הבלוג של אילון

כרגע סיימתי לקרוא את "חשוב על מספר" של ג'ון ורדון וכמו שקורה לי בדרך כלל עם ספרים שאני אוהב, סיימתי אותו בפרץ קריאה כמעט רציפה. כשהייתי צעיר יותר, הקריאה הייתה מופסקת רק בגלל שעת לילה מאוחרת במיוחד (בלילות של בי"ס/עבודה) או אירועים חריגים. היום, התבגרתי והקריאה מושפעת מסדר היום של הילדה שלי או של מי שאני מצליח לגייס על-מנת לבדר אותה בזמן שאני קורא (תודה לאשתי ולאימא שלי ולגיסתי חנה שנטלו חלק במאמץ החשוב כל כך...)

קניתי את הספר בצומת ספרים שבקניון ליד איכילוב. המוכרת והמוכר שהיו בחנות נשבעו שהם לא הצליחו להניח את הספר מהידיים. אני משוכנע שמוכרי ספרים עובדים עליי בכל פעם מחדש ושיש קורס מיוחד שבו הם לומדים איך לשבח ספרים שהם לא ממש קראו ובכל זאת, עד היום לא ממש נפלתי כשפעלתי ע"פ ההמלצות של אנשי צומת ספרים. הייתה מוכרת מעצבנת אחת בדיונון שהצליחה לשכנע אותי ש - Head music של סוויד שווה קנייה, אבל זה היה בחיים הקודמים....

בכל מקרה, "חשוב על מספר"... מה אפשר שלא לאהוב בספר הזה....בלש משטרה מהולל שפרש ומתבודד עם רעייתו בהרי הקטסקיל בניו יורק...חבר מתקופת האוניברסיטה שמקבל מכתבים מסתוריים המאיימים לחשוף פרטים מעברו....ובעיקר - האירוע המניע של הספר: החבר מקבל מכתב מדמות מסתורית שאומרת לו לחשוב על מספר בין 1 ל - 1000. בלי שום סיבה מיוחדת הוא בוחר במספר 658. למכתב מצורף מכתב קטנטן שהוא מצווה לפתוח רק אחרי שהוא חושב על המספר ובמכתב רשום "ידעתי שתחשוב על 658. אתה רואה, אני מכיר אותך עד כדי כך טוב...."

הבעיה היחידה שמצאתי בספר היא שג'ון ורדון מקדיש הרבה יותר מדי זמן לדמותו של הבלש בכל מיני אלמנטים שלא ממש קשורים לאירועים שהוא חוקר. ההתמקדות הזאת בסתיו הניו יורקי וביחסיו של הבלש עם רעייתו קצת מנעיקה והיה שלב באמצע הספר שאמרתי לאשתי שאני מקווה שלהשתפכות הזאת על רעיית הבלש והסתיו בהרים יש מטרה שקשורה לסיפור. אני לא ממש בטוח שיש. דייב גרני, גיבור הספר, יכל להיות דמות מעניינת גם בלי ההתייחסויות המרובות מדי לאשתו, לילדותו בברונקס ולהרי הקטסקילס. הוא יכל להיות אידיאלי גם בתור רווק שגדל בקווינס וגר עכשיו במסצ'וסטס.

אבל, מי אני שאגיד לג'ון ורדון איך לכתוב את הספרים שלו. כשם שהוא לא מתערב לי בשירים כך אני לא צריך להתערב לו בספרים. ובקיצור, המסקנה החשובה ביותר היא שיכול להיות שהחבר'ה בצומת ספרים דווקא אומרים את האמת ורק אני חשדן. הרי את הספרים המזעזעים באמת שקראתי בימי חיי, השגתי בלי ההמלצות שלהם.