זוהי האירוניה, זיופה של הסימפוניה, חוסר היכולת להגיע להרמוניה

שישה מיליון יהודים נרצחו בשואה. קשה לי להכיל את המספר הזה- כל שנה מחדש אני מנסה.

שישה מיליון- שאת חלקם לא נותר מי שיזכור.

שישה מיליון- שחלקם לא ידוע מה עלה בגורלם.

שישה מיליון אזרחים חפים מפשע שנרצחו בגלל שינא חינם.

שישה מיליון.

ועוד מיליונים שאיבדו את יקירהים, שחיו בפחד, שעונו במחנות ובגטאות, שלא התיחסו אליהם כמו אל בני אדם.

מיליונים שתישאר להם צלקת נפשית לכל החיים.

חיים של מיליוני בני אדם נהרסו בגלל שינאת חינם.

את זה אנחנו חייבים לזכור, אסור לנו לשכוח.

אסור לנו לשכוח מה עשו לעם שלנו.

הזיכרון הזה מאחד את כל עם ישראל ביחד- לנו נותר לזכור.

לזכור ולהעביר הלאה- לקרוא ספרים, לשמוע עדויות של שרידי שואה, ללמוד על השואה, בכל צורה שהיא אנחנו חייבים לזכור- אסור לנו לשכוח.

כי עוד מעט כבר לא יהיה מי שיזכיר לנו.

איזה באסה, עד שנחתה עליי ההשראה אתמול והתחלתי לכתוב קטע- הוא נמחק לי! ואני פשוט לא מסוגלת לשחזר אותו, זה היה פרץ רגעי של השראה וזהו, הוא נעלם... כאילו העולם לא רוצה שאני אחזור לכתוב... זה פשוט מבאס. 

וגם נשארו לי מלא שיעורי בית במתמטיקה ויש לנו מבחן עוד יומיים... אין לי מושג איך אני אספיק את הכל... 

טוב, אם מסתכלים על חצי הכוס המלאה אני גם הולכת ביום חמישי להופעה של איפה הילד עם חבר שלי ועוד שני ידידים, אני לא יכולה לחכות, יהיה כזה אדיר:)

מקווה שההשראה תחזור בקרוב לפני שאני אהרוג משיעמום כל אחד שקורא את הבלוג..

אוהבת❤

אני לא יודעת מה לכתוב...

אוף, פשוט אין לי השראה, אני כל כך רוצה לכתוב! פעם זה היה בא לי ממש בקלות, עלה לי רעיון ופשוט כתבתי אותו... אבל היום, אפילו רעיונות בקושי יש לי, שלא לדבר על לכתוב אותם...

אני מרגישה משעממת ואני יודעת שאני בעצמי לא הייתי קוראת את הבלוג שלי, אז מה הפלא שגם אנשים אחרים לא?

אוף לאן היא נעלמת ההשראה הזאת?

אני אשמח לשמוע אם יש לכם עצות או טיפים בשבילי...

תודה

אני:)