הבלוג של אילון

לפני יומיים קניתי בשמחה רבה, לאסנת ולי, כרטיסי דשא לרולינג סטונז. 1,205 ש"ח עלה לי התענוג הזה ואשתי עוד ניסתה לשכנע אותי ברגע האחרון לפנק את עצמי בכרטיסים ליציע (1,700 ש"ח הכרטיס). ב - 2008, כמה דקות אחרי ההופעה ההיסטורית של פול מקרטני בפארק הירקון הבטחתי לעצמי שלא ללכת יותר למופעי פארק מהסוג הזה. ולא שלא היה מדהים. מקרטני היה מעולה, אני הייתי פחות. הייתי עייף ביום ההופעה, אחרי יום מילואים, יום לפני טיסה לחו"ל, עם חשש לשלשולים ובעיקר, זקן מדי לעמוד על הרגליים במשך כמה שעות כדי לראות את פול דרך המסך וידאו.
בקיץ האחרון חזרתי לפארק כדי לראות את כוורת אבל עשיתי את זה מהטריבונה. שילמתי פי שתיים מיושבי הדשא אבל היה שווה כל אגורה. ברגע של אושר אמרתי לשירי שמעכשיו, לעולם לא אחזור לדשא. כמה טוב שהיא לא תמיד מקשיבה.
יש לי סט שלם של תירוצים שאני יכול לתת לעצמי בסוגיית "למה אני משלם כל כך הרבה כסף להופעה בפארק שמן הסתם תהיה לא נוחה לחלוטין". הטוב שבהם הוא שמדובר בהופעה היסטורית. כמו הופעת הפרידה של כוורת, כמו ההופעה של פול מקרטני וכמו הופעה של ברוס ספרינגסטין או פרל ג'אם אם הם אי פעם יחליטו לכבד אותנו בנוכחותם. הרולינג סטונז זה משהו היסטורי והעובדה שראיתי אותם לפני 9 שנים בג'איינטס סטדיום לא גורעת כהוא זה מהרצון לראות אותם שוב. להרגיש את ההיסטוריה הזאת כשבני השבעים פלוס האלה יבואו לבקר את ארצנו הקטנטונת בפעם הראשונה. ותאמינו לי שאני יודע כמה זוגות ריבוק אפשר להכניס ב 600 ש"ח (בערך 3 אם קונים מהאתר המתאים). אני מניח שאחת מהסיבות שאני לא מרשה לעצמי להפסיד את הסטונז היא זה שלא הלכתי ליו 2 אי שם לפני 17 שנה. והאמת היא שעד היום אני לא ממש מבין למה. היה לי כרטיס שמכרתי ברגע האחרון ומשבר גיל הנעורים שהחליט לתקוף אותי דווקא בגיל 21 (זה בסדר, הוא לפעמים תוקף עוד כיום).

בקצרה, הסטונז באים ואני בא איתם. אני מאחל לעצמי להנות ולהרגיש ב - 5.6, יום אחרי ההופעה, בר מזל על זה שבאתי לראות אותם.
ואם לא, אני מקווה למצוא ריבוק זולות יותר באתרים הסיניים.