הבלוג של אילון

סיימתי עכשיו לעשות את הטעות הפטאלית של היום וראיתי "טעמים". היה פרק על רומניה. בדרך-כלל לראות טעמים זה דבר די טוב, אלא שהיום, רצה הגורל (ובעיקר אני) ולא קפצתי להורים שלי. אני רעב. אכלתי בעיקר רוגעלך ושטויות אחרות שמצאתי במקפיא שמתרוקן במהירות. והנה בוקששתר מסיים את התכנית בעוגת שושנים רומנית שגרמה לאותות אזעקה עולים ויורדים מכיוון הקיבה השוממה שלי. שלא לדבר על הפלפלים הממולאים בחצילים שהוא עשה כמה דקות לפני זה ועל המרק שום שהאורח שלו עשה. בקיצור, אל תראה "טעמים" כשכל מה שיש למקרר שלך להציע זה 4 משולשים של גבינה מותכת דלת שומן. עכשיו אני מתלבט בין הרצון העז לקפוץ להורים ברגל (כדי להוריד מראש את מה שאני אוסיף) לבין לקחת את האוטו ולהגיע אליהם במיידית כדי לפשוט להם על המקרר. מבין שתי האופציות בחרתי בשלישית: לכתוב על זה. אבל זה לא פותר את הרעב. אני הולך לאבא ואמא. שבת שלום. 

צריכת הרדיו שלי היא זעומה במקרה הטוב. אני משתדל להגביל אותה רק למקרים שאני נמצא באוטו. אני נוהג לקטר על גלגל"צ בכל הזדמנות אפשרית, אבל כשעברתי לתפקיד החדש, הבאתי איתי רדיו קטן ובשבועות הראשונים גִלְגָלָצְתִי את עצמי לדעת. אח"כ עברתי לאוספים שהכנתי בעצמי. הודיתי לאלוהים על ה-MP3 ועל העריכה המוזיקלית שלי. האיש שמכיר את הטעם של עצמי הכי טוב בעולם.

אתמול יצא לי לשמוע רדיו. כמו תמיד, באוטו. ממש במקרה, שמעתי את החדש של איה כורם. בתחילת ימי הבלוג סיפרתי על אותה חברה לצבא שאמרה לי "אתה לא אוהב זמרות" ודי צדקה. מאז המצב השתנה, ובכל זאת מצאתי את עצמי מעקם חוטם לנוכח גל בוגרות "רימון" שהציפו את העולם. זה התחיל עם מירי מסיקה שהייתה נחמדה בהתחלה ונמאסה עליי טוטאלית בהמשך. אחר-כך קרן פלס שהוכיחה לי בפעם המיליון שאני שונא באזזזזיים (רציתי להגיד שאני בז לבאזזזייים, אבל זה לא פוסט כזה). אחר-כך דין דין אביב שהשותפה שלי קנתה את הדיסק שלה ולא משנה מה ניסיתי לעשות, הוא איכשהו תמיד מצא את דרכו בחזרה למערכת בסלון. אחר-כך באה איה כורם. בהתחלה אהבתי. אחר-כך סלדתי והנה עכשיו חזרתי לאהוב. "אבל אמא לא הכירה, את יונתן שפירא". אחחחח, איזה יופי. יש משהו בשירה שלה, באיך שהיא מבטאת את המילים ובעיקר בשיר הזה, שהוא מתוק ומקסים עד כמה ששיר יכול להיות. 

בזכות התגלית של יונתן שפירא, שמעתי עוד קצת רדיו אתמול, ומה אתם יודעים, אפילו נהניתי. כמו שזה נראה, אני הולך לקנות את הדיסק החדש של הדורבנים (ולצעירים שבינינו: פעם, לפני הרבה שנים, כשאומן או להקה היו מוציאים דיסק חדש, אנשים היו הולכים לחנות ומשלמים כסף בשביל לקנות אותו. לפני הרבה הרבה שנים ואימיול) ואולי-אולי-אולי, אני אמצא את הפראייר שיבוא איתי להופעה של בום פם שנשמעים כמו "היהלומים" רק עם טקסטים או כמו "הבילויים" רק בלי זקן.

ולסיום, מילה קטנה בענייני אקטואליה: ג'קו. אך ורק ג'קו.  

בתקופה האחרונה הצלחתי להתנתק כמעט לגמרי. אין לי אינטרנט בעבודה ויותר מזה שאין לי אינטרנט, אין לי זמן כמעט בכלל. כמה טוב להיות איש עסוק. מדהים לגלות כמה העדר האינטרנט בעבודה השפיע על צריכת האינטרנט שלי בבית (ירדה למינימום). בגלל זה לא כתבתי הרבה בתקופה האחרונה (לא כתבתי בכלל) וגם כמעט ולא נכנסתי לרשת.

אחד מהדברים שהבטחתי לעצמי השנה הוא להפסיק לבזבז כל-כך הרבה זמן על כדורגל. המונדיאל שעבר, לטוב ובעיקר לרע, השביע אותי לתקופה ארוכה למדי. ההתחזקות של בית"ר ושל מכבי חיפה לימדה אותי שעונה לא קלה צפויה לכוחותינו. התהומות אליהן הדרדרה מכבי ת"א בעונה שעברה הבטיחה לי שהשנה, גרועה ככל שתהיה, מכבי ת"א לא תצליח לספק לי שמחה לאיד בכמויות של שנה שעברה. ובכלל, הגיע הזמן למצוא את אשתי, לקרוא יותר, לראות סרטים ולהיות יותר פרודוקטיבי. ועכשיו, משסיימתי להתנצל, בוא נדבר על כדורגל...

מה לעזאזל הם רוצים משום ?

אני מבין שפתיחת העונה של הפועל ת"א היא לא בדיוק מרנינה. סתם בשביל הפרופורציות: הקבוצה שהוקמה כמעט מחדש, גברה על דומז'אלה במהפך מדהים במסגרת גביע אופ"א. ניצחה את המיליונרים של גאיידמק בגביע הטוטו. ולפני שבוע, במשחק שהזדמן לי לראות, נראתה לא-יותר-מדי-טוב מול בני-יהודה. אני מודה, עדיף לפתוח עונה בשלל נצחונות וביכולת מדהימה, אבל השאלה הנשאלת היא, איזה קבוצה באמת עושה את כל הדברים האלו ?

התשובה ההו-כה-צפויה, היא: אף אחת. אני מסוגל להבין את הקשיים שיש להנהלת הפועל ת"א ולאוהדים להתרגל לשום. הוא לא קשטן, הוא לא יהיה קשטן והוא לא היה קשטן. אני גם מודע לזה ששום מתהדר במוניטין בעייתי-משהו בהתנהלות מול הנהלות (למרות שממש ממש קשה להבין למה זה התחיל ובעיקר למה זה נמשך). ראיתי את דה-ברונו ויוליץ' משחקים ואכן, לא מדובר ביורשים של רונאלדו ורונאלדיניו. הכל נכון. אבל כל ילד יכול להגיד שלזרים לוקח זמן להיקלט, על אחת כמה וכמה בעמדות התקפיות. מי שזוכר את המשחק הראשון של אובארוב בארץ, יודע על מה אני מדבר. צריך לתת להם זמן ובעיקר סבלנות, בדיוק כשם שצריך לתת לשום את הצ'אנס להוכיח שיש חיים אחרי קשטן.

ניסיתי להתעלם מהכותרות ולא לצלול יותר מדי לעולם "העשיר" של הסכסוך בין שום להנהלת הפועל. אני אשכרה לא בדיוק מבין על מה ולמה. ובעיקר, מה שאני לא מצליח להבין הוא, מה הנהלת הפועל ת"א רוצה להשיג. אם יפטרו את שום יצטרכו לשלם לו לפי החוזה האדיר שהוא מחזיק. ההוצאה הזו כשלעצמה, תשאיר מעט מאוד כסף כדי להביא מחליף ראוי. ונניח ויביאו מחליף ראוי, אחד שכזה ירצה כסף להביא חיזוק. וכסף לשחרר את יוליץ' ודה-ברונו. או בקיצור, שום תועלת כלכלית לא תצמח מהעניין ולדעתי, שום תועלת מבחינת רמת המשחק. הפועל נראית רע בפתיחת העונה ממש כמו שאר הקבוצות. שום מנהל מאבקים פוליטיים מול ההנהלה בדיוק כשם שכל מאמן שמרגיש את מעמדו מתערער עושה. ההבדל היחידי הוא שמאמנים אחרים מרוויחים ביושר את "הזכות" להיות בכסאח עם ההנהלה. שום אפילו את זה לא עשה.

אז נכון, לא צריך לצייר את שום כגיבור קפקאי שקם בוקר אחד ומגלה שכל העולם נגדו, אבל מהצד האחר, לא צריך לרדוף אותו כאילו שהפועל הובסה בכל משחק ומשחק. בינתיים, הקבוצה הזו התקדמה שלב אחד יותר מבית"ר י-ם ובני יהודה בגביע אופ"א, ובינתיים, ההגנה של שום מורכבת משלושה שחקנים חדשים כשגרשון, פיינטסיל ודומב כבר לא בקבוצה.

איזה מין פרצוף יהיה להנהלת הפועל אם היא תפטר את שום בשלב הנוכחי ותראה בדיוק כמו האיש הקרח ההוא מקרית-שלום לפני 6 שנים מול שלמה שרף. זה לא בושה לא לשנוא את הבעלים של מכבי, אבל זה אידיוטי להעתיק את הניהול הכושל שלו.