אני רוצה לחזור ללילה ההוא שבו הרגשתי שאני שלמה עם עצמי. בפעם הראשונה בחיי הבוגרים. זה היה כשנישקת אותי, ומצאת את עצמך מתעורר כל חצי שעה כדי לנשק אותי שוב. הייתי אמורה להיות מופתעת, כשרכנת לעברי וקירבת את שפתיך הוורדות, בפעם הראשונה.

ידעתי שזה יקרה, ובכל זאת, הלילה הזה, היה הלילה שבו הבנתי שלא שיקרת לי. אתה באמת חושב שאני יפה, חכמה, מצחיקה ומושכת. 

והבוקר ההוא, הבוקר שאחרי, שהיה מלא בנשיקות, הסתיים בדרך שנראתה כאילו היא לקוחה מסרט.

אתה אמרת לי להתראות, והשבתי בחיבוק. התחלתי ללכת, ואז, שאלת אותי, אם זה כל מה שאתה מקבל. 

במקום לחכות לתשובה פשוט נישקת אותי.

לפתע הרגשתי שאנחנו לבד בעולם.

אז למה עכשיו אנחנו לא יכולים לחזור למצב הזה?