| 6/2003
אם לא בשבילי
אם לא בשבילי
לא נסעתי אתך היום בבוקר
וגם אבא שלי לא יכל, אז נסעתי לבד.
בקו 86א'. עם הרבה אנשים זרים,
שהסתכלו אחד על השני בהמון מבטים חשדניים.
ובחוץ היה אפור כמו בנובמבר,
והשמש נצבעה בצבעי דמדומים.
וחשבתי עלייך ושוב לקחתי ללב,
מה זה חשוב, ילדים נמוכים.
העיקר שיהיו נורא מאושרים ובריאים.
ושיהיו להם הורים Cool-ים
(כמו ההורים שאנחנו יודעים שאף פעם לא נהיה).
גם אני הייתי ילד נמוך ולי זה לא הפריע.
אז מה זה בעצם משנה ?
אז חשבתי הרבה עלייך,
והצטערתי שאת לא איתי.
היית צריכה לבוא בשביל הסתיו שבחוץ.
אם לא בשבילי.
לשירי
| |
חתונות
למה אנשים בכלל טורחים להזמין אותך לחתונות ????
זה עסק כל-כך מייגע וכל-כך מיותר. זוג מחליט להתחתן (שזה טוב ויפה מבחינתי) ומשום מה טועים לחשוב שתהיה מעוניין לחלוק איתם את האירוע הנ"ל. עד גיל 30 אתה צובר קילומטרז' חתונות שלא היה מבייש די.ג'יי-עסוק-יחסית. אם תעשה חישוב תגלה שאת כל הכסף שהשקעת בחתונות לא חשובות יכולת להשקיע בהתחלה של הדירה שאתה נורא-נורא רוצה לקנות או בשידרוג המכונית המקרטעת.
אומרים שחתונות זה מקום טוב להכיר בו אנשים אחרים. אז אומרים. הטענה הזו מתבססת על ההנחה שאתה בכלל טיפוס ש"מכיר" אנשים אחרים. ולמה הכוונה: על-מנת להכיר מישהי בחתונה, אתה צריך להיות אחד מאלה שניגשים, מחייכים, קורצים, whatever ובסוף איכשהו יוצאים עם המספר טלפון. ומה אם אתה לא ??
ומה אם אתה בנאדם נורא נחמד, פוזיטיבי וכו' אבל ביישן מדי. לא ניגש, לא מתערבב בהמון, לא קורץ לאף-אחת. מה העניין שלך אז בחתונה ???
ונניח שאתה בנאדם שניגש, ששולח לחמך על פני המים, שופך חמתך על הגויים, whatever. בחורות שבאות לחתונה תמיד נראות נורא עמוק בזוגיות. עוד לא יצא לי לראות בחורה אחת בחתונה (ואני יודע שעכשיו כולם יגידו שאני הסתובבתי בחתונות הלא נכונות ויביאו לי מיליון וארבע דוגמאות של אנשים שכן הכירו בחתונות) שלא היה לה את הזוהר הזה שמאיר כל בחורה תפוסה (לדעתי הוא נובע מתחושת הרווחה שהעיניים מקרינות). אז איזה עניין צריך להיות לי בחתונות ???
אני עוד איכשהו מבין שחתונות של משפחה / חברים קרובים זה ארועים שאתה חייב לבוא אליהם אבל עיקר החתונות עליהן אתה מבזבז את זמנך ומרצך הן חתונות שלא קשורות אלייך. אני אדיב ואנושי מספיק כדי להאמין שאנשים לא באים להרע לך. גם הרחוקים ביותר, מתקשרים כדי להזמין אותך כי הם רוצים שתהיה שותף לשמחה. מבחינתם זו שמחה אדירה, יום בחיים שבו הם רוצים כל אדם ואדם שהם אי פעם הכירו לצידם. אבל בשבילך זה עוד ערב אבוד, עוד 300 ש"ח down the drain . ולמה בשם האלהים כולם בוחרים להתחתן בחודש יוני. וכמו החליטו לעשות יד אחת נגדי, הם אפילו לא מתחתנים בתאריכים חופפים, כאילו יש ועדה שמתאמת ודואגת לכך שאני אהיה נעדר-תרוצים לכל חתונה.
אני כל-כך שונא אירועים שלפעמים אני מייחל שהאל הגדול ייתן לי בריאות כמה שאני שונא אירועים. ובכל-זאת אנשים מתעקשים להזמין אותי אליהם, זה רק מראה כמה טוב הם מכירים אותי וכמה אני רלוונטי לשמחות שלהם.
אני לא בן-אדם רע, באמת. אין לי פשוט עניין בכל הצרמוניה הזו. לא מעניין אותי איך קוראים לדי.ג'יי ובאיזה מחיר מ-ד-ה-ים הצליחו להשיג אותו. לא מעניין אותי כל-כך המקום, הזמן, הרב, המנות, הכול. פשוט הכול לא מעניין אותי. מבחינתי צריך לחזור לחתונות כמו שיש בסרט "עיניים גדולות" של אורי זוהר. תזמורת של שלושה נגנים, דג מלוח ויין על השולחן (שני דברים שאני לא נוגע בהם), מפות לבנות, רב טרחן וזהו, בערך.
| |
החיים זה מה שקורה לך
כשהיינו בצבא, הייתה לנו האפשרות להוסיף למסך הפתיחה של המחשב כל מיני משפטים והודעות קבועות. Being בגיל 20, ההודעה הקבועה שלי הייתה "החיים זה מה שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות" של ג'ון לנון. ככל שעברו השנים והפסקתי להתעסק עם הצבא או מסכי פתיחה, המשפט הזה נשכח ממני וצץ ועלה אחת לכמה זמן. בעיקר בשיחות עידוד/נפש עם חברים. והנה היום חשבתי עליו שוב. במסגרת אירוע שכרגע לא אפרט, נזדמן לי לפגוש את החברה הקודמת שלי. אחרי שנה וחצי שלא התראנו ואחרי שכבר התרגלתי להיעדרות הטוטאלית שלה מחיי, היא פתאום הופיעה מולי, גבוהה יותר (בגלל הפלטפורמות), רזה קצת יותר וחייכנית (כתמיד). לכולנו יש חלום, לפגוש את האקסית כשהיא קירחת, שמנה ומקרטעת, סתם בשביל השמחה לאיד (יכול להיות שלא לכולנו, אבל עמוק בפנים, לרובנו) והנה היא עומדת מולי, נרגשת לא פחות ממני. דיברנו על דא והא (ממש ככה. קשה לי לזכור נושא אחד קונקרטי שעלה בשיחה ההיא) ובסופו של דבר היא לקחת את המס' החדש שלי במטרה לדבר. למחרת היא התקשרה. קבענו להיפגש בלילה. הגירסה הרשמית היא שלא היו לי כל כוונות רומנטיות ושבאמת רציתי להיפגש איתה רק כדי לדבר. הקטע הוא שעמוק-עמוק-עמוק-עמוק בפנים, אולי כן קיוויתי שהיא תבוא חפצה ושמחה בי ושתגיד לי שהכול יהיה בסדר ושמעכשיו נהיה ביחד לתמיד.
התקשרתי לחבר טוב ע"מ שייתן עצה. בכוונה בחרתי בחבר עם דעות פרוה, Neither fish nor flesh, והכול רק כדי להיות משוכנע שאני לא מבזבז לשווא, שנה וחצי של לשכוח ממנה טוטאלית.
למרבה הצער הוא קטל אותי לגמרי. הפחד שלו מהפגישה הצפוייה שלי איתה, היה גדול הרבה יותר ממידת ההתרגשות והציפייה שהפגישה ההיא הסבה לי.
ובסוף היא ישבה אצלי. 4 שעות שבמהלכן דיברנו על הכול, וסיפרנו אחד לשנייה את הכול, כל המחשבות, כל התחושות, כל הרגשות וכל מה שלא הספקתי לומר לה ביום שבו נפרדנו.
ואיך הכול מתקשר להתחלה ???
שנה וחצי אחרי שלא נפגשנו, היא באה לבקר, והכול (ממש הכול) נראה אותו דבר. אנחנו לובשים את אותם בגדים, היא מעשנת את אותן סיגריות, וקיים בינינו אותו מתח סמוי וגלוי (תלוי בסיטואציה) שהיה קיים אז.
שנה וחצי עברה מאז והחיים פשוט המשיכו, לפעמים בלעדיי. חלק מהזמן חשבתי עליה, חלק מהזמן קיוויתי שהיא תחזור, חלק מהזמן קיוויתי שאני אחזור ובסופו של דבר, הדבר היחידי שהשתנה זה הזמן. היא חזרה והלכה כלעומת שבאה ואני רק התבגרתי בשנה וחצי.
| |
אדומה שלי
באופן פאתטי לחלוטין אני מוצא שהדבר הראשון שאני ממש רוצה לכתוב עליו בלוג הוא ההתפרקות של הפועל ת"א. חיים שלמים עברתי עד עכשיו, לפעמים היה טוב ולפעמים היה רע והנה נקרית בפניי ההזדמנות לחלוק את החיים עם אנשים אחרים, והפועל ת"א היא הדבר הראשון שבא לראש. מחר-מחרתיים או בעוד מאה שנה כשיבואו לקרוא את הבלוג שלי יראו שמכל מצוקות החיים ושמחותיהם, בחרתי להציג את עצמי לעולם בתור אוהד מתוסכל שרואה איך הקבוצה שלו גוססת להנאתה. וזה עצוב. שלא נטעה. עצוב מאוד. בשנה הבאה כבר לא נהיה חלק ממשחק העונה, נצפה בעיניים כלות איך מכבי ת"א וחיפה מחלקות ביניהן את התארים/הכסף/הכבוד/תשומת הלב של גברי לוי וכו'. אם לאלהים יש חוש אירוני, הרי שבית"R תחזור לצמרת בעונה הבאה ורק אנחנו נשב בבלומפילד ריק, נצפה בחברה צעירים ועמוסי כוונות טובות (ממש כמו הדרך לגיהנום) ונבכה בחושך, כשאף אחד לא יראה. בא לי למות. אני הולך לסדר את החדר.
| |
ברוך בואי לבלוג
אז הנה זה קורה.
הפעם הראשונה שבה אני כותב לבלוג. אולי זה יעבוד ואולי לא.
אולי זה יעניין מישהו ואולי לא. נתבקשתי לתמצת את הבלוג שלי לשלוש תת-כותרות. בחרתי (בטח כמו רבים אחרים) בחיים כמשל, במוזיקה ובעשרים פלוס. אבל יש עוד כל-כך הרבה דברים חוץ מזה. למי שייתקל מדי פעם באקטואליה, ספורט, ספרים, סרטים וכו' וכו'. צר לי (בעצם לא כל-כך צר לי אבל אני כותב את זה בעיקר מתוך נימוס, יום ראשון בבלוג, זה לא הזמן להתחיל לריב...)
בכל מקרה, אני מקווה שמישהו יימצא בזה עניין (ובעיקר שאני אמצא בזה עניין). אז שיהיה לי רק טוב, בריאות ואושר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
