היום לפני שלושים שנה נרצח ג'ון לנון. כתבתי עליו כל כך הרבה פעמים בחיים שלי שגם אם יעירו אותי באמצע הלילה, אוכל להקליד בעיניים עצומות את המשפטים הקבועים: מרק צ'פמן ירה בו מטווח קצר....הוא בדיוק חזר עם יוקו מהאולפן....הוא היה בעיצומו של קאמבק....וכו' וכו'. אם אני ממש אתאמץ ואעצום את העיניים, אני אוכל לשמוע את אחת מהקרייניות של רשת ג' של פעם (אולי שוש עטרי או רויטל עמית) אומרת עם ר' מתגלגלת "שדות תות לנצח" מהאלבום "מסע הקסם המסתורי" וכו'. כשהייתי ילד קטן, זה מה שהייתי עושה כל שמיני בדצמבר – מקשיב לרשת ג' ומחכה לשמוע עליו משהו חדש.
כן כן, לנון איתי מאז שאני זוכר את עצמי, אולי קצת אחר כך, אבל לא הרבה אחר כך. כמו אבא ואימא ואחי היחידי, כמו הבית ברח' אורים 4, כמו המשחקים של מכבי ביום חמישי וכמו הפועל תל אביב.
בוואלה! פרסמו היום ש - Imagine הוא השיר המושמע ביותר של לנון בישראל. זה דווקא די הגיוני. אם לוקחים את לנון כדמות שהמשמעות שלה נעה הרבה מעבר למוזיקה שהוא יצר ומסתכלים עליו כעל אחד מהסימנים המובהקים ביותר לעשור החשוב ביותר במאה החשובה ביותר (עד כה), הרי שניתן לראות ב - Imagine כתמצית של הפילוסופיות והאוטופיות של העשור ההוא ושל לנון בכלל.
לדעתי, ככותב, לנון היה הרבה יותר מ – Imagine ודומיו, שאר שירי "המסרים" שלנון כתב (למשל: Power to the people, Woman is the Nigger of the world ואפילו All you need is love). לנון היה אחד מהראשונים שידעו להתחבר לכאב שלהם בצורה הכי אישית וחושפנית (Yer Blues, Cold Turkey ולמעשה כל – plastic Ono Band). הייתה לו דרך משלו לתרגם את הפסיכדליה של שנות השישים לשירים הכי פופיים וחלומיים דוגמת Across the Universe ו – Lucy in the sky with diamonds. כשהוא צרח, הוא צרח על אמת (Mother, Happiness is a warm gun ו – Instant Karma). היו לו את שירי האהבה הטובים מכולם (Woman,If I fell) וגם בלי סיווג מיוחד, הוא השאיר לעולם ארסנל משובח של יצירה שלא תחזור.
אבל, פה בארצנו הקטנטונת (ונראה לי שבעולם כולו) Imagine הוא זה שתפס בתור ספינת הדגל.
תרשו לי להשמיע דבר כפירה קטן ולהודות שאף פעם לא הייתי מגדולי המעריצים של השיר. הנה אמרתי את זה. לנוניסט כמוני, ולא אוהב את Imagine באופן מיוחד.
קראתי את הטקסט של השיר לאחרונה ואני מודה שאפשר להבין את סוד המשיכה: דמיין שאין גן עדן או גיהנום, מדינות ודתות, בעלויות, תאווה ורעב וסיבות למות למענן. נשמע מצוין. אפילו שזה בא מהפה של לנון, שכבר בזמן שכתב את השיר היה מיליונר שידע להנות מהחיים הטובים.
הייתי מבין את השיר טוב יותר אם הוא היה נכתב ע"י אריק איינשטיין שמתואר בפי כל כגולם חביב שעדיין מתגורר בדמי מפתח והקנאה היחידה שיש בו היא להפועל תל אביב וארסנל (ולפרטיות שלו). זה בהחלט היה מסתדר טוב יותר אבל לנון שגר בטיטנהרסט פארק (אחוזת הענק שהוא השאיר באנגליה) ומשם עבר לווילג' ולדקוטה (על גדות הסנטרל פארק), הוא לא בדיוק המטיף המתאים.
אני מניח שבגלל זה (בין היתר) מארק צ'פמן רצח אותו (בוא נניח שהיה הגיון כלשהו מאחורי המעשים של צ'פמן).
בכל מקרה, אני קורא את הטקסט של השיר וחסרה לי שורה אחת.
Imagine there's no Ego. אני יודע שזו כפירה של ממש להציע שורות לשירים של לנון, על אחת כמה וכמה ל-Imagine, כשם שאני לא מציע לקב"ה שורות חדשות לספר "ויקרא" כך אין לי סיבה להציע שורות ללנון, ובכל זאת, הרבה דברים שקרו לי בשנה האחרונה (התבגרות, למשל) לימדו אותי שאחד מהדברים הכי הרסניים, יותר מתאוות בצע ויותר מעצלנות ויותר מהרבה דברים אחרים שנחשבים ממאירים לנפש האדם זה אגו.
והלוואי והייתי יכול להגיד את המשפט הזה כמי שנפתר מעודפי האגו המיותרים שלו.
אני לא. אבל אני מתחיל להכיר בכוחו ההרסני. ביכולת שלו לגרום לאנשים השפויים ביותר לעשות את השטויות הגדולות ביותר או לפגוע שמי שזה לא מגיע להם. ובין היתר, אני מכיר בחסרונו של המשפט הזה בספינת הדגל של ג'ון לנון: Imagine there's no Ego, It's easy if you try, No need for envy, blah-blah-blah sky/cry/die/why או כל מה שיתחרז.
מאז שהייתי ילד, לי ולאחי היחידי היה מין קטע קבוע שכזה: היינו בודקים מה עשה כל אחד ואחד מהביטלס בגילנו הכרונולוגי. אני שימשתי בתפקיד המחשבון והביוגרף, אחי היה המפעיל.
לפני שלושה חודשים אחי הצליח לעבור את לנון ולחיות יותר ממנו.
עוד כמה שנים יגיע תורי, בעזרת השם.
כשג'ון לנון היה בגילי, הוא חיכה ללידת בנו השני, שון. הוא הבטיח לעצמו להיות אבא טוב ולכפר על כל השטויות שהוא עשה כשג'וליאן (בנו הראשון) נולד.
בשביל שון הוא עזב את הכול. את המוזיקה ואת אורות הזרקורים (או-איך-שלא-קוראים-לזה) והפך להיות אבא במשרה מלאה.
והנה, הנה קווי הדמיון ביני לבינו. גם אני מבין בגיל 35 מה הדבר הכי חשוב בעולם.
ואולי עכשיו כשאנחנו כל כך דומים, אולי עכשיו דווקא כן מגיע לי להציע לו שורות לשיר: "דמיין שאין אגו" ג'ון, ואז ילד חולוני עתיר כוונות טובות יכול לכתוב איתך בצוותא, למרות הבדלי השפה, למרות שכבר שלושים שנה אתה לא איתנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
