הבלוג של אילון

חודשיים אחר כך אני רואה אותה קמה בבוקר אחרי 4 שעות שינה.

גם אני הלום אחרי 4 שעות, אבל אני חייב לקום ולרוץ לעבודה. היא יכולה להישאר ולהתפנק.

היא קמה ומכינה לי ארוחה. היא שואלת אותי מה אני ארצה בסנדביץ'. היא רוצה שאני אהיה חתן רזה. גם אני מאוד רוצה.

אני משוכנע שאלוהים שלח אותה אליי. אין לי בכלל ספק. "אחרי כל המדבר הזה. איזו נחמה". ועכשיו אני יודע שהיה שווה ללכת במדבר הזה כדי להגיע עד אליה. והיא חושבת אותו דבר, רק הפוך. אלוהים שלח אותי אליה. ואולי היא צודקת, היא נולדה לפני.

לפני כמה ימים ניסינו להיזכר כמה זמן לקח עד שהחלטנו להתחתן. שחזרנו SMS-ים ושיחות והגענו לתאריך. שלושה שבועות וחצי מיום שהכרנו. ועכשיו זה נראה לי יותר מדי. אני לא מבין למה חיכיתי שלושה שבועות וחצי.

אנחנו חודשיים ביחד ועברנו כבר כמה מחזורי חיים. קשה לזכור איך נראו החיים בלעדיה אבל קל מאוד לאהוב איך שהם נראים איתה. זה מ שרציתי. זה בדיוק מה שרציתי. זה מה שקיוויתי וזה מה שפחדתי לבקש.

אתמול אחרי מסע בין אולמות ועולמות חזרנו הביתה. 2:15 בלילה ואין פיסת חניה בכל מרכז העיר חולון. דקות ארוכות של סיבובים ואני רק חולם על הדירה היפה שלנו שמחכה לנו ועל המיטה עם המצעים הנקיים. ועל הרגע שבו אני אזכה לשכב לידה ולהגיד לה לילה טוב ולהישאר ער רק לעוד כמה דקות רק כדי לראות אותה לידי ולהגיד תודה למי ששלח אותה אליי.