הבלוג של אילון

לא הצלחתי לגמרי להתעדכן בחדשות היום, אבל ראיתי קצת בערב.

אני משוכנע שמאוחר בלילה,כשהוא עולה על יצועו, או סתם הולך לישון, אולמרט אומר לעצמו, "למה אני צריך את זה ???" הרי את כל המינויים הפוליטיים שהיה לעשות - כבר עשיתי. שולה כבר מסודרת. המלחמה הייתה מיותרת ולמה אני צריך את השיחות היומיות עם עמיר פרץ. וכשהוא חושב לעצמו את המחשבות האלה, מאוחר מאוחר בלילה, עולה לנגד עיניו דמותו של נתניהו. הרי ראשי ממשלה לא גומרים פה טוב. וכשנתניהו הלך כולם חשבו שהוא כשלון מוחלט, והנה עכשיו הוא התקווה הלבנה הגדולה ואולמרט בדרך להחשב לגדול הכשלונות (כבר שמעתי שאומרים שהוא אפילו יותר גרוע מברק) ואולי יום אחד הוא יחזור להיות התקווה הלבנה הגדולה. כי עולם כמנהגו נוהג והגלגל סובב וכפי שאמרה הזקנה המיתולוגית ההיא מתשדיר הבחירות ההוא "ואני אמשיך לעשות ספונז'ה". 

ובלי כל קשר לטרטמן שמרטמן, תגידו "מה לעזאזל קורה פה ????"

ולגבי השביתה, כעובד אחד מאותם מוסדות ששובתים, הייתה לי את מלוא הכוונה להגיע לעבודה היום. יש לי טונות של דברים לעשות ולמרות הצורך בעזרה הדדית ושמירה על זכויותיהם של מולני השכר (או איך שלא צריך לומר), אני עובד במוסד שברוטך השם, את מעט השכר שהוא משלם לי, הוא תמיד משלם בזמן. אני לא חושב ששביתה פותרת בעיות. מאז ימי עמיר פרץ, אני לא יכול לחשוב שכל שביתה היא בעצם דרך להפגין את כוחו של יו"ר ההסתדרות. הרי ממילא המוסד הזה כבר שנים, עובד רק למען הועדים הגדולים.

אבל הפעם היה גם עניין אישי. אח שלי הגיע ליבוקר מולדת ראשון אחרי 5 שנים. ומילא אח שלי, אבל הבת הבכורה שלו שהיא פשוט חלום. קשה לי להסביר. היא כנראה האדם שאני הכי אוהב בעולם. ואם הם לא היו מגיעים בגלל השביתה, אם הייתי מפסיד דקה מהביקור שלו בגלל הגחמות של עיני וההשבתה של נתב"ג, כנראה שהייתי חונק אותו. שם לו משהו במשקה או סתם שונא אותו לנצח.

ובתאכלס, העיקר שהיא בארץ. יותר מזה אני לא צריך.

הנה הפתעה, בן-אדם מחליט לקרוא לפוסט שלו "אבק" אבל אין לזה שום קשר למזג האוויר המאובק שחל עלינו אתמול. אני רק לשאול שאלה. אתמול, לכבוד הגעתו של אחי יחידי ארצה לביקור מולדת, החלטתי לנקות את החדר שלי ולשוות לו מראה אנושי. בכל זאת, אחי עוד לא זכה לשזוף עיניו בדירה שלי ולמרות פוטנציאל הבלגאן, נראה לי שאת הפגישה הראשונה, עדיף לעשות כשהדירה נראית אנושית מעט.

אז התחלתי לסדר. ומה שאצל כל בן-אדם נורמלי אמור לקחת כמה שעות, אצלי לקח כמה ימים. מצטער. כנראה שאין מנוס מלהודות בכך שהעצלנות שלי כרונית. בכל מקרה, לא התכנסתי כאן כדי לייבב על העצלנות שלי. אני משוכנע שיהיו לי הזדמנויות נוספות לעשות את זה. השאלה שבאתי לשאול היא כדלקמן: הכדורי אבק האלה - שנדבקים לרצפה ולקצה של השטיח ומורכבים בעיקר משילוב של אבק ושערות - מאיפה הם באים ולאן הם הולכים.

באמת. מה מקורם. איך האבק שתמיד נמצא בחלל יודע למצוא את בכירי בניו ולהתאגד לכדורים שכאלה.

פרסים לפותר הישר...

כנראה שאני רואה יותר מדי סרטים, וכנראה שאני לא ממש יודע לברור אותם. "מחיר הבגידה" הוא כל מה שאתה יכול לצפות מסרט עם שני כוכבים (האחד בעליה השנייה בירידה) שנקרא "מחיר הבגידה". זה לא שהתרגום העברי כל-כך מוצלח, אבל שם הסרט נורא נורא נורא מרמז על הבאות, וזה לא נאמר כמחמאה.

את "מחיר הבגידה" ביים מיקאל האפסטרום, במאי שבדי שזה סרטו האמריקאי הראשון. אני לא יכול שלא לתהות, מה ב"מחיר הבגידה" הצדיק את העדפתו של האפסטרום על פני כל במאי אחר. זה לא שהתוצאה הסופית בלתי נסבלת כי מדובר בסרט סביר בהחלט, אבל הדבר העיקרי בסרט הוא שמדובר בסרט צפוי עד כאב. הפתיחה, התפתחות העלילה, הטוויסטים וכו'. אני מודה שנעים לי לראות את ג'ניפר אניסטון ושמקלייב אוון התרשמתי ב"האיש שבפנים" (שעליו לדעתי עוד לא כתבתי), אבל נוכחותם של השניים לא ממש מצדיקה את כל הטרראם הזה.

ממש לא סבלתי, אבל יכל להיות טוב יותר, אני לא בדיוק יודע איך, אבל אני משוכנע שיכל להיות.

כמה נעים היה לראות אתמול משחק כדורסל כשאני מנותק לחלוטין מהשנאה היוקדת למכבי ת"א ומהרצון לראות אותה נכשלת.

הפועל ירושלים שיחקה באדום ולכן הסימפטיה שלי הייתה כלפיה וחוץ מזה בל נשכח את "עניין הטליק" שכן, לא רציתי להסתכסך עם אזרח הכבוד של הבלוג שלי ובכל-זאת, לא הייתי נעצב אם בני השרון היו מנצחים וזוכים בגביע, מה לעשות, כמות הסימפטיה שיש בי לאפי בירנבוים היא בלתי נדלית וזאת למרות שהאיש השתעל עליי לפני כעשור וקצת ברחוב הרא"ה ברמת-גן.

בשנים האחרונות התנתקתי מעט מהכדורסל הישראלי וזה בעיקר בגלל הדעיכה של חולוניה-איה-איה שלי. האיבה של למכבי ת"א היא אמנם בלתי נדלית אבל היא לא יכלה להחזיק אותי מול הליגה המייאשת שלנו.

ובכלל, במקום להנות מערב כדורסל מקסים שהיה אתמול בהיכל, אני מתעסק בשש השורות הראשונות במכבי ת"א יותר משאני מתעסק בזוכים. אז הנה, לקחתי לתשומת ליבי ומעכשיו, רק דיבורים על המשחק של אתמול. אז ככה:

• ישנם הרבה דיבורים על "החוק הרוסי" שמחייב קבוצות להחזיק בכל עת שני ישראלים על המגרש. אני לא יודע עד כמה החוק הזה הוסיף אן גרע מאיכות הכדורסל בארץ, אבל אין לי בכלל ספק, בתור צופה הדיוט שתענוג לראות משחק כדורסל כשבשתי הקבוצות משחקים ישראלים. חג'ג' וטפירו, פניני ומרקוביץ' מצד אחד וכץ, מזרחי, חנוכי וגרינמן מצד אחר. פשוט תענוג צרוף. אז אולי יש בזה משהו מעט "גזעני" (ואני סתם קורא לזה לוקאל פטריוטיות) ואין ספק שהזרים והבוסמנים יכולים לשחק כדורסל טוב יותר, אבל בשבילי היה פשוט תענוג לראות ישראלים משחקים. אם יש משהו שעוד עשוי להחזיר אותי להתעניינות פעילה במשחק ורחמנא ליצלן, ממש ללכת למשחק, הרי שזה העניין הזה.
• בראיון שנערך עימו לפני מס' חודשים, ציין רון קופמן את דרור חג'ג' כאחד הספורטאים האהובים עליו. הטיעון היה שמדובר בספורטאי שהצליח להתגבר על הנתונים הפיזיים הבעייתים שלו (כי זה לא קל להיות 1.78 מ' בעולם של אנשים שהם מעל 2מ') ולהגיע רחוק. אתמול פשוט יכולנו לראות עד כמה רחוק. אם אני אגיד שדרור חג'ג' משקיע המון המון נשמה במשחק שלו, זה יהיה נכון אבל זה גם לא יהיה הוגן כיוון שמדובר בבחור מאוד כשרוני. נשמה לבד לא תמיד אוכלת. במקרה של חג'ג' הוא מוסיף לזה רצון-על, כשרון וחוסר פחד. כל זה ביחד מייצר כדורסלן ענק שלטעמי היה ה-MVP של המשחק.
• עם כל הרצון להחמיא לטפירו והעובדה שיש לו די הרבה מניות בגביע הזה, אני לא רואה בגמר של אתמול כהוכחה לכך שהוא שבר את נאחס יד-אליהו המפורסם שלו. השיתוק של טפירו במשחקים גדולים נובע מכך שבד"כ הוא פוגש במשחקים האלה את הקבוצה שאת שמה אני לא רוצה להזכיר. עד שהוא לא ייתן נגדם, בהיכל, משחק של 20 נק', 6 ריב' ו-7 אסיסטים (דבר שהוא די קל לטפירו) וכמובן, משחק שייגמר בנצחון, אני לא אאמין שהנאחס עבר. אולי קצת דעך, אבל לא עבר.
• אף אחד לא אוהב להפסיד ואני משוכנע שאפי בירנבוים ממש ממש לא אוהב להפסיד, ובכל-זאת הוא צריך להתנחם בכך שאתמול, הוא הפסיד במשחק כדורסל נורמלי. לא מרדף עלוב אחרי האלופה הנצחית אלא משחק בין שתי יריבות כמעט שוות על גביע המדינה. הקבוצה של אפי לא ממש הגיעה למשחק וזה בהחלט עלול לקרות. אבל לפחות, לכאורה, לגמר אחד קט, זה הרגיש נורמלי. כאילו באמת יש לנו תחרות אמיתית בכדורסל הישראלי.
• קופמן אמר אתמול (נו, עוד פעם הוא ???) שלגאיידמק אין שום עניין להשתלט על הפועל ירושלים כדורסל כיוון שהוא כבר הצליח להנציח את מקומו בהוויה הישראלית ולכן לא צריך להיות לו שום עניין בהפועל ירושלים. למרבה הצער, קופמן נורא נורא צודק. וזה עצוב. הייתי רוצה שגם בשנה הבאה הדוד ארקדי הטוב ייתן כסף לקבוצה הענייה מעיר הבירה כדי שתנצח את הקבוצה מעיר ההילולים והחטאים. בקיצור, ארקדי דארלינג, איזה דימוי שלא תרצה, העיקר שתשים כסף על הפועל ירושלים. This is the Jewish thing to do, לא ככה ???

• 
  
  בעוד אני יושב ומלהג אתמול על המאמן שהפועל תל-אביב צריכה למנות במקום שום, הנהלת הקבוצה כבר ממנה את ניר לוין. על פניו נראה שהמינוי נסגר כבר לפני כמה זמן ויש לי סיבה להאמין שהמגיב הראשון לפוסט של אתמול (קוצ'ר) יכל כבר לספר לי על זה ביום שישי בערב, אם רק היינו זוכרים לדבר על כדורגל.
  המינוי של ניר לוין הוא כלום ושום דבר. ממש כלום. אין לי דבר נגדו ואני אפילו חייב להגיד שאני די מסמפט את הבחור, אבל איזה רזומה של מאמן הוא מביא איתו ? מה הופך אותו לאיש ראוי יותר משום לעמדת המאמן של האימפריה האדומה ? התשובה, בקופמנית-מצויה "כלום ושום דבר". הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לאוהדי הפועל ת"א הוא שלוין יצליח. ואז הוא ימונה לעוד עונה. ואז יעיפו אותו כי הוא לא יגיד "בוקר טוב אדוני המלך" למוני הראל. איזה גועל נפש.


• 
  
  סיפור קטן על לוין: במסע של הנבחרת לאוקיאניה ב-1989 הובטחו 50,000$ לכל שחקן שישתתף במשחקים ו-25,000$ לאלו שיצטרפו למסע אך לא ישחקו. במשחק האחרון מול אוסטרליה (1-1 עם הגול הבלתי נשכח של אלי אוחנה) רצה גרונדמן ז"ל לצרף את אלי דריקס לדקות האחרונות של המשחק. הכול רק כדי למשוך זמן. דריקס שכבר הספיק לשחק במסע אמר לגרונדמן: "עזוב אותי, תן לניר לשחק וככה הוא יקבל יותר כסף". גרונדמן הנרגש הניח לדריקס והורה ללוין להיכנס. לוין הספיק להוריד את האימונית, הכרוז הודיע על החילוף, לוין נכנס מקו האמצע, הספיק לרוץ כמה מטרים בודדים ואז שרק השופט לסיום המשחק. ככה, בלי להתאמץ עשה לוין 25,000$. גם אם יש בסיפור הזה איזושהי אנלוגיה למינויו של לוין למאמן הפועל ת"א במקום שום, קשה לי למצוא אותה כרגע. סתם סיפור נחמד. 


• 
  
  סיפור קטן על לוין 2: בשנת 2000 שלמה שרף התמנה למאמן מכבי ת"א. אחרי השנים הרעות של גרנט ואחרי הדאבל של הפועל ת"א, מכבי ת"א הייתה צריכה שינוי והמאמן הלאומי לשעבר היה זה שהיה אמור להביא אותו. הסוף ידוע. במחזור השני עשה שרף את הטעות הפטאלית ("מישהו ראה את נמני ?") ופוטר מהקבוצה באופן מביש ומחפיר. כאילו לא הספיקה ללוני קללת קשטן המפורסמת עכשיו נחתה עליו פטפטת-שלמה. איך שלא יהיה, במחזור השני נקרא ניר לוין להציל את הקבוצה. אלא שלוין באותה עונה כבר היה חתום בצפרירים. בסופו של עניין החזק ניצח. מכבי החתימה את לוין שהשתדל לא להפריע לנמני יותר מדי. הוא אמנם הביא שני גביעים אבל הקהל רצה מכביסט אמיתי. האקסית, צפרירים צנחה לתהומות הנשייה ואם אפשר ללמוד משהו מהסיפור הזה ומקודמו, זה שהמזל נוטה לשחק עם ניר לוין. אני מקווה שזה יבוא לידי ביטוי ביכולת של קבוצתו ולא רק בהזדמנויות שיש לו בקריירה.


• 
  
  אומרים על אוהדי הפועל ת"א שהם שמאלנים-יפי נפש-קוקסינלים-הומואים-אוכלים-בתחת-אוהבי-ערבים-מאנייקים-עוכרי ישראל. הכול נכון. ואם מישהו באמת מאמין שאוהדי הפועל ת"א הם יהירים כיוון שהם חשים עליונות על מחנות האוהדים האחרים, הם צודקים גם כן. בעיניי, לאהוד מכבי ת"א או בית"ר י-ם מבחירה, גובל בסוג של סטייה לא ברורה. איך שלא יהיה, מאז שתאומים הגיע, הייתה לאוהדי הפועל ת"א סיבה להאמין בעליונות התאורטית הזו. בעונות הטובות היה לנו את תאומים שיגיד "אדום עולה" על כל ראיון בטלוויזיה. בעונות הפחות טובות הצלחנו להביא 13,000-14,000 איש למשחק הירידה מול הפועל ב"ש (ובסוף הפועל, כמו הפועל דפקה את הירידה ונשארה בליגה). הייתה הרבה רוח - לפעמים טובה ולפעמים סתם הסוואה לגזים - סביב הקבוצה. אני חושב שאתמול, סופית, זה נגמר. הראל יכול להביא את הקבוצה לזכייה באופ"א, ועדיין הוא לא יהיה ראוי לקרדיט אחרי מה שהוא עשה אתמול לשום. הפכנו לקבוצה כשאר הקבוצות. קפריזה-לנד.


• 
  
  בית"ר ירושלים השפילה אתמול את מכבי חיפה. והשפילה זו מילה יפה. לו אני אוהד חיפה, אני לא בוכה על אובדן האליפות. אני גם לא בוכה על הבדלי הרמות ועל חוסר היצירתיות. אני לא בוכה על אובדן ההגמוניה הכלכלית (שאף אחד לא יטמטם את המוח, חיפה לקחה אליפויות כי היא השקיעה יותר כסף והשקיעה אותו בתבונה, ועכשיו בא מי שלא משקיע את הכסף בתבונה אבל משקיע הרבה הרבה הרבה יותר ממנו) ואני לא בוכה על הקריירה הדועכת של קטן-קולאוטי-בוקולי. לו אני אוהד חיפה אני בוכה על האדישות של הקבוצה. איך זה שאף שחקן לא קיבל אדום ורק קייסי הצליח לקבל צהוב. לו אני אוהד חיפה, הייתי רוצה לראות שחקן או שניים מורחקים. זה לא היה משנה את גודל התבוסה אבל לפחות הייתי מרגיש שאכפת להם.


• 
  
  הנה רעיון להנהלת הפועל ת"א (מה, עוד פעם הפועל ???): תחתימו את תום אלמדון. דווקא בגלל שבמשחקים האחרונים הוא נראה זוועה. קודם כל, כבר עכשיו יש להפועל בשער שוער שנראה זוועה. שביט בחור יפה וסימפטי אבל הולך ודועך כשוער ככל שהשנים חולפות. בסוף מה שאני אזכור ממנו זה המשחק בוינטר ולא התצוגות המדהימות בסטמפורד ברידג' ובחצי גמר מול חיפה בשנת 2000. אלמדון הגיע לפרקו והוא חייב לעמוד באופן קבוע בשער של קבוצה. דוידוביץ' חתום לעוד מאה שנה, הוא כבר לא יצא לחו"ל ויש לו עוד 4-5 שנים טובות בקריירה לפחות. אין ספק שאלמדון לא יכול לחכות ואין ספק שבתיאוריה, לאלמדון מגיע לשחק בקבוצה גדולה.
  יכולתי להגיד שהוא לא האשם העיקרי במצבה של חיפה, אבל הוא כן. מאוד אשם. אלא שאלמדון הוא שוער נפלא. יש לו פוטנציאל אדיר ובעזרת הקהל של הפועל והאמון המתאים הוא יכול לעשות את זה. יהיה קשה מאוד לשוער אחר להחליף את שביט (בלי צל של ספק אחד מהשחקנים הגדולים ביותר של הפועל ת"א בכל הזמנים) לאלמדון יהיה קל יותר לפחות לנסות.