו אותו.

ניסיתי לדבר איתה על זה. המסקנה הייתה שמבחינתה, "מדוזות" הוא אולי רמה אחת מעל סרט סטודנטים, אבל בעיקר, שלוש רמות מתחת לסרטים נחמדים כמו "נודל". ואם יכולתי לחשוד בשותפה שלי כמי שהתאכזבה מ"מדוזות" בגלל הציפיות המוקדמות, השותף שלה לצפייה הוא ממש לא אחד שמתרשם מציפיות מוקדמות. וגם הוא לא אהב את "מדוזות". וגם אני לא. וגם אמא שלי (שמאוד אוהבת קולנוע ישראלי). והמסקנה היא ש"מדוזות" הוא כנראה סרט של מבקרים.

יש הרבה כאלה ולפעמים אתה מצליח לאהוב סרטים של מבקרים. לא במקרה הזה. אני משוכנע ששיתוף הפעולה בין שירה גפן לאתגר קרת יכול להניב תוצרים טובים הרבה יותר. אם לא בתחום הקולנוע אז בתחומים אחרים.

בדיוק כשהתחלתי ללכת, הגשם התחיל.

בהתחלה הוא היה מהוסס. ניסה לחוש את השטח. לראות אם אחרי יום של שמש וקרירות נעימה אנחנו מוכנים לקבל אותו. וכנראה שהיינו מוכנים.

אז הוא התחיל בהיסוס אבל באיטיות (ובעיקר בנחישות) הוא הלך והתגבר, כמו שואב עידוד מכך שכולם נזהרו מלפגוש בו והתעטפו בכל מה שיכלו.

ודווקא רציתי ללכת.

אחרי שבוע שבו לא הלכתי ובערבו של שבוע שבו אני יודע שלא אוכל ללכת, דווקא רציתי ללכת.

רציתי ללכת כדי לשכוח את היום שעבר עליי עד עכשיו. ורציתי ללכת כדי להוכיח לעצמי שעוד לא אבדה התקווה. שלא הפכתי רשמית לפדלאה הכי גדולה בעולם.

רציתי ללכת כי כולם הולכים.

והתזתי על עצמי מעט מהאפטרשייב שגורם לזיו להגיד שאני מריח כמו ספר משנות השמונים. ושמתי חולצה עם שרוולים ארוכים וסוודר גדול, והכל כדי ללכת.

אבל אז הגשם התחיל.

כאילו שהוא החליט לעשות יד אחת עם היום הזה.