טוב, אז הלחץ חוגג ולא נשארה לי שניה לנשום... במתמטיקה לא מרפים וצריך לעמוד בקצב כדי לעבור את המבחן סוף שנה, תאמינו לי, בר אילן זאת תוכנית נוראית, הדבר היחידי שגורם לי להשאר בה כרגע הוא המורה, אם היה לי מורה אנטיפט כבר ממזמן הייתי פורשת... מקווה שאני אצליח לעמוד בזה שנה הבאה כשיהיה מורה חדש.
אז קיצר, בין ההכנות של השיעורי בית כמובן גם צריך לנגן, עוד מעט קונצרט סיום ( אגב, הוא יוצא ביום של המבחן סוף שנה במתמטיקה... ) והמורה שלי נתנה לי יצירה שהקפיצה לי את הרמה והיא דורשת הרבה השקעה ( למעוניינים-june של צייקובסקי) התמכרתי ליצירה הזאת, אתמול היתה הפעם הראשונה בכמה שנים האחרונות שניגנתי משהו כמו חמש שעות ברצף...
וגם המורה שלי להיסטוריה נזכר להגיד לנו ביום שלישי שיש לנו ביום שישי מבחן על המהפכה הצרפתית. וזה הרבה חומר. אז אחרי שחזרתי מהמתמטיקה ישר התיישבתי לסכם פרק שלם בהיסטוריה. כמובן אחרי שניגנתי קצת.
עכשיו אני יושבת ונחה ונזכרת בבלוג שהזנחתי ומחליטה להעלות פוסט.
לא, לא על מציאת משיק למעגל ע"פ נקודה ומשוואת מעגל.
לא, לא על כיבוש הבסטיליה או האסיפה הלאומית.
וגם לא על תרגילי הכושר בפסנתר שקיבלתי מהמורה שלי ( מג'ור, מינור, מעבר, מג'ור, מינור, מעבר)
אלא עלי. פעם אחת להתרכז קצת בעצמי ובתחושות שלי.
אני וחבר שלי כבר כמעט חודשיים ביחד והוא מקסים. החברות שלי מדהימות והשבוע היה לי את הטיול השנתי הכי מוצלח שהיה לי.
לפעמים נחמד לחשוב גם על דברים חיוביים כאלה ( ולא על חיוביים במתמטיקה )
אני מקווה מאוד לחזור לכתוב פה בקביעות, למצוא גם לזה את הזמן.
אוהבת אתכם כל כך
אני
כינוי:
נערה עם אוזניות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
