הבלוג של אילון

בכל פעם שבא לי לכתוב משהו שקשור לספורט, קורה בעולם המוזר הזה (של הספורט) אירוע שגורם למה שרציתי לכתוב להחוויר. מה לעשות, אני לא זריז כפי שהייתי....ובכל זאת, יש לי מיליון דברים להגיד. אז ככה:

1. הכי אני אוהב את אלה שאומרים "אם הרימון היה בא מיציע של ביתר, אבוקסיס לא היה קם והמשחק היה מתפוצץ". ועל זה נאמר "למה לאימא שלך יש טריק יותר טוב ???" לא צריך להיות תחמן מוסמך כמו אבוקסיס כדי לעלות על התחכום הזה. כן. ככה נהוג. ככה עושים. גם בעולם (ע"ע השוער של צ'ילה לפני כמה שנים). אז נכון שזה לא פייר פליי וכולי, אבל משהו אחר בכדורגל הישראלי הוא כן פייר פליי ??? העיקר הצדקנות.

2. הכי אני אוהב את המנטרה "מוני הוא אבא של השחקנים". בסדר, הבנּו. אבא שמבא. למה כל מהדורת חדשות צריכה להיפתח בדיווחים האם פנאן מגיע לאימון או לא מגיע. פנאן לא משחק. לא לוקח ריבאונד. לא סוגר בהגנה והעובדה שהאיש הקרח הזה קופץ כמו אחוז אמוק על הספסל של מכבי לא הופכת אותו לאייטם כזה עקרוני. תקנו אותי אם אני טועה אבל אחרי שנים שמכבי עבדה מאחורי מסך ברזל ובעזרתם של עיתונאי בית (ע"ע רפאל נאה), התקשורת פשוט שמחה להתעלל בענק הצהוב. שלא נטעה, אני נהנה מכל נזק שנגרם לקבוצה הזו, ובכל זאת נמאס לי לשמוע על פנאן.

3. הכי אני אוהב את האמירה "המעבר מאירופה לליגה קשה". חוץ ממשחק אחד, הפועל ת"א לא עשתה שום דבר ראוי לציון באירופה. היא עולה לשלב הבא בזכות הגרלה סימפטית וערב גדול מול קבוצה פריזאית במשבר. באמת שאני לא רוצה לקחת כלום מאחיי האדומים אבל הד"ר הפועל ומיסטר תל-אביב שאנחנו רואים בליגת העל נראה לי משקף יותר את היכולת האמיתית של הקבוצה מאשר הערב ההוא בפריז. כבר מתחילים להיגמר הדליים בהם יכולה הפועל לבעוט. הבעיה, אגב היא לא המעבר של הפועל ת"א/מכבי חיפה מאירופה לליגת העל. תקנו אותי אם אני טועה אבל לדעתי הבעיה היא שהקבוצות שמולן הן מתייצבות אחרי הצלחה באירופה מקבלות זריקת מרץ. זה בהחלט הולם את הפרופיל של המנטליות של הכדורגלן הישראלי "אולי הם עשו בושות לפאולטה בפארק דה פראנס אבל פה באשדוד הם לא יעשו צעד..."

4. הכי אני אוהב את כל פרשני הבדיעבד שאומרים שאושרי לוי הוא רק קצה הקרחון/תיבת פנדורה שנפתחה וכו'. אם כולכם ידעתם שהכל מושחת, למה לא אמרתם כלום ? אם כולכם נתקלתם בנסיונות שוחד, למה לא דיווחתם למשטרה ? מה קרה, היה דחוף לכם לראות את אושרי לוי נופל כדי לוודא שיהיה שעיר לעזאזל. תקנו אותי אם אני טועה אבל התחושה היא שלמרות שלכולם ברור שאושרי לוי הוא באמת קצה הקרחון, לא יצא מהפרשה הזו כלום. חצי כתב אישום, כמה דמעות של אושרי בטלוויזיה, קריירה שתרד לטמיון והבלגאן ימשיך לחגוג.

5. הכותרת של הקטע - Even if I wanted שייכת לג'ואי טריביאני. סתם ככה להזכיר למי שלא יודע מאיפה זה מוכר.

ביומיים האחרונים, הרדיו/MP3 Player הקטן והחמוד שיש לי בעבודה הפך להיות הרדיו/MP3 Player שיש לי בעבודה והתקלקל. לא עוד האוספים המוזיקליים המשובחים שאני עורך לעצמי ולא עוד האוספים המוזיקליים שאני עורך כך שגם המנהלת שלי (שיושבת בחדר הסמוך) תוכל לשמוע. ביומיים האחרונים, אני קורבן לרדיו. וכיאה לקורבן של גלגל"צ, אפילו בן-אדם כמוני שצריך לשמוע שירים כמה וכמה פעמים עד שהוא זוכר אותם, יכול כבר לדבר בחופשיות על כמה שירים חדשים. ובכלל, כשחושבים על זה, מאימתי חוסר ידיעה (או כל דבר אחר) גרם לי שלא לדבר על משהו.....

אז הנה, דו"ח ביניים מוזיקלי מהימים האחרונים:

משינה - אני צוחק איתך - אהבתי את השיר הזה עוד ברגע שראיתי אותו בכתבת חדשות שהייתה על משינה. אין מה לעשות. אני אוהב את הלהקה הזאת מאוד מאוד וכל הדברים הרעים שיכתבו עליהם, ואפילו העובדה שהם עושים מוזיקה הרבה פחות טובה ואנרגטית, לא תשנה את דעתי. השיר הזה יכל להיות הרבה יותר טוב, אבל גם בגירסתו הנוכחית אני אוהב אותו והוא טוב בעיניי מרוב השירים שהופיעו ב"רומנטיקה עתידנית". אחרי שראיתי את משינה בהופעה ב-14/10 והם בעטו בישבנים, אני בשקט יכול להגיד שיש למה לצפות באלבום הבא שלהם. ואני יודע, זה בון טון לזרוק כל אבן בסביבה על משינה, אבל זה מיותר. צריך פשוט להנות ולשמוח שהם עדיין עובדים יחד.

מוש בן-ארי - אנצל - מה לעזאזל אני עושה עם המוש הזה ??? בכל אלבום שלו הוא שם איזה שיר שמקשה עליי לא לאהוב אותו כפי שהיה צפוי ממני. באלבום הקודם זה היה "ואת" והפעם זה "אנצל".בכלל, יש קנונייה בקרב אנשי מוזיקת העולם, או איך שלא קוראים לזה, לעשות הכול כדי להקשות עליי. לדין דין היה את "מוכרת לי מפעם" המקסים. לעידן רייכל יש בכל אלבום 3-4 שירים מ-ד-ה-י-מ-י-ם ("יש בי עוד כח" הוא אחד מהשירים העבריים היפים שאני מכיר) ואפילו שוטי הנבואה שעונים מבחינתי על כל הגדרה של "בלתי נסבלים" מצליחים להוציא אותי טמבל בכל פעם מחדש. בקיצור, "אנצל" של מוש בן-ארי. אי אפשר להתחמק ממנו ועדיף שלא לראות תמונות של האבו-שיער הזה אבל "אנצל" סבבה.

השיר החדש של מירי מסיקה - אני לא יודע איך קוראים לשיר הזה. סביר שכל האנשים לא יודעים. ועוד יותר סביר שלאף אחד זה לא חשוב. בתור פסקול לעבודה זה שיר טוב. מבין גל המירי-מסיקות, המסיקה האורגינלית פחות מעצבנת אותי כשהיא שרה (אבל זה בא והולך, פעם חשבתי את אותו דבר על איה כורם). גם את זה כתבה קרן פלס, ואני בכלל מתחיל לחשוד שקרן פלס זה שם של חברה שכותבת שירים למי שמוכן לקנות אותם. בכל זאת, ראיתי תמונות של קרן פלס ונראה שיש לה עוד עיסוקים חוץ מלכתוב שירים...בתאכלס, כנראה שמירי מסיקה נהייתה מספיק גדולה כדי להוציא שירים שישמעו כאילו הם משנת 87'. אני לא יודע מי הפיק לה את זה, אבל זה מדאיג. הגיטרות נשמעות כמו גיטרות של שנות השמונים (החריקה הזאת שכולם גנבו מ The Edge), המלודיה נשמעת כמו שנות השמונים (הסוף של השיר נשמע כמו "ארץ חדשה" של שלמה ארצי) והתופים בהתחלה נשמעים כמו מישל עמר קלאסיק (ואם אני עוצם עיניים אני יכול לדמיין את החבר הכי הטוב שלי עושה את החיקוי שלו). ואם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז אני דווקא מסמפט את השיר. אני משוכנע שעד סופ"ש גלגל"צ ימצאו את הדרך להוציא לי אותו מכל החורים. סומך עליכם חבר'ה.

מוקי - בית משותף - מוקי הפך כנראה להיות זמר הבית של דלדל"צ ועכשיו הוא עושה גרסה לשיר השירותרום משנת 83' ("אני פותח רדיו, ר-ד-י-ו, עולה על גל אחד...."). האמת גירסה מצויינת. עושה כבוד למקור (בנזין) עושה כבוד להווה ועושה כיף על הנשמה. העיבוד סבבי לגמרי, הביצוע גם ואם יובל בנאי שומע את השיר, הוא יכול להבין איך היינו רוצים שמשינה תישמע.

קודם כל אני חייב הסבר....לפני כחודש הלך לי האינטרנט במחשב. איש לא יודע למה ולאן, אבל הלך. לגמרי. עברתי שבעה מדורי גיהנום ובסופו של סיפור האינטרנט חזר, דרך מודם אחר, ואחרי שאיבדתי שנה מחיי בטלפונים ל-HOT, אינטרנט זהב וכו'.

הבעייה היחידה היא שהוא חזר עם איזושהי בעייה. הוא לא היה מוכן לתת לי לכתוב פוסטים חדשים. מוזר, נכון ?

מוזר אבל אמיתי. בכל פעם שהגעתי לבלוג שלי, הוא היה פותח לי את המסך אבל לא מאפשר לי לכתוב ולא מציג לי את האפשרויות עריכה. כיאה למי שאני, החלטתי לוותר. חיכיתי שהחבר-המבין-במחשבים שלי יגיע ואני לא אשכח לבקש ממנו לסדר את זה, ובינתיים, את כל ההגיגים שהיו לי, חלקתי עם הבוסית שלי. אז זה בערך מה שהיה בחודש האחרון. ועכשיו אחרי ההקדמה האפולוגטית והארוכה הזו, שכחתי למה בכלל נכנסתי מתלכתחילה....

אה, כן, רציתי להגיד שאני ממש עצבני על התגובות של אנשי נצרת עלית בכל מה שקשור לאושרי לוי. אני אמנם לא בקיא בכל פרטי הפרשה, אבל ביום שהיא התפוצצה, אחד מהם (כמובן ש"בכיר" אבל עוד יותר כמובן, שלא לייחוס) אמר: לא לחינם הוא ישב על הספסל במשך כמה משחקים. כזכור, העונה שבה אושרי לוי ישב על הספסל נגמרה בירידה של נצרת, כך שקשה להבין מה בדיוק הם השיגו. אבל, לא זה מה שמעצבן אותי. מה שעיצבן אותי, הייתה הידיעה שאנשי נצרת כבר חשדו בלוי שהוא מקיים קשרים עם אנשי הימורים, הם כבר חשדו שהוא מטה משחקים ובכל זאת הם לא אמרו כלום. הם העדיפו לייבש את אושרי על הספסל. אם הייתי מהמר טוטו קבוע, הייתי מגיש תביעה ייצוגית כנגד אנשי נצרת עילית על אי מניעת פשע. ידעתם שהאיש הזה עוסק בהימורים ובכל-זאת נתתם לו להמשיך לשחק ונתתם לו לעבור לקבוצה אחרת ולא מנעתם את שיבוש המשחקים. זה לא לעניין, ולמרות שלכאורה, מהבחינה הציבורית אנשי נצרת עילית הם הנפגעים שנתקעו עם שוער ש"מכר אותם" גם מהמרי הטוטו אכלו אותה בענק בדיוק בגלל אושרי.

(אני אחזור בהמשך היום, הצבטרו לי דברים להגיד ואולי כדאי שאני אנצל את זה שהבלוג שלי מוכן לתת לי לכתוב אחרי תקופה כל-כך ארוכה...)