הבלוג של אילון

הפיתוי של "לשחוט את הנבחרת" אחרי ההופעה המביכה מול קרואטיה הוא עצום. כמה עצום ? עצום עד כדי כך שאני כמעט לא יכול להתאפק. אסור לאף נבחרת ברמות האלה לספוג רביעייה בבית, על אחת כמה וכמה מנבחרת כמו קרואטיה ועל אחת כמה וכמה ביום כזה של נבחרת קרואטיה. זו לא אחת מאריות הכדורגל האירופאי וברמה שהיא מפגינה, היא בהחלט לא צריכה לצאת מרמת-גן עם נצחון כזה גדול. מבין כל הדברים שאפשר להגיד, הייתי רוצה להתעכב על נקודה ספציפית: לא יהיו מסקנות חותכות ולא אמירות נוקבות. סתם קיטור פילוסופי.

קשה להחזיק הרכב קבוע בנבחרת. בניגוד לקבוצה שמתאמנת על בסיס קבוע, ונבנית על בסיס קבוע, בנבחרת יש הרבה מקום לשינויים. השחקנים משחקים בדרך-כלל בקבוצות שונות והכושר הקבוצתי שונה וכמובן שגם הכושר האישי בין שחקן לשחקן (באותה קבוצה) שונה. בנתונים האלו, אני לא מאשים את קשטן על כך שהרכב ההגנה של הנבחרת משתנה ממשחק למשחק. את זה אני מסוגל להבין. מה שמטריד אותי זו העובדה ששמעון גרשון איבד את מקומו בהרכב לטובת תומר בן-יוסף. זה יכל להיחשב חילוף מנצח, אבל ברגע שאתה סופג רביעייה שחלקה נובע ממצבים כל-כך מביכים וחלקה נובע מחוסר תיאום משווע בהגנה, אין לך אלא להאשים את הבלמים והמגינים שלך. עמרי אפק הוא לא מגן ימני טבעי ולמרבה הצער הוא גם לא מגן ימני לא טבעי, ובכל-זאת אפשר לקבל את התפקוד שלו בעמדה הזו. כנ"ל לגבי קייסי. כנראה שקשטן לא מוצא את יואב זיו ורוני גפני כטובים מספיק ובסוגיית קייסי, גפני או זיו, קשה לי להגיד שיש לי דיעה. כפי שאומרים בעולם הכדורגל, אלה שלא משחקים הם הכי טובים. טל בן-חיים הוא כנראה השחקן הכי מקצועני שיש בנבחרת. האופי שלו בעייתי, המשפחה שלו בעייתית (מה העניין הזה של המכות בין אבא שלו לדייויד אבו), הייתי מסוגל להסכים עם כל מי שאומר שהשתן עלה לו קצת למעלה ושכנראה מדובר בשחקן over-rated ברמות, ובכ"ז, בן-חיים הוא לא הבעיה. אתם יודעים מה, אפילו בן-יוסף כשלעצמו הוא לא הבעיה. מה שמטריד אותי זה הנסיבות שבהן בן-יוסף הגיע להרכב הנבחרת. הטעות של גרשון במשחק הקודם, הטעות שבעקבותיה נזרקה על גרשון כל אבן פנויה שהייתה בסביבה, הביאה את בן-יוסף להרכב. במקום מסוים, אפשר להגיד שמדובר בהחלטה פופוליסטית של קשטן. וזה מוזר. קשטן שהצטייר בעיני כאדם שבחיים לא יכנע לתכתיבים, הקשוח שבמאמנים, החליט להרכיב את בן-יוסף שלא משחק באופן קבוע בהרכב של בית"ר, על-פני גרשון שכן משחק קבוע. זה לא נשמע לי כמו קשטן. אני לא יודע מה עבר עליו, אבל אני מה עבר על הנבחרת בעקבות ההחלטה שלו. עבר על הנבחרת ערב מביך ברמות על. חבל, פשוט חבל.

ישנם עוד מיליון דברים שאפשר להגיד על המשחק והשידור, הנה תקציר: דני נוימן מביך, אבי רצון עוד יותר, כולנו פרשנים, כולנו טועים, מה יש לדודו אוואט ???, הנבחרת הוחזרה לגודלה הטבעי, גם הערוץ הראשון, אני הולך לוידאו להחזיר סרט. בריאות ואושר.

בשבועות שחלפו מאז הצפייה ב"ימים של אהבה" ניסיתי למצוא את הדרך המדוייקת להסביר עד כמה הסרט הזה גרוע ואני חושב שמצאתי: "ימים של אהבה" הוא סרט כל-כך גרוע עד שהוא מצליח להעמיד בצל את הפארודיה המבריקה שנעשתה עליו ב"ארץ נהדרת" (מריאנו בתפקיד מנחם גולן זועק "אקסלנט, אקסלנט" וכו'). "ימים של אהבה" הוא סרט כל-כך גרוע עד שהוא סרט חובה. פשוט חובה. אסור לפספס. ואני לא צוחק. "ימים של אהבה" הוא סרט כל-כך גרוע עד שחשבתי להוציא 49.90 ש"ח כדי לקנות לעצמי עותק פרטי. סרט כזה אני חייב שיהיה בבית.

אני יודע שזה נשמע כמו מניירה של הפוך-על-הפוך, אבל אני באמת ובתמים חושב שזה סרט חובה. וכמה שהוא רע. "ימים של אהבה" הוא סרט מעליב ומגוחך. סרט שגם אם מאן דהו, ללא כל ידע מוקדם בקולנוע, היה מתאמץ כדי לייצר את הסרט הרע ביותר בעולם, סביר שהוא לא היה מצליח ליצר זבל שכזה. ובכל-זאת, חובה לראות את זה. פשוט חובה.

ראיתי את הסרט שלוש פעמים. ולא הפסקתי לצחוק. ולא כי הוא מצחיק, אלא בעיקר כי הוא עלוב. ולא עלוב באופן שדורש רחמים, אלא עלוב באופן הנצלני שבו הוא נעשה. הפקה ברמת מתנ"ס, עריכה חובבנית, צילום גרוע, סאונד גרוע, איכות מחפירה, וזה עוד בלי שנגענו בתסריט, בבימוי, במשחק ובשאר הדברים האמיתיים שמרכיבים סרט. אגב, אפילו המוזיקה שהייתה אמורה להיות הדבר הטוב היחידי בסרט הזה, הייתה דפוקה.

מבין כל הנוכחים אני חייב להחמיא לניר לוי. הוא היה גרוע כמו כולם, אל תדאגו, אבל יש משהו בהבעה שלו (ואולי אני היחידי שרואה את זה) שמשדר "אני יודע שזה סרט חרא, אבל באתי לעשות פאן". אם לוי לא התכוון להסתלבט אז: רחמים. פשוט רחמים.

אני ממליץ לכל אחד ואחת לקחת את הסרט ב-DVD. אם יש בכם קצת חדווה והומור, לא תפסיקו לצחוק. בדוק. זה פשוט סרט מחורבן ברמות על. חובה לראות. פשוט חובה.

במסגרת חיפוש התמונה לפוסט הזה, גיליתי שקיימת סדרת ספרים לילדים, באנגלית, שנקראת Having fun with Dick and Jane (שם הסרט באנגלית). זה נראה כמו ספרי לימוד מלפני כמה עשורים. אני לא יודע מה זה אומר לגבי הסרט, באמת שלא, אני רק יודע שאני מחפש משמעות לסרט הזה. אני משוכנע שליוצרי הסרט הייתה אידיאולוגיה שלמה וכשהם חשבו על הסרט הם רצו לייצר קומדיה או סאטירה על החלום האמריקאי ועל אמריקה התאגידית ועל שאר הסיסמאות הגדולות האלו אבל בסופו של דבר, אתה נשאר ביד עם שעה וחצי של סרט, כמה חיוכים (שלא ממש קשורים לג'ים קארי), ההשתטות הקבועה של קארי (לפעמים זה עובד. לפעמים לא. הפעם - לא) וכרגיל, ים של כוונות טובות שמתנקזות לכלום ושום דבר.

אפשר בהחלט לוותר.

קראתי אתמול בידיעות את הכתבה על ג'קו. בדרך-כלל אני מתעלם מכל מה שקשור לכוכב נולד, אלא שבעונה הזו, אולי בגלל האיכות וכנראה שבגלל השעמום, דווקא יצא לי לראות ואפילו שלחתי SMS לטובתו של האיש עם השערות על הפנים. סיפור מעניין הסיפור של ג'קו ולדעתי 2 הפסקאות הראשונות בכתבה יכולות לתמצת בקלות הרבה מהביקורת שיש לי על התקשורת בארץ ועל האנשים בארץ ועל הארץ בכלל. בכל מקרה, אלא אם כן פרשיית ג'קו היא תחבולת יחסי ציבור שיצאה מכלל שליטה ופרופורציה, הכתבה שכחה להזכיר את הנפגע האמיתי מכל הסיפור: סער בדישי.

בליל הגמר, כשפרסמו את השירים שכל אחד מהפיינליסטים עומד לשיר, אמרתי לשותפה שלי משהו בסגנון "בטח סער בדישי כבר מתכנן מה לעשות עם הכסף" (בדרך-כלל כשבאים ללעוג למוזיקאים על תאוותנות מדברים על "לסגור מרפסת", אז יכול להיות שאמרתי משהו כזה). אין מה לעשות. כוכב נולד זה רייטינג. המון רייטינג. ולהכניס שיר לשלבי הגמר של התכנית זה כסף. הרבה כסף. במקרה הפחות טוב אתה עושה סטיפה נאה מהתמלוגים. במקרה היותר טוב אתה מתניע מחדש את הקריירה או נותן לה boost קטן (ע"ע גלי עטרי). אתם יודעים מה, אפילו "היהודים" לא יכולים להתלונן על ההתעללות של נינט בשיר המעצבן ההוא שלהם. והנה, סער בדישי, האיש שכזמר פשוט סירב להתרומם, האיש שנידון כל חייו להתהדר בתלתולת בעייתית ובקריירת בידור בינונית במקרה המחמיא, קיבל את הצ'אנס להמריא. יחד עם "השיר שלנו" והביצוע של ג'קו ל"אני מאבד אותך", בדישי יכל לעשות עם עצמו משהו. ואכן, ג'קו זכה, ו"אני מאבד אותך" היה בדרכו להיטחן עד דק בגלגל"צ. אלא שג'קו היה חייב להתראיין ולומר את מה שאמר. והציבור היה חייב להגיב בדיספרופורציה שמאפיינת אותנו כישראלים והנה "אני מאבד אותך" חזר לתהומות הנשייה וסער בדישי יחזור לחפש פאבים בראשל"צ שאפשר להפוך למועדוני קריוקי לעת מצוא. בכל זאת הבן-אדם חייב להתפרנס.

מי שמכיר טוב את ההיסטוריה של הביטלס, יכול תמיד להיזכר בסיפור של פיט בסט. למעשה, גם מי שלא מכיר את ההיסטוריה של הביטלס יכול לדרג את פיט בסט (שלא באשמתו) כאחד מגדולי הלוזרים בהיסטוריה. המתופף שהביטלס החליטו להעיף כחודשיים אחרי חתימת החוזה עם EMI. המתופף שהיה אמור להיות רינגו סטאר אם הוא רק היה יותר חברותי. או יותר מתופף.

אני משוכנע שבדישי יסתדר. ועם קצת מאמץ מצד היחצנים הוא יוכל להתראיין בקרוב על ההזדמנות שפוספסה. אולי הוא יוכל למנף את זה למשהו טוב. ולגבי ג'קו, לפי הכתבה, אין לי בכלל ספק שהוא בדרך לקאמבק. אחד מהגדולים, אין מה לדבר. רק במדינת ישראל - יחידת הטראומה - סטלן מנתניה יכול להפוך להיות אלוהים ואח"כ שטן ואח"כ אלוהים שוב וכל זה בפחות משנה. העיקר שעוד שנתיים נשאל "ג'קו מי ?"

• 
  
  לפני שבוע טליק ביקש ממני לכתוב קצת על מכבי ת"א. מהצד האחד מאוד רציתי, אך מכיוון שלא ראיתי את המשחק הביתי מול מלאגה, החלטתי לוותר. השבוע לא ראיתי את המשחק המשמח מול פרטיזן בלגרד, ובכל-זאת, שמעתי את הדיווחים הבוקר בגל"צ ועל פניו נשמע שההמולה סביב מכבי ת"א רק הולכת להתחזק. האמת, חבל לי על ספאחיה שנראה סימפטי בהחלט. הבנאדם נקלע לג'וב הכי מלחיץ שיש בכדורסל האירופי. הוא צריך למלא נעליים במשקל סופר-כבד ומכבי השנה נמצאת בעונת בנייה. בקבוצות על, דוגמת מכבי ת"א, הבנייה נעשית בד"כ תוך כדי תנועה. אתה משתמש בדור הקודם כדי להכשיר את הדור הבא. במכבי ת"א - קבוצה שבה רמות הלחץ הן לא הגיוניות - אין אפילו את הלוקסוס הזה. תוצאות, כאן, עכשיו, ומיד. אל תפסיד לקבוצות NBA כי צריך למכור מנויים לאירופה. אל תפסיד בבית המוקדם כי צריך למכור זכויות שידור. אל תפסיד וזהו. זה מספיק קשה לעשות את זה בקבוצות ותיקות, על אחת כמה וכמה בקבוצה שהשחקן היחיד ששרד בהרכב שלה מהעונה הקודמת (וויצ'יץ') היה הראשון שהצהיר על רצונו לעזוב. התקפית, מכבי מתפקדת. אלא שההתקפה היא פועל יוצא של כשרון או יוזמות פרטיות וכאלה יש במכבי הרבה. ההגנה היא הבעייה. קבוצה כמו מכבי לא יכולה להרשות לעצמה לספוג כל-כך הרבה. ואולי, ולמרות כל הנסיבות המקלות, ספאחיה לא מספיק טוב או נכון לקבוצה הזו העונה. מבחינתי, שיישאר. כמה שיותר שדים יחוללו סביב מכבי, כך השמחה לאיד שלי תהיה גדולה יותר.


• 
  
  הפועל ת"א סיימה בתיקו ביתי מאכזב מול ראפיד בוקרשט. שום מדבר על הדרך ואני מעריך את זה (בד"כ) אלא שמול קבוצה כמו ראפיד, אפשר לבקש גם תוצאות ולא רק דרך. לפני שבועיים התייחסתי להחמצות של הפועל ת"א והנחתי שזה ישתפר או לא או יישאר אותו דבר. שכחתי להתייחס לדבר המדאיג שיצא לי לראות העונה, התיאום הלוקה בהגנה. אני לא בדיוק יודע אם זה ישתפר וכמו שזה נראה, אני יכול להמר שפאאס לא יישאר פה עוד הרבה (לא בגלל הרמה אלא בגלל שאישתו כורעת ללדת בארגנטינה, המשפחה מאוד חשובה לו והעונה לא הולכת לשום מקום). אני מקווה ששום ימצא דרך להתגבר על זה. נסיון העבר (מכבי חיפה) לא מעיד טובות בעניין. לרעתו תמיד תעמוד העובדה שאת האליפות היחידה שהיא הפסידה בשש השנים האחרונות, חיפה החמיצה תחת הנהגתו. ואליפות (ואת זה יודעים בהפועל טוב מאוד) מתחילה תמיד בהגנה.


• 
  
  אבל עם כל הכבוד להגנה השערורייתית של הפועל, גם ההתקפה לא נראית משהו. בדרבי זה ממש הצליח לעצבן אותי (וזה כל מה שאני עומד להגיד על הדרבי...). שיהיה ברור, אני אחד מגדולי המצדדים בשום, ובכ"ז, אני עדיין לא מצליח להבין, מה היה לו כל-כך דחוף לזרוק את יבוריאן. מה יצא מזה. איליה עבר לרוסיה, חזר ארצה, והיום בערב כבש שלושער (סליחה, כשזה מגיע לשלושער רצוי לומר " דפק שלושער") במדי קרית שמונה. אני מכיר לפחות בן-אדם אחד שחשב עליו במהלך הדרבי (ויחד איתי אני מכיר שניים) והנה הוא קורע רשתות בליגה השניה ואנחנו מורטים שערות בליגת העל.


• 
  
  ואם כבר אנחנו בענייני "מה היה כל-כך דחוף לשום לשחרר...." - אסי דומב. באדיר לא בלם, לא היה בלם, לא יהיה בלם ואם אתה כל-כך להוט למנוע ממנו להיות קשר אחורי, אז לפחות שייצא משי אבוטבול שחקן. משהו פה לא מסתדר. בטירוף.


• 
  
  אחרונה חביבה: עומר פרץ בן זונה. בכל העונה שעברה הוא לא רץ במצטבר את מה שהוא רץ בדרבי. שיתחיל להבקיע עצמיים כמו גרשון, שנהנה מהשחרור שלו גם קצת.