הבלוג של אילון

מסתבר ששמעון גרשון החליט בסופו של דבר (ולפי שמועות די עיקשות, כנראה שבתחילתו של דבר) לעזוב את הפועל ת"א. קשה להמעיט בערכו של שמעון גרשון כסמל אדום או כאחד מעמודי התווך של ההגנה. קשה, וגם לא צריך. שמעון גרשון החליט מה שהחליט ואני מאמין שזה היה אך ורק בגלל הכסף. חצי מיליון דולר לארבע עונות הן פער די משמעותי בין משכורות ושמעון גרשון צריך בעיקר לחשוב על עצמו ועל העתיד. זה עולם גרידי ואם יש איזה גאיידמק שמוכן לשפוך כל-כך הרבה כסף, אז סבבה לגרשון. שרק יהיה לי בריא. כתבתי בעבר שאני אקבל את העזיבה שלו ואתייחס אליו בכבוד, אבל עדיין, כפי שמתייחסים לשחקן בית"ר. אם מעמדו כסמל וכמנהיג לא היה חשוב לו מספיק כדי להישאר, אז כל הזכרונות הטובים שיש לי ממנו לא צריכים לגרום לי שלא לשטום אותו כשהוא ישחק נגד הפועל ובכלל. יש לי הרבה מה להגיד על הגאיידמקיזם בכדורגל הישראלי אבל קודם כל, אני חייב לשוב ולהודות שאם לבייב היה מחליט לקנות את הפועל ת"א והיה שופך עליה מכספים מפה ועד להודעה חדשה, הייתי שמח. האידיאליזם במקרה הזה לא כל-כך חזק אצלי.

הפועל ת"א תתחיל את העונה הקרובה בלי שמעון גרשון, מנהיג ההגנה הטובה בליגה בעשור האחרון ועם יוסי אבוקסיס שיהיה בן 36. בלי אסי דומב ולפי התכנונים של ראשי הקבוצה, גם בלי ג'ון פנסטיל. הפועל ת"א רוצה לגזור את הקופון על פנסטיל והצלחה שלו במונדיאל יכולה להיות הרבה כסף בבנק להפועל ת"א. בסוף השבוע הקודם נמכר בן סהר לצ'לסי בעבור 600,000 $, עכשיו גרשון הולך רשמית וההגנה הטובה כל-כך שהתהדרה במשך שנים ביציבותה, מתפרקת. קשה לי להאמין שהפועל ת"א תוכל להעמיד בעונה הקרובה קבוצה שתתחרה על האליפות או אפילו תהווה גורם בצמרת. מכבי חיפה נראית טוב מאוד ובעיקר יציבה מאוד ובית"ר י-ם רוכשת מכל הבא ליד. גם נתניה של יאמר וברקוביץ' נראית מבטיחה (במיוחד אם שלום תקווה יקבל את הג'וב) וקשה לי להאמין שהפועל ת"א תהווה פקטור בצמרת. המשמעות של זה היא אחת ויחידה: עונת בנייה. לא, לא עונה פיננסית שזה שם קוד ל"בואו נחסוך כסף ונסתבך בקרבות הירידה" אלא אשכרה עונת בנייה. ההחתמות הצפויות של תומר חליבה ומאור פרץ יכולות בהחלט להוות את יריית הפתיחה. ההכשרה של שי אבוטבול כיורש של אבוקסיס (שילמד להתאבד קצת הילד). ההצבה של טל חן כמנהיג ההגנה האדומה ואולי אולי, ההחזרה של אחד מתינוקות קשטן לפני שהם הופכים לתינוקות בית גיל הזהב. חזרה של טועמה או אפק או אפילו בלילי להפועל ת"א יכולה לעשות נפלאות לאוהדים שמחפשים סמל חדש. ובכלל, כשחושבים על זה, יחד עם באדיר, ברדה, דגו, עומר פרץ ובעיקר גילי ורמוט, הפועל ת"א, עם הרכש המדויק וההכוונה הנכונה (ובמובן הזה אני לגמרי סומך על יצחק שום) תוכל להיות פקטור. לא הכי משמעותי, אבל עדיין פקטור. אתם יודעים מה, פקטורון. אגב, התפוצצות האוכלוסין בקישור של בית"ר יכולה גם היא לשמש את הפועל ת"א נאמנה, אם רק ידעו לנצל את זה נכון. בניגוד לשנים הקודמות, אני מאמין גדול בהנהלה של הפועל ת"א. הם יודעים מה הם עושים, ולראייה, ורמוט ודגו, ברדה ופנסטיל ושאר ירקות.

ולגבי כל האמור לעיל, אם יש דבר אחד שלמדתי מוותק של שנים בעונות מלפפונים זה שבתאכלס, אי אפשר לדעת כלום. ממש ממש כלום. אני מניח שפוסט כזה או דומה לו יופיע בהמשך הקיץ, והפעם עם מסקנות אחרות לגמרי. ככה זה, מלפפונים אתם יודעים.

בסופו של יום אין לי אלא להאשים את עצמי. אני אשם ואני יודע את זה. אני נכנע בקלות. אסנת רצתה קומדיה קלילה. ליעד היה אדיש ונכון לשתף פעולה (מצב די נדיר כשלעצמו) ואני, אני הייתי בעל המנוי. "הדיוקס" הוא סרט כל-כך מחורבן, אבל כל-כך מחורבן, שבסוף הצפייה, הדבר היחידי שיכולתי לחשוב עליו הוא ש-12 או 13 השקלים שהוצאתי על השכרת הסרט, בוודאי ירדו מאחד מימי העבודה הקשים ולא מהשעות המתות. ולא הייתה לי ברירה. קשה לי למצוא מילים לתאר עד כמה מדובר בסרט מצחין למרחקים. וזה לא שהיו לי ציפיות. כבר מזמן הבנתי שהקריירה הקולנועית של שון ויליאם סקוט תורכב מזבלונים מהסוג הזה. סטיפלר או לא סטיפלר. ג'וני נוקסוויל (סימפטי כשלעצמו) התפרסם בתור המנהיג של חבורת Jackass. וג'סיקה סימפסון. טוב, בוא נודה על האמת, היא כוסית-על ולא ידעתי עליה הרבה מעבר לזה, אבל זה בדיוק כל מה שהיא יודעת לעשות. וכך, מצאתי את עצמי צופה בפסגת הווייטראש הזו ותוהה "על מה לעזאזל אני מבזבז את הכסף שלי ??!!??" ובואו נעזוב את הכסף, "על מה לעזאזל אני מבזבז את הזמן ??!!??"

אמרתי כבר מזמן שגם קומדיות רעות צריך לדעת לעשות. כלומר, אם אתה בעניין של קומדיה מפגרת, היא צריכה להיות איכותית מספיק כדי לענות להגדרה "מפגרת" ("הרולד וקומר" זו דוגמה טובה). "הדיוקס קורעים את האזרד" מבוסס על סדרת טלוויזיה ישנה שערוץ 2 טורח לשדר מדי פעם מסיבות עלומות. מהמעט שראיתי, הסרט מצליח להרוס אפילו את שמה המפוקפק של הסדרה. זה סרט מחורבן ואני ממליץ לכל מי שקורא את השורות האלו להתרחק ממנו במידת האפשר. אל תתייחסו אליו. אם אתם רואים אותו ברחוב תעברו לצד השני של הכביש. היזהרו ! פשוט היזהרו, והישמרו לכם לנפשותיכם ממפגעים כאלה. זה חרא בלבן.

לא יצא לי ממזמן לעדכן את רשימת שירי השבוע ולדאבוני זה נובע מקפיאה קלה בתחום המוזיקלי. אין לי זמן להשקיע בדברים חדשים (כלומר, יש לי זמן, אני פשוט לא דואג לתכנן אותו כהלכה). Anyway, אחת לכמה זמן יוצא לי להכניס שיר לרשימה וממש-ממש לקוות שמישהו קורא את הרשימה הזו ודואג לשמוע את השירים. אמנם לא קיבלתי יותר מדי פידבקים עד היום, אבל עמוק עמוק בפנים אני מאמין שיש מי שקורא ומיישם. אחת לכמה זמן, אני כבר ממש כותב על זה (כמו עכשיו). זה קורה לי בד"כ עם שירים שאני יודע שאלמלא הרשימה אף-אחד לא יעלה עליהם והם ישארו לנצח קבורים באלבומים שיצאו פעם והם יהיו הסוד הקטן שלי. אלא שישנם שירים כל-כך יפים שאני ממש לא רוצה שיהיו הסוד הקטן שלי, אני רוצה שהעולם כולו יהנה מהם.

ולמה בעצם כל ההקדמה הזו ???

ב-1970 הביצ' בויז הוציאו אלבום שלא זכה להצלחה גדולה כל-כך. התחרות עם הביטלס גבתה את מחירה וברייאן וילסון התמוטט. הלהקה איבדה לטובת הפסיכדליה ולהקות ה-FM קהל רב והפכה להיות עוד להקה שמזוהה בעיקר עם תהילת עברה. אלא שהמשמעות של ההצלחה לא הייתה שהם התחילו לעשות מוזיקה רעה, הם פשוט הצליחו איתה פחות. ולפיכך, מכל הלב, המלצה הכי חמה שיש בעולם על Our sweet love. הקיטש לא מגיע במנות איכותיות וגדושות יותר. באחריות.

אני דוהר את הדרך הארוכה מנתניה לחולון כשהטעם שלה עוד אצלי בפה והסנטר שלי עוד לח מהליקוקים של הכלב שלה. אני יודע שאם הייתי זוכה אצלה להצלחה כמו שאני זוכה אצלו, היינו נשואים כבר מזמן. אני חושב על כמה טמבל אני שלא חזרתי מיד אחרי שהלכתי כדי לנשק אותה עוד פעם אחת לפני שאני נוסע הבייתה. המחשבה הזו תשרוד עד כפר שמריהו. העולם נראה יפה כשאתה נוסע בניסאן של אבא. הכבישים מזמינים יותר ולמרות שאתה כבר מזמן לא טורף את החיים (ובוא נודה, אף פעם לא טרפת), אתה מרגיש שאתה יכול לטרוף את הלילה הזה בשנייה אחת. Bring it on. אתה חושב על כל מה שהיא אמרה ועל כמה שהאינטואיציות שלך היו נכונות. היא חסומה רגשית והיא מספרת לך שהיא אף פעם לא הייתה בן-אדם רגשי ואתה יודע שהיא פגועה ואתה אומר לה "אני אף פעם לא אפגע בך" ואתה מסתכל עליה ובעיניים שלה אתה רואה שהיא מאמינה לך. ובצדק. ואתה יודע שעכשיו הכול תלוי בך. שאם תהיה מספיק סבלני זה יקרה ובענק. ואתה יודע שהקרב הוכרע מזמן ושבכל מה שקשור להתלבטויות הרגשיות שלה אתה תהיה שם. כי היא שונה מכל מה שהכרת. כי אם היא לא תרצה שתהיה שם אז היא תגיד לך. ואתה יודע שאיתה, אתה שונה מכל מה שהכרת ושאם לא תרצה להיות שם אז תגיד לה. ברקע אפרים שמיר שר "כמה זמן אפשר לחשוב ולא לגעת רק לראות" ואתה מבין שצריך חולוני כמו אפרים שיבין אותך בדיוק. ככה זה כשאתה נוסע בדרך מנתניה. אתה יודע שזמן דורש זמן, אבל איכשהו, ממש ממש טוב לך עם זה.

אני מסתובב כבר שעתיים עם חיוך שאני לא מצליח למחוק. אני לא בדיוק מצליח למצוא את המילים כדי לתאר את האושר הזה. ודווקא במקרה הזה, דווקא בסיום הלא-יאומן הזה, אני לא שמח רק בגלל הסל עם הבאזר, אני שמח כי הפועל חולון חוזרת ללית העל. אני לא יודע מה יהיה ואיך, אני לא יודע מה ראש העיר ייתן או לא (ודווקא איתו מטעמים מובנים אני לא רוצה להסתכסך), אני רק יודע שבדרמה המטורפת שהייתה השנה, הפועל חולון שלי ניצחה והיא זו שעולה לליגת העל. בחזרה לאולם הפחים, בחזרה לימים הטובים. תהיו בריאים חבר'ה, לקחתם לי שנים מהחיים.