הבלוג של אילון

בגירסה הדנית "החלום של מרטין" נקרא "We shall overcome". מהצד האחד קל לי להבין למה מפיץ ישראלי ירצה לשנות את שם הסרט, מה גם שהתרגום העברי ל-We shall overcome הוא "אנחנו נתגבר", וזה כבר הרבה פחות אטרקטיבי בתור שם של סרט.

מהצד האחר, החלפת שם הסרט ל"החלום של מרטין" מצליחה לעקר את העוצמה שקיימת בשם המקורי (הגם שלגיבור הסרט קוראים מרטין והחלום שאליו מתייחסים הוא החלום בנאומו המפורסם של מרטין לות'ר קינג).

סרט לא רע, "החלום של מרטין" ואפילו שמדובר בסרט דני (שפה שבאופן מפתיע, אני לא דובר) עדיין הצלחתי להנות או לפחות לא לסבול מהשפה שנשמעת דומה כל כך לגרמנית.

האמת היא שלא לגמרי הצלחתי להבין איך ילד שחי בכפר דני של סוף שנות השישים מצליח לפתח חיבה כל כך עזה לד"ר מרטין לות'ר קינג, עד כדי כך שהוא משנה את שמו מפריץ למרטין (מהצד האחר פריץ זה שם די מבאס). אני אפילו לא מצליח לראות סיטואציה שבה ילד שחי בכפר דני שלסוף שנות השישים בכלל שומע על ד"ר קינג, ובכל זאת, ראיתי אשליות גדולות מאלו בסרטי הקולנוע.

אני מניח שיוצרי הסרט כיוונו את הסרט דווקא לכיוון של הגאולה.

מרטין לות'ר קינג הרי הוא אחד מהסמלים הגדולים ביותר של החיפוש אחר החופש, הגאולה החירות ושאר השמות הנרדפים שבאים לתאר את אותו קונספט חמקמק. הנקודה היא שאפשר לאתר בסרט הרבה דברים אחרים, הגדילה בכפר קטן, בקהילה שבה כולם מכירים אותך, לטוב ולפעמים לרע. החיים במחיצת אנשים שעוברים את אותן חוויות שאתה עברת או תעבור.

אפשר לראות בסרט גם הערה מעניינת על מערכות היחסים והאמון בין ילדים למבוגרים. במקרה הזה, ובניגוד למה שקורה בד"כ בסרטים, לא מדובר על נער מתבגר שנמצא בשלב "המעצבן" של התבגרותו אלא דווקא בנער שנמצא בדיוק כמה דקות לפני השלב הזה. הוא עדיין מספיק חמוד כדי שנזהה בו את הילד שהוא ולא את המתבגר המעצבן שהוא עתיד להיות.

"החלום של מרטין" מתרכז במערכת היחסים הבעייתית שמנהל מרטין עם מנהל בית הספר שבו הוא לומד. המנהל הכל-יכול מטיל חיתתו על תלמידי בית הספר ועל מועצת בית הספר ותושבי הכפר. חלקם למדו אצלו וגם בהם הוא הפליא את מכותיו.

אם הייתי יכול להתייחס לחלום של מרטין כסרט שהוא נטו על גאולה, אולי הייתי יכול להתעלם מהאנכרוניזם המסוים שגלום בו. כיוון שגאולה היא רק אחד מהנושאים בסרט, יש לי קצת בעיה עם האופן הכמו-מודרני שבו מוצגות מערכות היחסים של מרטין עם שאר העולם. זה קצת צרם לי לאור התנהגותו של מנהל ביה"ס שנראה כאילו נלקח מהסיפורים של צ'רלס דיקנס או מ"החומה" של פינק פלויד.

איך שלא יהיה, "החלום של מרטין" הוא עוד הצלחה של השותפה-שלי-לדירה במסגרת המנוי שלה למועדון הקולנוע של "לב". לשרוד בקלות כל כך יחסית סרט בדנית ועוד אחרי יום עבודה ארוך, זה בהחלט הישג שיש להתברך בו.

1:00 בלילה ברח' רוטשילד, רדיו תל אביב ברקע.

שיר שמבחינת הפתיחה נשמע כמו "ברחובות העיר", מבחינת הקול השני נשמע כמו אפרים שמיר, מלודיית סיקסטיז קלאסית, ליווי של קלידים/מקלדות שמזכיר את Crystal lake המופלא של Grandaddy ואת Baby you're a rich man של ארבעת המופלאים. ומעל הכול התחושה הנעימה של הקול הזה שאני כל כך אוהב מלווה בכיף שיש לך בכל פעם שאתה שומע שיר חדש שמדליק אותך ברדיו.

אין מה לדבר, אלי לו-לאי הוציא שיר חדש. 

כשיצא "הצד שלו הצד שלה", ווינס ווהן וג'ניפר אניסטון היו בשלב כזה או אחר של הזוגיות ביניהם. אם אני לא טועה, זה היה השלב שבו התקשורת העולמית עוד גילתה בהם עניין מופרז. ולא צריך לזלזל בזה. ממש לא. לדעתי, זו אחת הסיבות היחידות לקיומו של הסרט הזה. ועולה לי בדמים להשמיץ את הסרט כיוון שווינס ווהן וג'ניפר אניסטון חביבים עליי באופן ספציפי (לא כזוג, אלא כבודדים).

אני לא אתפלא אם אני אגלה ש"הצד שלו הצד שלה" הוא תוצר של נסיון ברור לגזור את הקופון מהזוגיות הזו. או שאולי הזוגיות הזו היא נסיון לגזור את הקופון מהסרט. איך שלא יהיה, למעט העובדה ששני גיבורי הסרט הם זוג במציאות (בזמן שהסרט יצא, היום הם כבר לא) ולא סתם זוג אלא זוג שמורכב מווינס ווהן בעל המניות העולות וג'ניפר אניסטון שהיא גרושתו של בראד פיט, אין בסרט הזה הרבה.

הוא לא רע באופן מוחלט, אבל הוא סתם סרט. הייתי מתבאס-ממנו-רצח אם הכוכבים לא היו ווהן ואניסטון. אז, באמת היה מדובר בסרט חסר משמעות לחלוטין. במקרה הזה, עם כל ההקשר הרכילותי, זה עוד נסלח. העלילה מתרכזת בפירוק מערכת היחסים בין השניים כשהטוויסט הוא בכך ששניהם נשארים לגור תחת אותה קורת גג וכל אחד מנסה לשבש את חייו של האחר בדרך כזו או אחרת.

כנראה שזן סרטי הטום וג'רי הזה הוא טוב רק בגירסאות המצוירות.

בכל מקרה, למעט ההקשר הרכילותי שבו נעשה הסרט ולמעט העובדה שג'ניפר חושפת את הטוסיק, אין בסרט הרבה. אפשר בהחלט לוותר.

גיא לוזון התפטר בשעה טובה ומוצלחת מאימון הפועל ת"א ואיגוד הגאונים המתכנה הנהלת הפועל ת"א עדיין לא הצליחו למצוא לו מחליף.

כיוון שאיש לא שאל לדעתי לגבי מחליפו העתידי של לוזון, אני מתנדב לתת אותה פה בבלוג חינם אין כסף. מבחינתי אף אחד מהמועמדים שהוזכרו לא מספיק טוב, יש לי מועמד משלי.

אלי כהן – אף פעם לא אהבתי את אלי כהן ולמיטב זכרוני תמונתו מפארת את רשימת "אלה לא יבואו" פה בצד שמאל. אמנם לכהן יש היסטוריה טובה של הבאת זרים – ולראייה, טברטקו קאלה החזיק לבדו את מכבי ת"א של העונה שעברה ואפילו גרר אותה לעונה לא רעה בכלל -  אבל זה לא מספיק. גם הסיבוב הקודם והמוצלח שלו בהפועל ת"א וגם העובדה שלצד דרור קשטן הוא המאמן היחידי שאימן בארבע הקבוצות הגדולות של הכדורגל הישראלי, עדיין לא מכשירים אותו בעיניי משלוש סיבות עיקריות:

1. למעט החריג של מכבי ת"א בעונה שעברה, ההיסטוריה הקרובה של כהן רצופה בכשלונות, על אחת כמה וכמה בקבוצות שהוא לא בנה בעצמו. להנהלת הפועל ת"א אין כסף להשקיע ברכש  וכהן ייאלץ להסתדר עם הקיים. אני לא רואה איך זה עובד.
2. כהן הוא מאמן שמתחנף להנהלות. זה ידוע. הנהלת הפועל ת"א היא הנהלה זחוחה ונוראית שמאמן חנפן יכול לטשטש אותה לחלוטין. על-מנת לחלץ את הפועל ת"א מהבוץ נדרשת הנהלה במצב ערנות מתקדם ולא כהן הוא האיש שיביא אותה לזה.
3. הרכש הכושל של גיא לוזון עמוס בשחקנים "בעייתיים". ההדרדרות של כהן (בדעת הקהל ובכלל) החלה כשהוא לא הצליח להתמודד מול יוסי בניון. אני לא רואה איך כהן "השריף", הגאוותן והקשוח מצליח לחיות בהרמוניה עם רמי דואני, ראובן עובד וליאור אסולין. בהנחה ולהנהלה אין כסף להזרים, אלו שחקני השלד שיצטרך להוציא את הפועל מהבוץ.

מוטי איווניר – באופן לא ברור אני דווקא נוטה לסמפט את איווניר, למרות עברו (וכנראה גם עתידו) המכביסטי. הוא בחור נחמד ולפחות בתור פרשן הוא רחוק מהג'ננות שאפיינו אותו כמאמן. הבעיה היא שמכל הרזומה של איווניר, אני לא מוצר בדיוק את מה שהופך אותו למאמן כל-כך מבוקש. באמת, מה באיווניר הופך אותו למבוקש ? ההישגים שלו ברמת נבחרת הנוער הם לא רלבנטיים כיוון שנבחרת שונה לחלוטין מקבוצה. בנבחרת אתה צריך להיות חכם מספיק לבחור את השחקנים הטובים ביותר מתוך שכבת גיל מסוימת. ימי האימון פחות תכופים וההכנה שונה לגמרי. ברמת הקבוצה לאיווניר יש קריירה נטולת הצלחות ולמעט עונה או עונה וחצי בנצרת עילית קשה להגיד שהוא הצטיין או אפילו בלט באופן מיוחד. איווניר הוא למעשה מין גיא-לוי-לייט.

משה סיני – הפועל ת"א רחוקה דקה וחצי מירידת ליגה ובכל זאת אני משוכנע שאם ייערך משאל בין אוהדי הקבוצה, עדיין אחוזים ניכרים מהם יעדיפו לרדת ליגה ולא לראות את סיני חוזר לעמדת מאמן/מנג'ר הקבוצה. בדומה לקודמו (בפוסט, לא בחיים) מוטי איווניר, גם סיני עשה לעצמו שם בגיזרת הנבחרת מבלי שהוא הצליח בכלל ברמת הקבוצות. קשה לי לזכור הצלחה של סיני כמאמן של קבוצה, קל לי מאוד לזכור את עיי החורבות שהוא השאיר אחריו בהפועל ת"א.

קל לי לזכור את השנים המשפילות שאחרי החזרה לצמרת הכדורגל. השנים המשפילות של ההפסדים האוטומטיים בדרבי. מבחינתי הכול (כמעט הכול) עדיף על סיני.

אלי גוטמן – במשך שנים החזקתי בדעה שגוטמן הוא המאמן האידיאלי להפועל ת"א.

המתודיות שלו והנטייה לכדורגל משעמם עד כאב יכולים להלום את רצון האוהדים ובעיקר אלו הותיקים, שרגילים להפועל ת"א המשעממת. אמנם גם גוטמן ידע שנים לא מוצלחות כל כך בכדורגל הישראלי, לא לחינם הוא ברח לקפריסין, אבל עקרונית הוא המאמן ההולם.

הבעיה העיקרית שיש לי כרגע עם אלי גוטמן קשורה לזה שהוא מאמן קבוצה אחרת והפועל עלולה להזדקק ללא מעט כסף כדי לשחרר אותו. מעבר לכך, ובדומה לאלי כהן, גם גוטמן יעדיף לחכות לעונה שבה יתנו לו לבנות את הקבוצה מהתחלה ולו לקבל את האוסף העלוב הזה שמתחזה להפועל ת"א בחודשים האחרונים.

מחר בחטאפה יאמנו את הקבוצה רון ציבלין ויוסי אבוקסיס. יש סיכוי שהפועל עוד תנצח ואז בכלל נהיה בצרות: ההנהלה עוד תחשוב שזה חכם להחתים את השניים עד סוף העונה. גם זו טעות. אבוקסיס לא מאמן וגם ציבלין לא. אני לא רואה איך השניים האלה מצליחים להחזיק את הקבוצה עד סוף העונה. על אחת כמה וכמה במסגרת מאבקי הירידה שצפויים להפועל.

כמו בכל מקרה של קבוצה שנאבקת כנגד הירידה, על אחת כמה וכמה הפועל ת"א, השם של שייע פייגנבוים עולה תמיד. הבעיה היא שיש גבול לכל בדיחה וממילא שייע חתם באשקלון או משהו דומה ועל כן הוא ממש לא רלבנטי. אפשר גם להציע, כמיטב המסורת של התקשורת הישראלית שמציעה הצעות לא רלבנטיות, את ניר קלינגר (ומה זה חשוב שהוא חתום בקפריסין) אלא שקשה להאמין שקלינגר שנמלט מהמיטה החולה של מכבי ת"א יגיע על-מנת לתחוב את ראשו למיטה החולה של הפועל ת"א.

לפיכך, אני רוצה להעלות מועמד מעט מפתיע מטעמי:

אייל לחמן. כן, כן, ממש ככה. נכון, הוא לא נחשב למאמן גדול, למעשה הוא שנוי במחלוקת. בעונה שעברה הוא הצליח להוביל את הפועל פ"ת לליגה השנייה באופן די משפיל. העונה הוא פתח גרוע בעכו ובסופו של דבר התפטר אחרי כמה מחזורים, ולמעשה, אין בלחמן שום בשורה לעומת גיא לוזון. האחד לא מאמן מספיק טוב וגם האחר.

אבל...הקבוצות של לחמן התאפיינו תמיד ברוח קרב (עד לגבול הכסחנות). אני לא רואה שום סיכוי שהפועל תינצל ממאבקי הירידה, וכפי שאמרתי בעבר, מאבקי ירידה זה לא דבר קל. זה אנשים עם שערות בשיניים וזה רצח בעיניים ואת זה, לחמן יכול להביא לקבוצה.

יש ללחמן עוד יתרון אחד (כפי שאני רואה את זה): יש לו יכולות סקאוטינג מופלאות. בדוק. לחמן תמיד מצליח להביא ארצה זרים זולים ואיכותיים ולרוב הוא פוגע. יש לו כנראה מקורות באפריקה או שהוא סתם יודע לקרוא מזגזינים מהעולם. בכל מקרה, אם נצטרך להביא מישהו בינואר (וסביר שנצטרך) הסקאוטינג של לחמן יכול להתברר כקלף מנצח. שווה לחשוב על זה.

וחוץ מזה, אם לא נשאר בליגה, לפחות נשבור כמה רגליים בדרך. גם זה משהו במצבנו.

היה מאוחר. היה מאוחר ולא הצלחתי להירדם. זה מה שאני זוכר, שהיה מאוחר ושלא הצלחתי להירדם. ואז ברחתי אל הפתרון הקל. הפעלתי טלוויזיה. בחייו של הסובל מנדודי שינה, הפעלת טלוויזיה כמוה כהודאה בכישלון. ההבנה שמחלחלת אט אט שגם הלילה לא תישן. ואם יש משהו יותר עצוב מלהפעיל טלוויזיה כשאתה סובל מנדודי שינה, הרי שזה כנראה להפעיל טלוויזיה ולהתחיל לצפות בסרט. אין מה לעשות. עלעול בספר, בהייה במשחק כדורגל, קליפים או סתם פרקים ישנים של חברים, יכולים להיגמר תוך דקות ספורות. סרט נמשך זמן. שעה וחצי בדרך-כלל. וכך, בלילה אחד שבו לא הצלחתי להירדם, מצאתי את עצמי צופה ב"הנסיכות".

למרות הפוטנציאל הקלוש, לא סבלתי. אפילו שרדתי עד הסוף. בתור אדם שמצליח להירדם לא הייתי משקיע דקה בסרט הזה. ולא בגלל שמדובר בסרט רע או טוב או השד-יודע-מה. פשוט מפני שבדרך-כלל כמעט ואין לי צ'אנס להגיע לסרטים שמוקרנים בערוצי הסרטים.

בתור איש שסובל מנדודי שינה, התמסרתי לסרט.

האמת, יש לי בעיה עם הזנות כפי שהיא מוצגת בסרטים. זונות, כך התרשמתי, דומות יותר לרונית אלקבץ ב"אור" של קרן ידעיה. אז נכון שאלקבץ מצליחה להיות מוגזמת גם כשהיא משחקת דמות מוגזמת מראש, אבל היא עדיין דומה יותר. שיהיה ברור, עוד לא יצא לי להשתמש בשירותים הטובים שהן מציעות, פשוט מדי פעם יוצא לי לעבור בלילה ברח' הפלד בחולון ושם ניתן לראות אותן. רמז: אף אחת מהן לא דומה לגיבורות של "הנסיכות". רובן מנוונות הרבה יותר. אז מה יש לנו ב"הנסיכות", כפי שהסוכן דייב קויאן (צ'אז פלמיינטרי בתפקיד ענק) הגדיר את זה בסרט המופת 'החשוד המיידי', "הנסיכות הוא בעצם: "הסיפור על הזונה טובת הלב".

ויש שיגידו שמדובר בסרט על חייהם של מהגרים ויש שיגידו שמדובר בסרט שמראה כמה קשה להיות אישה ויש שיגידו את שלושת הדברים. בכל מקרה, מדובר בסרט סביר לחלוטין שהזנות בו דומה יותר לגירסאות שמציג טינטו בראס. בכל זאת, אירופה זה אירופה.