הבלוג של אילון

"אני מוכן ללקק לה את התחת. אני מעריך אותה !"

ויקטור השומר, בשיחה על אשתו

כשפגשתי את קוקסטא, היא אמרה לי שהיא הייתה בטוחה שבמסגרת העבודה שלי יש לי זמן לראות סרטים. שאלתי אותה למה, והיא אמרה לי ש"רק בן אדם שיכול לראות סרטים בעבודה, יש לו זמן לראות כל כך הרבה סרטים גרועים". חשבתי על המשפט הזה אגב צפייה ב"חתונה במהירות מופרזת".

בדיעבד, אין לי אלא להלין על עצמי ועל השותפה שלי שהייתה איתי כשבחרנו את הסרט הזה. מה כבר היה ניתן לצפות מסרט שעונה לשם הזה ושעל עטיפתו רואים את ג'ייסון ביגס בפוזה הזו ואת איילה פישר בפוזה הזו ???

האם ציפיתי לקומדיה מבריקה, אולי מפתיעה סטייל "הרולד וקומר". הרי הסרט הזה היה גולגולת ושתי עצמות מתחתיה עוד מהתחלה. והוא נהיה עוד יותר כזה במהלך הצפייה. "חתונה במהירות מופרזת" הוא סרט מחורבן. פשוט מחורבן.

השאלה הרלוונטית היחידה לאחר הצפייה בסרט היא האם ניתן לחוס על חייו של סרט רק בגלל שנייה אחת מצחיקה. ואני באמת מתכוון לשנייה אחת, הבעת פנים אחת של איילה פישר שקרעה אותנו מצחוק. הרף עין שחלף מהר מאוד. התשובה היא, לא. אי אפשר לחוס ואסור לחוס. זה סרט מחורבן וצריך להיזהר ממנו.

כמה מחורבן ?

מחורבן כמו סרט שעיקר העלילה שלו היא סביב בחור שמנסה להתאושש ממותה של ארוסתו בהתקף לב פתאומי ע"י זה שהוא מציע נישואין לבחורה הבאה שהוא רואה. והיא מסכימה. עד כדי כך מחורבן. להיזהר. ממש להיזהר.

לפני 5 שנים הלכתי עם החבר-הכי-הטוב-שלי להופעה של אילן וירצברג בקמלוט ת"א.

ישבנו במרתף ההוא ונהנינו כמיטב יכולתנו עד שאין הזמין לבמה אורחת מיוחדת. אחותו של הגיטריסט, יהודית רביץ.

זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותה במציאות והפעם הראשונה שראיתי אותה מופיעה. היא עלתה לבמה לשיר שיר שאילן הלחין לגלי עטרי, "הכל עומד במקום" ולמרות שאני מאוד מסמפט את גלי עטרי, הביצוע של יהודית רביץ היה מדהים. היא פשוט הדליקה את המקום ואותי, ועשתה את זה עם שיר שהוא בכלל לא שלה.

אני חושב שעד אז היחס שלי אליה היה קריר אם בכלל אבל מאז הוא השתנה.

לאחרונה, כשהיא הוציאה את השירים מאלבומה האחרון, היחס עוד יותר השתנה. היא אפילו הגיעה לרשימת המקובלים פה בצד שמאל.

ביום חמישי האחרון ראיתי אותה בקיסריה.

קראתי עוד בתחילת הקיץ שהיא תופיע שם במסגרת חגיגות העשרים לבאה מאהבה והתלבטתי אם ללכת. ההתלבטות נגמרה מהר מאוד כשהצעתי את הרעיון לשותפה שלי. ההופעה המדהימה של יודית בכוכב נולד (והעובדה שכבר שם היה ניתן לראות שמדובר במלכה אמיתית) רק עזרה להתחזק בפור שכבר נפל.

הולכים לראות את יהודית רביץ בקיסריה.

עד לפני שבוע הייתי בהופעה בקיסריה רק פעם אחת בכל חיי והנה בשבוע אחד יצא לי להגיע לשם פעמיים. שרדתי את כל הפקקים, את הדרך הבלתי נגמרת וכו',  את התור הבלתי נגמר לשירותים ואת הישיבה הלא נוחה והצפופה והכול בשביל לראות זמרת מ-ד-ה-י-מ-ה שהיא אחת מהפרפורמריות הטובות ביותר שאני מכיר. 

היא פתחה את ההופעה בשני ביצועים אקוסטיים ולאט לאט הצטרפה אליה הלהקה. בהתחלה התופים-בס-גיטרה-קלידים ואח"כ הנשפנים והפרקשניסט. אם אני אגיד עוד פעם שהיה מדהים אני אחזור על עצמי אבל באמת שקשה לי למצוא מילים אחרות. הקול הזה שלה שנשאר יציב לאורך כל ההופעה. הרפרטואר הזה שאף פעם לא הבנתי עד כמה הוא עמוק ומלא בשירים נפלאים. הבנייה של ההופעה, הסאונד, הלהקה. הכל היה פשוט מעורר התלהבות.

האווירה שיש בקיסריה, בגלל המבנה של האמפי היא אווירה הכי מתאימה בעולם להופעות. אתה מרגיש קרוב לכל אחד ואחד מהצופים ואני מניח שגם הלהקה הרגישה את זה ובעיקר המלכה, יהודית רביץ. החום הזה מצליח לייצר תחושה שקשה מאוד לקבל אותה בהופעה במקומות פתוחים. ובוא נגיד שבשני הביקורים שלי בקיסריה השבוע הצלחתי להבין למה שלמה ארצי התחיל לפתח את כל המניירות הדביקות שלו במקום הזה.

אבל למה לדבר על שלמה ארצי ?

יהודית רביץ. היא היא המלכה. היו רגעים שהקהל פשוט נכנס לטירוף ("האיש ההוא" למשל הרים את האמפי לגמרי) והיו רגעים שאני נכנסתי לטירוף, אבל מבפנים ("באהבתנו" שהוא השיר שלה שאני הכי הכי אוהב). וכשהיא שרה את "וידוי" שכתב אלכסנדר פן יכולת להבין שאף אחת בארץ ואף דרדקית מכוכב נולד בחיים לא תצליח להיות טובה כמוה כשהיא שרה את זה. וכשהיא מתחילה לרקוד באנושיות כל כך רבה, במגושמות ששמורה לאנשים שלא ממש יודעים לרקוד, אתה מצליח להבין שהיא המלכה. כי רק מלכה כמו יהודית רביץ תרשה לעצמה להראות כל כך נפעמת מהקהל שמריע לה מבלי להזדקק לדרמטיות המוגזמת של ריטה ולמניירות של כל חקיינית שיש לה בארץ (מירי מסיקה - קרן פלס - "ריקי" בוסקילה וכיו"ב) ורק מלכה כמו יהודית רביץ תרקוד כי ככה היא מרגישה ולא כי לואי אמר לה שבשיר הזה הקהל מצפה שהיא תרקוד. היא פשוט מלכה ואפילו עכשיו, מקץ יומיים, אני ממש ממש שמח שהלכתי להופעה הזו.

ההופעה של יהודית רביץ בחמישי האחרון סוגרת רצף של שלוש הופעת קיץ מוצלחות: מוריסי, דיפ פרפל (היה מדהים והבטחתי לעצמי לכתוב כמה שהיה מדהים אבל פשוט לא היה לי זמן) ויהודית רביץ.

עוד שבועיים פול מקרטני. הוא יכול לנגן שלוש שעות על אקורדיון שירים של אחרים ועדיין מבחינתי יהיה מדהים.

אבל למה לי פול מקרטני עכשיו ?

באתי לדבר על יהודית רביץ. כבר אמרתי שהיה מדהים ????

שלא תיגמר לעולם.

החלפנו SMS-ים ביום שלישי וקבענו להיפגש בחמישי.

בשישי לקראת ערב שלחתי לה SMS: "מתי לאסוף אותך ?" ענתה לי "בתשע". "ומה בא לך לעשות ?" שאלתי אותה. "בא לי לראות משהו קלאסי. אולי פסגת הפחד ?"

אמרתי לה "סבבה" וכבר לא היה לי נעים להגיד לה שבחיים שלי לא ראיתי את הסרט הזה. כן, כן, שרדתי 17 שנים מאז שהסרט יצא ובערך מיליון ואחד שידורים חוזרים של הסרט ולא ראיתי אותו. לא שהיה לי משהו עקרוני נגדו. פשוט יש לי חוסרים תרבותיים מסוימים והוא היה אחד מהם.

אז הלכנו לבלוקבסטר ואחרי חיפוש לא קצר נמצא הסרט על המדפים. ביציאה ראינו בחורה צעירה שלבשה את הביגוד הכי קרוב ללהיות ערומה מבלי להיות כזו. "איך הורים שלה נותנים לה לצאת ככה מהבית ?" היא שאלה. אמרתי לה "אפשר לחשוב שהחולצה שלך פחות חושפנית ??" "אבל אני בת 31 היא ענתה ולא נראה לי שאתה סובל כל כך מהחולצה הזאת". צודקת. ממש לא סבלתי.

ובקיצור,

"פסגת הפחד" הוא אחד מהסרטים שעשו את סקורסזה למה שהוא היום. עוד אחד ברשימה ארוכה של סרטים אלימים שהאיש הזה ביים, עוד סרט שנכנס לרשימת הקלאסיקות ועושה רושם שהוא היה כזה כבר שהוא יצא. עוד דמות בלתי נשכחת של רוברט דה נירו. עוד הוכחה לשחקן שניק נולטי יכול היה להיות אם כל הברגים בראש היו מסובבים במידה הנכונה וכנ"ל לגבי ג'ולייט לואיס ואתם יודעים מה ? גם ג'סיקה לאנג (אגב, המניירה הקבועה שלה של האישה העצבנית עם הסיגריה תמיד מזכירה לי את ליאורה ריבלין מימי "קרובים קרובים").

אז בתכלס אין לי הרבה מה להגיד על הכמעט-קלאסיקה הזו שכל אחד בחצי הכדור הזה ראה (חוץ ממני עד יום שישי לפני שבועיים). אם יש עוד אחד כמוני, הוא מוזמן להשלים את החסר. ברגע שיסתדר.

נבחרת ישראל תפתח מחר את קמפיין המוקדמות שלה למונדיאל 2010 כשברקע מהדהדת קריאתו של אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות שבטוח שהנבחרת תעלה למונדיאל. דרור קשטן המאמן, נלהב כמו קו ישר במוניטור של חולה לב, כפי שהוא בד"כ מצהיר שאכן המטרה היא לעלות למונדיאל. אין ספק שההגרלה שזימנה לנבחרת ישראל בית קל (לכאורה) שבו התחרות העיקרית אמורה לבוא מצד שוויץ ויוון, מעבירה אנשים על דעתם.

תוסיפו לזה את ההתנהלות היהירה בהתאחדות (חסרת ביסוס לחלוטין, אבל יהירה), כמות הליגיונרים שיש בנבחרת (הגם שרובם משחקים בקבוצות מהדרג השני והשלישי), את הדור הצעיר בדמות אסולין (לא בסגל למחר), טוטו תמוז ובן סהר ואת הזכרון הקצר של קהל אוהדי הכדורגל בארץ, ותקבלו תרכובת קטלנית: השחקנים אולי מנסים שלא להמעיט ביכולת של שוויץ אבל אני משוכנע שלו היינו בוחני לב וכליות, היינו מגלים שרובם משוכנעים שאנחנו הולכים לנצח מחר. דדי בן דיין ימשיך למלמל למצלמות במסיבת העיתונאים, יוסי בניון יכול להמשיך להציג את ההצטנעות המזוייפת הקבועה שלו, אבל בתכלס, הם בטוחים שהנצחון כבר בכיס.

בואו נחזור לרגע כמה שנים לאחור: 6.6.99, ערב הנצחון של הגדול נבחרת ישראל על אוסטריה (ה-5-0 המפורסם). בהרכב הנבחרת אז שיחקו אייל ברקוביץ', חיים רביבו, אלון מזרחי (בשיאו),  אלון חזן המופלא, ובקישור האחורי היו אבוקסיס (בעונת שיא) וטל בנין.

כשאתם מסתכלים על הנבחרת שתעלה מחר לשחק, האם אתם רואים את השחקנים שישוו להרכב ההוא. אותו הרכב מופלא שבסוף גם לא עלה לטורניר גדול.

התשובה היא כמובן: לא. קשטן, בעזרת גיבור ילדותי משה סיני, הצליח לעקר מנבחרת ישראל את מעט התוכן שהיה בה. אתם יודעים מה ? בתקופת גרנט לפחות היה את מי לשנוא (גרנט עצמו), עכשיו גם את זה אין.

נבחרת ישראל היא נבחרת משעממת, חסרת מעוף, לא מתורגלת ותהרגו אותי אם אני מבין את ההגיון של קשטן בזימון השחקנים ובהצבתם.

שוער: מה הקטע האידיוטי הזה ? למה לעכב את ההחלטה על שוער הנבחרת עד לרגע האחרון. האם אוואט או דוידוביץ' הציגו בפני קשטן משהו מיוחד בימים האחרונים, משהו שבעטיו אחד מהם יועדף על פני האחר ? מה בדיוק הקטע הזה ? למה זה טוב ? האם בצורה מעוותת כלשהי קשטן חושב שמינוי שוער ברגע האחרון יכול לעזור לריכוז של השוער או של ההגנה ? הרי לא מדובר פה בשחקן הרכב, או אז יש הגיון בהמתנה לרגע האחרון. פה מדובר בשוער, למה לחכות ?

הגנה: מי זה לעזאזל שמואל קוזוקין ? מעבר לזה שיש לו שם של ניצול שואה, מי הוא בדיוק ? הקוזונק הזה לא שיחק אפילו בבית"R, אז למה קשטן החליט שהוא טוב לנבחרת ? אם יש בעיה של מגן ימני אפשר לקחת את עמרי קנדה מהפועל ת"א (שיוסיף מימד התקפי). אפשר לקחת את קלמי סבן מנתניה (הגם שהוא לא בכושר שיא). אני כבר לא מדבר על שפונגין. לעזאזל, אפשר אפילו לקחת את חרזי. אבל מי זה לעזאזל קוזוקין ??? הקוזוקין הזה עשה את הבכורה שלו בהפסד 2-0 לפינלנד. פאקינג פינלנד. האם זה המזור הגדול לתחלואי ההגנה הישראלית ? למה לא יואב זיו בימין ודדי בן דיין בשמאל ? לא הרבה יותר הגיוני.

קישור: אני מבין שבירם כיאל הוא ברירת מחדל בעקבות הפציעה של אלברמן, ובכל זאת, כיאל חסר נסיון לחלוטין. והנה עוד שחקן שאפילו לא צבר מספיק משחקי ליגה. למה לא להזעיק לנבחרת את עידן טל שיישחק בקישור אחורי יחד עם תמיר כהן ? למה לא שי אבוטבול מהפועל ת"א שפתח טוב את העונה או אפילו ביברס נאתכו ? במה כיאל טוב יותר מנאתכו ?

ובכלל, למה קשטן משחק עם 5 קשרים (כשאחד מהם הוא עומר גולן) ? עדיף לדעתי לפתוח עם שני אחוריים ושניים בצדדים (בניון בשמאל וחותך לאמצע וקטן בימין). למה קטן לא בסגל ? הוא פתח את העונה טוב מאוד והוא בהחלט יכל לעזור. את גולן, אם כבר להרכיב, אפשר להרכיב כחלוץ תומך (מאחורי קולאוטי).

והכי הגיוני: שני אחוריים (תמיר כהן + כיאל/נאתכו/אבוטבול) קטן בימין, טועמה (בכושר נפלא) בשמאל, בניון מתחת לחלוץ וקולאוטי (חלוץ רחבה שמחכה להצטרפות של קטן, טועמה ובניון).

התקפה: ההתקפה היא נגזרת של הקישור שקשטן ייבחר להעלות. אם חלוץ אחד, אז שלושה קשרים תוקפים. אם שניים, אז אחד קצת מאחור. ברדה וקולאוטי היו חיוורים מול פינלנד וברדה קצת פצוע. אולי שווה להחזיק אותו על הספסל יחד עם עומר גולן כאסים לשעת הצורך. ברדה יכול להביא לשינוי במשחק או לפתוח הזדמנויות בהתקפה. בן סהר, בדיוק אותו דבר.

ככלל, אני לא בדיוק רואה את ישראל מנצחת. שוויץ היא נבחרת טובה ומנוסה ששיחקה ביורו האחרון (הגם שהיא עשתה זאת בתור מארחת). אי אפשר לזלזל בשוויצרים או במאמן שלהם, היצפלד הגדול.

אני לא רואה את הנבחרת החמוצה וחסרת המעוף של קשטן מצליחה לעשות משהו. יותר מדי ילדים עם פחות מדי סיבות לשחק. חבל.

מה שכן, אני כבר רואה את תעשיית התירוצים של מחר. זה הולך להיות מעניין. והכי אני אוהב את אלה שיגידו ש"לא הכל אבוד". יה רייט, כשתשמעו את בניון אומר את זה, תסתכלו לו בעיניים, מילא זה שהוא יישקר לכולנו, אבל השאלה היא האם הוא בכלל יאמין לעצמו.