רגע, מה?

גיביתי עכשיו את כל הבלוג, לא יודעת מה יקרה אבל בכל מקרה שיהיה.

התחלתי לכתוב פה בגיל 11, אני עכשיו בת 21, איזה הזיה זה. ממש גדלתי פה, ממש הפכתי למי שאני ובגיבוי גם קראתי קצת ופתאום עלו נקודות כאלה שממש אפשר לראות את תהליכי ההתפתחות שלי מתחילים. לגמרי לא חשבתי לפני 10 שנים שככה אכתוב, סתם רציתי בלוג כמו אחותי הגדולה. וזאת באמת אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי בחיים. יש משהו מביך בלקרוא את עצמי מפעם, אבל גם כל כך הרבה יופי. ואני מאוד שמחה על מה שהמקום הזה היה בשבילי בחיים. 

אני כמובן עדיין כותבת, ובמהלך השנה האחרונה שלא כתבתי בה פה, מצאתי מקומות אחרים לכתוב בהם. האהבה הזאת שלי לכתיבה שהתחילה פה בעצם בוערת יותר מתמיד.

אולי עוד תשמעו עליי, אין לדעת.

תודה שהייתם מקום,

זה היה מסע נפלא.

ירדן.