הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 9/2004
ילד מסכן
בחצר שמתחת לבית שלי מסתובב מזה כשעה, באפס מעשה, ילד, שאני מתקשה להחליט מה יותר עגום בו: אולי זאת העובדה שהוא כבר בן 12 ולבד לגמרי ומשחק כבר שעה עם אותן שלוש כוסות פלסטיק מבלי להגיע לשומקום. אולי זאת העובדה שהוא לבוש במכנס כחול וחולצה חומה ונראה כמו קורבן אופנה של הורים עיוורי צבעים. אולי זו העובדה שכמה שעות לתוך חופש סוכות וכבר אין לו מה לעשות. ואולי, הכי יתכן, שזה בגלל שהוא לובש סנדלים עם גרביים.
| |
אני רוצה...
אני רוצה להופיע באולפן ליגת האלופות. אני רוצה לחכות עד סוף המשחקים והתקצירים ולהופיע. אני רוצה שמודי בראון יהיה סימפטי וישאל אותי על הקבוצות שאני אוהד. אני רוצה להתגרות באבי מלר שלא אוהב את ליברפול ולצחוק על ווטפורד (שאותה הוא כן אוהד). אני רוצה שהוא יתחיל לשאול את ליעד על האפקטים של הגיטרה. אני רוצה שלאבא שלי תהיה סיבה לחכות עד סוף השידור בלי קשר לנצחונות של ריאל או ארסנל. אני רוצה שאפילו אמא שלי תראה כדורגל פעם אחת בחיים שלה רק בגלל שהבן שלה מופיע בטלוויזיה. אני רוצה שאנשים ישאלו אותי: "תגיד, מודי באמת כזה נחמד במציאות ?" ואני אגיד להם "כן. נחמד ומאוד גבוה". אני רוצה להתלונן על הקור באולפן. אני רוצה תצלום משותף עם מודי, אבי ושגיא. אני נורא נורא רוצה.
| |
נו, אי-אפשר היה לנצח ?
מספרים שדוד בן-גוריון, כששמע על ההפסד המינימלי של נבחרת ישראל לרוסיה באיצטדיון ר"ג ב-1956, אמר: "נו, אי-אפשר היה לנצח?" מכבי ת"א הפסידה 1-0 ליובנטוס הגדולה והחזקה בטורינו, בדל-אלפי, ואני מוצא שזה מצער. תבוסה הייתה מתקבלת בהבנה גדולה יותר. לסוע כ"כ רחוק, למקום כ"כ מאיים, בשביל הפסד כ"כ מינימלי זה מבאס. אם כבר נסעת עד איטליה, עדיף לקבל שלישייה או רביעייה. האוהדים יקבלו את זה יותר בהבנה.
| |
Chandler, I sensed it was you...
אני אף-פעם לא לוקח איתי את הפלאפון מחדר לחדר. אף-פעם. אני מסרב בכל תוקף להיות עבד לגחמות שלו לצלצל אחת לכמה זמן. מסרב. אלא שהיום הושבתי אותו לצידי על הספה לראות "קולד מאונטיין" (הרגשתי כמו גבר-גבר אחרי שתיקנתי דליפה בצינור של האמבטיה ולפיכך ישבתי לראות סרט של גברים...). הוא ישב שם בשקט לצד הטלפון הרגיל ולצד הגיטרה האקוסטית וידע שלא יהיה בו הרבה שימוש. אבל אז הקורצת התקשרה. לא דיברתי איתה מאז החתונה המופלאה ושמחתי לשמוע אותה. היא העתירה עליי כמויות של בשורות טובות שהיו too hard to handle. הריון, תואר שני וחשוב מכל, אני הולך לפגוש אותה ביום שישי (זה לא חשוב מכל אבל אני מנסה להשתלב בגל השמחה הכללי הזה). סיימתי את השיחה והנחתי את הפלאפון על הספה. אני לא יודע איך זה עובד בדיוק בסאמסונג אבל נדמה לי שהוא חייך לעברי חיוך קטן של ניצחון. כנראה שזה ה"אמרתי לך" של הפלאפונים.
| |
משדרים אופטימיות
ניר קלינגר ובניו הולכים לשחק הערב מול יובנטוס בדל-אלפי, אחד מהאיצטדיונים הקשים באירופה מול אחת מהקבוצות הגדולות בעולם והם משדרים אופטימיות. יפה מאוד מצידם. בכלל, חשוב להעריך את משדרי האופטימיות, המדינה הזו והספורט שלה מספקים הרבה סיבות לבאסה ושידור אופטימיות זה בהחלט מרומם. לכאורה, יש מיליון סיבות לצחוק על קלינגר ועל האופטימיות שלו. יובנטוס היא באמת אחת מהגדולות בעולם. הספקולציות של הימים האחרונים בקשר לכושר של נדבד, קנאברו וטרזגה הן באמת לא חשובות כ"כ. גם בלי שלושת השחקנים האלה יובנטוס היא הרבה יותר טובה ממכבי (בעיניים עצומות וידיים קשורות מאחורי הגב וגו') ובכ"ז, למרות חוסר אהדתי האינהרנטי למכבי ת"א, אני מוצא את עצמי נדבק באופטימיות של קלינגר. בראש ובראשונה, למכבי אין מה להפסיד. אף-פעם המשפט הזה לא היה נכון יותר לגבי משחק של קבוצה ישראלית. גם תבוסה של 5 או 6-0 תתקבל בהבנה. אין מה לעשות, הם טובים יותר. ובכ"ז, ע"י שידור אופטימיות קלינגר מנחיל לשחקניו את האמונה שזה אפשרי. וזה אכן אפשרי. באחד מכל עשרה משחקים, מכבי יכולה שלא להפסיד ליובנטוס. היום יכול להיות אחד מהעשרה האלה. יש שיגידו שהאופטימיות של קלינגר היא מטופשת. היא לא מחייבת. גם זה, למרבה הצער, נכון. מה יש לו לקלינגר להיות אופטימי ? מכבי עד היום לא הציגה שום יכולת יוצאת דופן ויחד עם פערי האיכויות בין שתי הקבוצות דומה שהיא לא תצליח לחמוק מהפסד. מביך או לא זה כבר עניין לפרשנות. ובכ"ז, לו הייתי שחקן כדורגל בקבוצה ישראלית בינונית שאמור לעלות לשחק מול אחת מחמש הקבוצות הטובות באירופה, הייתי מעדיף שהמאמן שלי יראה כאילו הוא באמת מאמין שיש לי מה למכור ולא כמי שמובל כצאן לטבח.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
