הבלוג של אילון

אני חושב שבסופו של דבר, התרומה העיקרית של "מלח הארץ" לחיי, הייתה העובדה שחלמתי על הסרט בלילה. כן, כן, "מלח הארץ" שלא חדר לי ללב ולא לנשמה, לא הרשים אותי במיוחד (אבל מנגד גם לא ביאס אותי במיוחד), הצליח למצוא את דרכו לחלומות המועטים שאני חולם וזוכר. הסרט - סרט פשע צפוי ומרושל קמעה - שזור בסצינות בהן רואים את גיבורי הסרט יושבים ומדברים למצלמה בבית כלא כלשהו. אני לא בדיוק מבין את האפקט הדרמטי שבשמו הברבשים הפשיטו את אבני, רביץ ונוימן, ואם המטרה הייתה לחבר אותנו לדמויות או לאפשר לנו להבין אותם טוב יותר, עדיף לברבשים להציג תבריט סביר יותר, אבל, המחשבה על בית כלא היא זו שנכנסה לי לחלומות. אחד הפחדים הגדולים ביותר שלי הוא להיכנס לכלא (זה ועטלפים) ולפחד הזה באישיותי, "מלח הארץ" נדבק.

"מלח הארץ" הוא לא סרט רע ומכיוון שהוא כבר לא מציג באף קולנוע ולדעתי גם לא פשוט למצוא אותו בספריות להשכרה, הדרך היחידה להיתקל בו היא בטלוויזיה. במובן הזה, הוא בהחלט עשוי להיות שווה את הזמן שכן מדובר בסרט על פושעים ועל פשע ועוד דובר עברית. וואו. המדהים בסרט הוא שהאחים ברבש, יוצרי הסרט, הצליחו לייצר דמויות כל כך לא מובנות ונעדרות עומק. סמי בן טובים והרצל מלול, למשל, הגיבורים הבלתי נשכחים של "מתחת לאף" רחוקים מהעולם שלי ומהחיים שלי פי כמה וכמה מגיבורי "מלח הארץ" ובכל זאת הצלחתי להבין אותם ולקבל אותם טוב יותר ממה שקיבלתי את גיבורי הסרט של האחים ברבש.

אני לא רוצה להיכנס לכל הביקורות שיש על הטון הקבוע בסרטים של האחים האלה. כמי שלא צפה בטירונות או מילואים, אין לי מה לבקר את הברבשים. אני פשוט מאמין ששניהם יכלו לייצר ביותר תשומת לב, סרט טוב הרבה יותר מחומרי הגלם שעמדו לרשותם.

ובכל זאת, כפי שכבר אמרתי, הסרט לא ביאס אותי לגמרי (נקודה לגנאי: נדמה לי שעוד לא יצא לי להיתקל בשחקנית ליאת גליק באיזשהו תפקיד שבו הפרצוף שלה וההבעה המלנכולית שמעטרת אותו דרך-קבע לא הצליחו לדכא אותי לגמרי) אבל הוא בהחלט יכל להיות טוב יותר. גם בתור סרט שנכנס לי לחלומות אני מצפה ממנו לרמה מסוימת.

בתקופה האחרונה, ככל שיוצא לי לקרוא יותר ויותר על ספורט, כך יוצא לי לכתוב פחות ופחות על ספורט. יש לי המון מה להגיד, אבל עד שאני כבר מתיישב לכתוב את זה, הכול הופך ללא רלוונטי. והנה, פעם אחת החלטתי להתייחס לדברים במהירות האפשרית והכוונה היא לדחיית המחזור הקרוב בליגת העל.

תהרגו אותי אם אני מצליח להבין את ההגיון שעומד מאחורי ההחלטה הזו. מה הקשר בין הערעור לבית הדין לבין קיום המחזור כסדרו. מאימתי הטיעון של "כך קבוצות יוכלו להערך בהתאם" יכול לשמש כטיעון בר תוקף ? מה זה השטויות האלה ? 

באיזה מין תרבות ספורט אנחנו חיים (שאלה רטורית) שבה קבוצות צריכות "להערך" בהתאם לתוצאות של בית דין ? ונניח שבית הדין יתמיד בהחלטתו וישאיר את הניצחון של הרצליה על כנו האם זה ידחוף קבוצות לנצח ? האם קבוצה של שחקנים מקצוענים צריכה איזושהי דחיפה כדי לנצח. ואם ההחלטה תשתנה אז הקבוצות לא ירצו לנצח ? מה זה השטויות האלה ???

ספורטאי מקצועני צריך לעלות לכל משחק ומשחק בשאיפה לנצח. אם היינו כמו האנגלים עוד היינו יכולים לבקש גם פייר פליי בדרך.

אנחנו לא כמו האנגלים. אנחנו מושבת מהגרים בלבנט ובכל זאת, נדמה כי הדבר העלוב ביותר ביחס למקצועניות של הספורטאים שלנו הוא היעדר המקצוענות של העסקנים והשבטיות הברברית של הקהל.

תקנונית, הרצליה זכאית לניצחון טכני. אני אומר את זה בכאב כאוהד של קבוצה שמתחרה מול הרצליה כגד הירידה וכמי שמעוניין בכל לב שהרצליה תרד (אלמלא מכבי ת"א ומכבי פ"ת, הרצליה הייתה המועמדת המועדפת שלי לירידה). מבחינת התקנון של ההתאחדות, הרצליה זכאית לניצחון טכני. אם יש למישהו בעיה, היה צריך לחשוב על זה בעת ניסוח התקנון והיה צריך להותיר לדיינים מרחב פעולה. משלא חשבו על זה ולא הותירו שום מרחב לדיינים, אין להם ברירה אלא להעניק להרצליה את הניצחון ואת אופציית ההישארות על מגש של כסף.

כיוון שאני מודע לסכנות שיש בהיצמדות עיקשת לתקנונים, אני מוכן לקבל פשרה במסגרתה, באופן מוסכם, הרצליה ובית"ר י-ם היו חוזרות ומשלימות את 3 הדקות שנותרו למשחק ואת זמן הפציעות שאלון יפת היה בוחר לתת. אני מודע לזה שמדובר בסידור משונה למדי, אבל מכיוון שהוא נוסה בספרד וב-NBA, אני נוטה להאמין שזה היה מספק את כולם. הבעיה היא שהרצליה לא תסכים לדבר כזה ואפשר להבין אותם.

בכל מקרה, חיפוש הפתרונות או מידת העונש שבית"ר צריכה לקבל הם לא העניין. לפחות לא בפוסט הזה. אני גם לא אקטר על זה שאף אחד לא הסיק את המסקנות ושזה פשוט מביש שלא נערך כאן דיון רציני על תפקידה של המשטרה ובעיקר, חוסר יכולתה לעמוד בסיבה שלשמה היא קיימת: הבטחת שלום הציבור.

אני מניח לכל זה. אני עדיין תוהה, למה לעזאזל הוחלט לדחות את המחזור הקרוב ? למה ההתאחדות לא מספיק אמיצה כדי לעמוד נגד הקבוצות ולהודיע חד-משמעית "זו החלטת בית הדין. מי שההחלטה לא מוצאת חן בעיניו מוזמן שלא להופיע למחזור הקרוב ולהסתכן בירידת ליגה". לא הייתי רוצה שהפועל ת"א שלי תרד ליגה בגלל החלטה של בית הדין, אבל הייתי מעריך את ההתאחדות על העמידה האמיצה ועל ההחלטיות.

בלבנט שבו אנו חיים, גם זה משהו.

אוקיי חבר'ה, הפעם באמת צריך להפעיל את הדמיון.

בועז מעודה מתהדר בכך שהוא הקאובוי התימני בעוד שעם קצת מאמץ אפשר לראות שהוא לא הקאובוי התימני אלא ג'ייסון ביגס התימני

OK, אני מודה, זה לא רק שצריך להתאמץ, אלא ממש צריך לרצות את זה.

הערב כבר ירד על העיר כולה ורוח קלילה של ערב נשבה בגינה הקטנה שמול הבית. אני מת על הרוח הזו ויודע שהיא תמיד תנשב, גם בימים חמים, גם שבחוץ העולם מאודה, הרוח הזו תנשוב. הלכתי לאט שקוע במחשבות. נדמה לי שחשבתי על החתולים שיש אצלנו בחצר ואולי חשבתי על משהו אחר. כנראה שזה היה החתולים. אחת החתולות ילדה 5 גורים קטנים ובכל צהריים כשאני חוזר מהעבודה יוצא לי לראות אותם יונקים ממנה או לפחות נצמדים אליה. תמיד בא לי להוציא את הפלאפון ולצלם אותם, אבל אפילו שהם חתולים ואפילו שהם נמצאים ממש על שביל הכניסה לבית, לא נעים לי לפגוע להם באינטימיות. וזה לא שאני כזה מתחשב אבל האימא חתולה תמיד מסתכלת עליי במבט מתריס. אני יודע שהיא לא תאהב לראות אותי מצלם אותה ואת הילדים החדשים שלה.

בכניסה השנייה ראיתי אותו ואת אימא שלו. מרחוק, וגם מקרוב, היא נראתה צעירה משמונים וחמש שנותיה והוא נראה מבוגר משישים וארבע שנותיו. הם כמעט נראו כמו הזוגות הזקנים בהם הגבר הוא זה שמזדקן לאט יותר ובאישה ניכרות שנותיה. יוצא לי לראות אותה כמעט על בסיס יומי אבל אותו אני דווקא לא רואה הרבה, למרות שגם הוא גר בשכונה. אני מסתכל עליה ומאחל לכל אחד להראות כל כך חיוני בגיל 85. יש במבט שלה משהו נחרץ. משהו שמעיד על דעתנות שקיימת שם ורק מחכה להתפרץ , אבל אולי כבר אין לה על מי. בגיל 85 האנשים שמסביבך שמכירים ומכבדים את הדעתנות הזו כבר מזמן אינם או שמזמן אין להם כוח לעמוד על השביל הזה בכל צהריים או ערב. אז היא לבד. לפעמים הוא מגיע וכמו בן טוב מטייל עם אימא שלו והולך איתה יד ביד כדי לתמוך בה כשהיא מתקרבת למדרגות של הבניין. אני, שרואה אותה כמעט כל יום, יודע שהיא מספיק חזקה כדי לעלות ולרדת במדרגות בלי עזרה, ובכל זאת הוא תומך בה. ויותר משהיא זקוקה לתמיכה, היא אולי צריכה לתת לו את התחושה שהוא תומך בה. כי אימא שלך היא אימא שלך גם כשאתה בן 4 וגם כשאתה בן 64 ואתה רוצה לעשות הכול למענה, גם כשהיא לא ממש צריכה.

הוא רואה אותי מתקרב ומחייך אליי לשלום. חיוך קטן מתחת לשפם. אני מהנהן ואומר שלום חרישי. אנחנו לא מכירים. או לפחות, הוא לא מכיר אותי. אני משוכנע בזה. אני יודע מיהו. הוא היה חבר טוב של דוד שלי. נדמה לי שפעם אחת ראיתי אותו באירוע משפחתי, אבל אין סיכוי שהוא זוכר אותי משם. אני לא רוקד ולא משתטה באירועים, אני רק מסתכל על אחרים. ופעם אחת, הוא היה אחד מהאחרים.

אני חולף על פניהם וממשיך לדרכי. עולה למעלה ושוכח משניהם עד שאני נזכר.

ומתקשר להורים כדי להגיד "שבת שלום".

מבין משחקי אתמול, המשחק של הפועל ת"א היה החמישי והאחרון. וכך, למרות שהפועל שיחקה באיצטדיון "הקופסה" שאינו מאיר את פניו בעקביות לקבוצה, קיוויתי שהתוצאות של שאר קבוצות התחתית יניעו את האדומים לנצח את המשחק ולחמוק סופית מאימת הירידה. כל כך קיוויתי שבמקום מסוים הרשיתי לעצמי אפילו (רחמנא ליצלן) לפתח אופטימיות. אל תדאגו, זה הפעם האחרונה שאני מרשה לזה לקרות.

הנצחון של בני יהודה על אשדוד ושאר תוצאות אתמול פשוט הבעירו את התחתית. בהנחה והרצליה לא תוציא יותר מתיקו היום בטדי, הרי שיש מצב שבו 7 קבוצות מנסות לחמוק מאימת הירידה ורק 5 נקודות מפרידות ביניהן, כשיש רק 15 נקודות לסוף העונה.

הבשורה הטובה של אתמול הגיעה מכיוון המשחק של מכבי ת"א וקרית שמונה. כל הפסד של מכבי ת"א משמח, על אחת כמה וכמה הפסד ששב ומסבך אותם בתחתית. אם לשחקני הפועל ת"א היה נותר משהו מהגאווה של שבוע שעבר, יכול להיות שהם היו מנצחים בנתניה, מתרחקים ממכבי ת"א ואני הייתי זוכה להגיע כמו מלך לעבודה וללעוג לבוסית שלי שבעלה ושלושת ילדיה לוקים במכביזם בדרגות קשות.

אבל...איתרע מזלי להיות אוהד הפועל ת"א.

אם מישהו מבקש לדעת עד כמה עמוקה הקללה של הפועל ת"א, הנה דוגמה:

מכבי ת"א לקחה יתרון ל 0-1 והפכה אותו במו רגליה שלומיאליות להפסד 3-1. זה כשלעצמו יכול לשמש ללעג וכו'.

הפועל ת"א לעומתה בכלל לא הצליחה להוביל. אימת הקופסה הכריעה את הקבוצה. אבל, אם ההפסד היה נותר מינימלי, 0-1 שכזה, עוד הייתי יכול ללעוג לאוהדי מכבי ת"א. זה לא הרבה, אבל זה המעט שיש. אפילו את זה הפועל ת"א לקחה לי.

0-3 זה כבר התחלה של השפלה. ההשפלה של הפועל ת"א. גוטמן הזדרז לקחת אחריות (מה זה אומר השטות הזאת ?) והפועל מסובכת בתחתית. חזק חזק. אני לא יודע למה, אבל אני מתקשה להאמין שהפועל ת"א תרד בסופו של דבר ליגה. פשוט מתקשה להאמין.

מהצד האחר, דומה כי גם השחקנים מתקשים להאמין והם לא מבינים שזה המצב ועם זה הם צריכים להילחם. הקבוצה בדרך לליגה השנייה, עדיף להתעשת, לעכל, להבין ולפעות בהתאם. בינתיים זה לא קורה. אני רק מקווה שיהיו לפחות שתי קבוצות יותר גרועות מהפועל (רמז: מכבי פ"ת ומכבי ת"א).