זוהי האירוניה, זיופה של הסימפוניה, חוסר היכולת להגיע להרמוניה

אז אני חולה. מה שהיה נראה בהתחלה כהתייבשות מסתבר עכשיו כוירוס. בכל מקרה, לא חוויה נעימה במיוחד.

התחלתי להרגיש קצת יותר טוב, וזה ממש שימח אותי, ברמה של איזה מזל שאני לא מקיאה עכשיו.

ואז חשבתי על פרופורציות. ככל הנראה אם לא הייתי חולה הייתי עסוקה עכשיו בלהתלונן על כל העומס שלי, אבל רק בזכות המחלה אני מרגישה עכשיו סיפוק. אבסורדי משהו.

ואני חושבת גם על המצב הביטחוני. לפני שנה היינו מתלוננים על השטויות הכי קטנות, ומה זה מתלוננים, התווכחו שעות על גלידת פיסטוק והחתונה של בר רפאלי. אני זוכרת איך בצוק איתן העם התאחד, באמת ובתמים, לכמה רגעים, דווקא במצב השפל הזה. חבל שהיום אנחנו עסוקים בלגזור את דינו של חייל אחד שעבר על החוקים, במקום לתעל את כל האנרגיות האלה לדבר טוב.

בחזרה לפרופורציות, המצב עכשיו גרוע, אני בתקווה גדולה שנערך קצת יותר את מה שיש לנו כשהכל ירגע.

ואני יודעת שהמשפט המוכר והמעצבן 'היה יכול להיות יותר גרוע' או 'יש ילדים רעבים באפריקה' לא באמת מנחם, אבל אולי אנחנו צריכים כמה דברים גרועים מדי פעם, להזכיר שהשגרה לא נוראית.

ככה זה, הכל עניין של פרופורציות.