זוהי האירוניה, זיופה של הסימפוניה, חוסר היכולת להגיע להרמוניה

היה ערב מקסים.

החלטנו להפגש כמה חברים

חלקם קרובים אליי יותר וחלקם פחות 

אבל את כולם אני אוהבת.

מחר אנחנו בחופש

אז גם השעון לא עניין אותנו.

הנחנו את הפלאפונים בצד.

כמה טוב הביחד

אני מרגישה שייכת

אני מרגישה עצמי.

מקווה שתמיד אדע למצוא את החברים 

שאיתם אני מרגישה ככה

מקווה שכולם ידעו גם כן.

כיפה של יופי עוצר נשימה

מרחפרת מעליי

לו יכולתי

רק לעצור ולהביט

ולהודות

אך החיים הם מירוץ

וכמו תמיד המשכתי לרוץ

אחרי אוטובוסים

ולימודים

ועכשיו יושבת 

וחושבת

חבל שלא עצרתי

הלב נחמץ

אנסה עכשיו להגיד

תודה