הבלוג של אילון

לך תזדיין !!!

הדוגמן כדורגל הזה הגיב להצעתה של הפועל תל-אביב במילים: "הפועל, מה אני קומוניזם, בולשביזם ???"

זה מזכיר לי את המורה שלי לתאטרון שאמר את המשפט: "זה לא בושה להיות טיפש אבל לא צריך להפוך את זה לאידיאולוגיה".

אני לא אוהד כדורגל ילדותי עד כדי כך שאני אאחל לרוסו סרטן וכו'.

מה שכן, אני מאחל למכבי ת"א שתתפרק במציאות כפי שהיא מתפרקת בחלומות שלי.

ולרוסו אני מאחל עוד פריצת דיסק כמו בעונה הנוכחית ואז אולי הוא יירצה את הפועל ת"א (קשרים בהסתדרות=הטבות בקופת-חולים)

• שחר פאר נוצחה בסיבוב השלישי והודחה מהמשך הרולאן גארוס. חבל, באמת חבל, אבל לא נורא. היא רק בת 18 ולמרות שבטניס 18 זה לא גיל צעיר כל-כך יש סיבות לאופטימיות. אני מאוד מקווה שבשנים הקרובות הדחה של שחר בסיבוב השלישי תיחשב לאכזבה גדולה ולא מקור לגאווה. פעם הטניס היה ענף מצליח מאוד בישראל (מנסדורף, גליקשטיין, גלעד בלום, זוכרים ???) ואולי עכשיו עם ארליך ורם ושחר פאר נחזיר עטרה ליושנה.


• עוד פחות משעה יתחילו משחקי המחזור האחרון שבסופם תקבענה שתי היורדות לליגה הלאומית. אני מוכן כרגע להמר שסכנין היא זו שתשרוד. יותר מזה, אני מוכן להמר שהיא כנראה תהיה היחידה מקרב הקבוצות המתמודדות שתצליח לנצח. הפועל חיפה לא תנצח מול מכבי ת"א בבלומפילד (הצהובים יבואו עם boost רציני אחרי החתימה המחודשת של נמני) ומכבי חיפה לא תעשה חיים קלים לבאר-שבע (שגם ככה נראית רע מאוד). סכנין לעומתן תנצח את אשדוד ותישאר. חבל לי על הפועל חיפה שסיפור ההישארות ההרואי שלהם יכל להיות הדבר הגדול האמיתי שיצא מהעונה הדי מחורבנת הזו. סכנין איבדה את כל הסימפטיה שהייתה לי אליהם בגלל ההתנהגות של הקהל במשחק מול הפועל ת"א ובגלל ההתנהגות של ההנהלה והשחקנים כלפי לחמן.


• אני אמנם ארחיב בנושא בעתיד הקרוב אבל עושה רושם שעונת המלפפונים הקרובה תהיה סוערת במיוחד. כמה מלפפונים ירוקים במיוחד מסתובבים בשוק (ג'ובאני רוסו, פליטי אשדוד והפועל חיפה וכו'). בכלל, בשנים האחרונות כפי שודאי שמתם לב, עונות המלפפונים הפכו להיות מעניינות הרבה יותר מהנושא שלשמו הן מתקיימות: ליגת העל בכדורגל. אין מה לעשות, בכל הקשור לכדורגל אנחנו מתמחים בתחום החארטה-בארטה, עונת המלפפונים היא רק דוגמה לעניין הזה.


• נהוג להחמיא לקהל של הפועל ת"א, וברוב המקרים בצדק, אלא שאתמול, יושבי שער 4-5, השרופים האמיתיים, הניפו שלטים בגנות משה תאומים ("תאומים נמאסת") ובגנות ההנהלה ("הנהלה זונה לכו הביתה"). ביקרתי לא אחת, בעבר, את ההנהלה ברשות תאומים. כמות הטעויות שהם עשו הייתה מחפירה. לרוע המזל, הם עדיין ממשיכים לנהל את הפועל (ושאף אחד לא יגיד אחרת) אלא שאני לא חושב שצריך להניף שלטים שכאלה. תאומים וחבריו לקחו את הפועל ת"א כשאף אחד לא רצה והביאו את הקבוצה לשורה נאה של הישגים. גם לאור הטעויות שהם עשו הם ראויים ליחס טוב יותר.


• טליק טוען שיש נימה של גזענות בהתייחסות אוהדי וקברניטי הפועל ת"א לג'קי בן-זקן. אני בהחלט יכול להבין את הטענה הזו והיא לא לגמרי לא נכונה אבל לטעמי מדובר בסתם הגזמה. אוהדי הפועל חוששים מג'קי בן-זקן בעיקר מפני שהוא אף פעם לא הביע עניין גדול בקבוצה. הפחד מגורם זר שיבוא וינסה לעשות לעצמו שם על הגב של הפועל מפחידה את האוהדים. כרגע בן-זקן נראה מעוניין ומוכן אבל מה יקרה כשיימאס לו. הוא ייקח את השחקנים שהוא הביא ויעזוב את הקבוצה שתישאר חרבה. זה הפחד העיקרי של האוהדים ובקטע הזה אני מבין אותם.


• ראובן עטר הסיר את מועמדותו לאימון מכבי נתניה בעונה הקרובה. הנהלת נתניה (שזה שם קוד לאשר אלון) החליטו שדחוף להם למנות מנג'ר לקבוצה. ובאמת, למה לא. מנג'ר זה מילה יפה באנגלית שהמשמעות העיקרית שלה בכדורגל שלנו היא שיש עוד אחד שמפריע למאמן לעבוד ויש עוד אחד שההנהלה תתערב לו בעניינים. למה מנג'ר ? מה כ"כ דחוף ? עטר העלה את נתניה לליגת העל ובהחלט מגיע לו לאמן אותה בעונה הבאה. מצד אחד הנהלת נתניה אומרת שעטר חסר נסיון ומהצד האחר הם רוצים להביא את פרדי דוד "עתיר" הנסיון. בקצרה: נתניה בדרכה לליגה הלאומית. חבל לי על האוהדים וחבל לי על הליגה שלנו שראוייה לנתניה טובה יותר.

1. היום חזרתי לבלומפילד, שבוע וחצי אחרי המשחק ההוא מול באר-שבע. היו בקושי 4,000 איש שבאו להיפרד מהעונה הזו שכולנו נרצה לשכוח. היה נחמד. הפועל ניצחה 1-0, שרנו שירים לטועמה וקיווינו שבשנה הבאה הוא יחזור ושום דבר באנרגיות לא הזכיר את המשחק הענק ההוא.
   
   
2. אם כבר כדורגל: בפעמיים שראיתי את השידור החוזר של גמר ליגת האלופות, עדיין לא האמנתי. בדומה לשידורים חוזרים של משחקים של הפועל, גם במקרה דנן, יש תמיד תחושה שמילאן איכשהו תנצח וששבצ'נקו לא יחמיץ את ההזדמנות ההיא בדקה ה-117.
   
   
3. אני בד"כ לא נוהג להמליץ על רשימות מעשה ידיי, אבל כיוון שאין בנמצא מי שיעשה את זה, אני מוכן לחרוג ממנהגי: רשימת שירי השבוע (שבד"כ היא שווה במיוחד) שווה השבוע הרבה יותר. והפעם חידוש: שתי גרסאות של אותו שיר (במקור של סיימון וגרפונקל ובביצוע התוסס של מרשה האנט).
   
   
4. סוף השבוע הקודם וזה הנוכחי (למרות שהוא לא הסתיים אני די מסוגל לחזות את המשכו) הוכיחו (שוב) שאני עצלן חסר תקנה. אלא אם כן אני אלך לטיפול או אעבור מטמורפוזה רצינית ביותר, או שניהם, יהיה לי קשה מאוד לעשות תואר שני.
   
   
5. למרות הסעיף הקודם: אני מנהל מלחמת חורמה בהתנוונות של המוח שלי. לאחרונה זה עובד. שכחתי כבר כמה כיף זה לעסוק בענייני אקדמיה ולקרוא מאמרים (הסעיף הנ"ל חף מכל מידה של ציניות. נשבע).
   
   
6. אם לא הייתי עסוק בלבזבז זמן יקר, אולי הייתי מתפנה לשבח בשבוע האחרון את HOT V.O.D שבזכותם זכיתי לראות ולהנות מבנות בראון. אלא שהזמן בוזבז ובנות בראון יחכו לימים פנויים יותר.
   
   
7. שבת שלום לכולם.

קשה לי אפילו להתחיל להסביר את גמר ליגת האלופות מאמש. קשה לי. ליברפול שלי ירדה למחצית בפיגור 0-3 וזה נראה כמו ערב די משפיל. התחושות שלי התחלקו בין "אולי אני כבר לא אראה את המחצית השנייה" (כי זה בסדר להביס קבוצה שאני אוהד אבל אף אחד לא צריך לצפות ממני לשבת ולראות את זה) לבין "אני פשוט לא מאמין שבסוף הערב, אבי רצון העגלגל הזה יעלוץ על חשבון ליברפול שלי" (למרות שאני לא מתעב אותו כבעבר, המחשבה על ציטוטים מהגאזטה דלה שמאטע פשוט החליאה אותי). רק אלוהים יודע מה גרם לי לחזור למחצית השנייה. וזה לא שלא היו לי דברים לעשות, דווקא היו, אבל לא יכולתי לנטוש את ליברפול שלי בעת צרה. הקאמבק של ליברפול אתמול, שייך לספרי האגדות של הכדורגל. באמת. זה אפילו גדול יותר מהקאמבק המופלא של מנצ'סטר נגד באיירן לפני 6 שנים (אם כי חייבים להודות שבמקרה של מנצ'סטר, כיוון שהקאמבק בוצע נגד קבוצה מגרמניה הוא שווה מעט יותר). אם אני אגיד שלא האמנתי בכוחות של ליברפול לחזור זה יהיה האנדרסטייטמנט של השנה. סה"כ קיוויתי שבספרי ההיסטוריה לצד הכיתוב "2005:" לא יהיה רשום מילאן-ליברפול 5-0 או משהו בסגנון. קיוויתי שליברפול תשמור על כבודה העצמי. בשער של ג'רארד עוד הסתכלתי. כנ"ל לגבי זה של שמיצר. בפנדל של אלונסו כבר לא יכולתי להסתכל. אני כבר בן 29 ואסור לי להעמיד את הלב שלי במבחנים שכאלה. אוהד אמיתי יגיד שבהדיפה של דודק בדקה ה-118 הוא כבר ידע שליברפול תנצח. אוהדים אופטימיים הם כאלה. תן להם סימן קטנטן והם מיד יהיו משוכנעים שהמשחק שלהם. אני לא. באתי כדי לסבול, אחרת לא הייתי אוהד הפועל. כל עוד יש צ'אנס, קטן שבקטנים, שהקבוצה שלי תפסיד את המשחק, אני משוכנע שהיא תמצא את הדרך. לא נורא, כבר התרגלתי. התחושה, אגב, ממכרת. אוהדי מכבי ת"א כדורסל לא יבינו זאת לעולם. הנצחון מעמדת האנדרדוג שווה מיליון נצחונות מעמדת היתרון הברור. את הפנדלים רק שמעתי ולא ראיתי. לא יכולתי לראות. הלב וכאלה. בשלב של You'll never walk alone הייתי כבר אחרי שיחה לארה"ב (למי שהוריש לי את ליברפול עוד בתור ילד, אבא שלי), אחרי SMS-ים עם "הקורצת" (שהצליחה לפרגן למרות שהיא אוהדת מנצ'סטר, באעהעה) ואחרי שדמעתי קצת לקראת סוף השיר. Walk on, Walk on, with hope in your heart, and you'll never walk alone, you'll never walk, alone.

ליברפול זכתה אתמול בגמר ליגת האלופות ועכשיו היא אלופת אירופה. וואו. הקבוצה הזו, שמלווה אותי עוד לפני הפועל ת"א והביטלס היא אלופת אירופה. כבר שכחתי את התחושה. איך זה מרגיש שקבוצה שאתה אוהב באמת זוכה בגביע ולא קבוצה שכפו עלייך בגלל שנולדת בארץ (בניגוד לרוב שחקניה). אני מקווה שאופ"א תמצא את הדרך לשלב את ליברפול בליגת האלופות בשנה הבאה. קשה לי להאמין שלא. חייבים לתת להם להגן על התואר. זה קל מאוד לאהוב את הקבוצה שלך כשהיא זוכה בגביעים וקשה מאוד להתמיד ב-15 שנים ללא אליפות שבהן אתה רואה את מנצ'סטר הזחוחה וארסנל האפורה לוקחות אליפויות. למרבה המזל, אי אפשר להחליף קבוצות, בטח שלא את ליברפול, אהבתי הראשונה.