"אמא,
אף פעם לא נהיה טובים כמוך
אף פעם לא נפסיק לנסות"
-מטרנה (סבבה, מנסים מנסים, אבל למה להאכיל את הילדים דמו?)
אסף הראל
ממשיך להראות תסמינים מדאיגים של פירומן, ודואג להצית או לשרוף במיקרוגל כל לילה משהו אחר. היום הוא גם הביא לאולפן מישהו בשנות העשרים המאוחרות מאוד שלו, נגיד, גיל 33, במשקפי שמש,כובע, וחולצה של קבוצת הכדורסל האמריקאית המצליחה "דה ניו יורק פוקס פור מן, ג'ודה לוי". זה כמובן,לא היה החלק המייגע ביותר בתוכנית שלו (ולמען הסר ספק, נתנו ליצור עם המגבעת מיקרופון), החלק הכי גרוע היה הראיון עם איתי אטיאס, מן סוג של ערס שהפך לדוגמן. להלן השיחה בין אסף לאיתי:
אסף:"אתה עשית המון עבודות בחו"ל, דגמנת עם ג'יזל,נעמי קמפבל, קלאודיה שיפר,זה באמת כזה מגניב"?
איתי:"כן."
אסף:"אז...אתה מתחתן עוד מעט. נכון או לא נכון? אתה מתרגש או לא? כבר יש תאריך לחתונה"?
איתי:"כן".
אסף:"אתה רוצה לפרט? בקשר לשאלה הראשונה שלי? השניה? הנוכחית אולי"?
איתי:"לא".
יונית לוי
לא נמסה גם מול אם שכולה שבנה נרצח בעיראק. שי גולדן, שהוא בערך אחד האנשים הכי לא-טיפשים בארץ הזאת פרט לבלורית האפרוחית-מחומצנת סטייל אמינם שהוא דפק על ראשו, אמר פעם שאנשים אוהבים לראות חדשות גם בשביל הנגיעות-לא נגיעות בין השדרנים. ובעוד מיקי ויעקוב מוכנים להתערטל מול מצלמות האולפן בשביל תוספת שכר (לא שלמיקי יש הרבה לאן לעלות עם השכר שלה, בעזרת שינוי תסרוקת קל היא הגרסא הישראלית לדונאלד טראמפ), יונית לוי צריכה מינימום אקדח לרקה בכדי להתקרב מילימטרים ספורים לגדי סוקניק לידה. וגם את זה היא תעשה רק בשביל להסתיר כתם נורא בשרוול הלבן והבתולי שלה. אחח, רסיסי הרוק הללו...
ג'ורג' בוש הוא הנשיא הבאנוכחי של אמריקה. לבחירה הזאת יש המון משמעות מבחינתי. קודם כל,כי צדקתי- לתושבי טקסס באמת אין טלוויזיות. שנית, כי שוב פעם צדקתי- אמריקה היא האומה הכי צבועה בתולדות כדו"ה. נגד מלחמה בעיראק, שמאנגד מלחמה בעיראק, במאני טיים כו-לם רוצים מנהיג עם ביצים. מה שמחזיר אותי לשאלה- למה בוש נבחר לנשיא ארה"ב?
מכבי ת"א של דגו, ניצחה את AFC אייאקס. זה צורם לי פעמיים:
א) כי היהודים שוב פעם הפסידו.
ב) כי יושבים ברגע זה ממש כמה עיתונאים סו-קולד חשובים וחושבים על כותרת הולמת לעיתון הספורט מחר, שתתן מספיק אפקט להישגו הגדול של דגו. אני מאמרת על: "יצא גדול" /"יצא ענק" /"מאחד יוצאים שניים"/"קלינגו"/ או, המועדף עליי: "דגודגן". האחרון בטח לא יתפרסם ב"הארץ" כי הם חנונים לאללה, ב"מעריב" כי אין להם מספיק כסף לתביעות מדוד תשובה, וב"ידיעות" כי...או וול, ראיתם איך מוסף הספורט שלהם נראה.
ערוץ הספורט שעליו אני דווקא לא אוהבת למתוח ביקורת, אירח אמש פרשן NBA שבמחצית ניסה להסביר לצופים, שכל פשעם היה שממש רצו שבארסה תנצח, מה הקשר בין כדורגל לבחירות בארה"ב. כשמודי שאל את אותו פרשן, נקרא לו בשם בדוי "אידיוט" (טוב,זה לא לגמרי בדוי), שאלה, הוא ענה. דיבר דיבר דיבר,ופתאום נתקע:"אה, מודי, מה היתה השאלה? שכחתי על מה אנחנו מדברים...".
ועל זה נאמר: ...
אין לי באמת מה לומר על זה. זאת בדיחה מספיק טובה,אני לא צריכה לספק לה פאנצ'.
Taxi
בין כל החבר'ה יש הסכם בלתי כתוב כזה, שכשיוצאים למקום שהוא לא מרכז ת"א, לכולם יש מכוניות. בהתאמה. כשיוצאים למקום שהוא נגיד שינקין או אלנבי, פתאום לאף אחד אין מכונית. יותר מזה, לחלק מהאנשים,כמוני, כמו רועי וכמו ג'וני בוי, יש מכונית "אם לא נוסעים למרכז ת"א,אבל אם כן, אז אין לי מכונית". כך קורה שאלכס שואל את ג'וני בוי:"יש לך היום אוטו"? והוא עונה לו:"כן". אלכס:"יופי, נוסעים לשינקין".
ג'וני בוי:"לא. אי אפשר. אני לא יכול לנהוג. השתתקו לי הרגליים". לא סביר. הרי כל החמצן בגוף שלך מתנקז בפלג גוף תחתון ולא בשום מקום קרוב למוח.
בקיצור, החלטנו לנסוע במונית למחוז חפצינו. נפגשתי עם רועי ואלכס בקיוסק שכונתי (אללה כניסה אחורית לקיוסק, רועי עובר דרכה, האור של הכניסה נפתח אוטומטית,הוא נבהל, ונופל).
אחרי שהספקתי להרגע מהצחוק עליו (אמא מתקשרת? -"אמא,אל תדאגי,אני פה עם הבנים. הם יגנו עליי, ברגע שרועי יפסיק לפחד מהאור"), עשיתי את הדבר הכי נכון לעשות- להמשיך לצחוק עליו. ולהלן השיחה:
אני (לועסת מסטיק):"הו,תראו, אני בלונדינית."
רועי:"כן, את בלונדינית. איזה יופי. את גם לועסת מסטיק וגם נושמת, את מצליחה לעשות שתי פעולות בעת ובעונה אחת. זה המקסימום שלך".
אלכס:"הנה, היא גם מדברת".
רועי:"היא עוצרת את הנשימה כשהיא מדברת".
אני:"רועי, אם לא תשתוק העקב שלי יכנס לך לתוך התחת".
רועי (מסתובב בחפץ לב ובשמחה שהוא לא יכול להסתיר):"תעזי!"
Note: אני מסתובבת עם סוטים.
פאב. אנחנו יושבים בפאב. ליד רועי מתיישבת ברמנית עם זוג דדיים מדהימים. זה לא שהם גדולים מאוד, וזה לא שהם נראים טבעיים במיוחד,אבל הם פשוט מדהימים. היא מתחילה איתו בשיחה. אני ומייקל המומים. משהו נוסח : מייקל:"איזה קטע זה אם היא מתחילה איתו"? אני:"איזה קטע זה אם נהיה ריאלים"?
בכל מקרה, רועי מבין שמדברת איתו הפצצה אחרי כמה דקות, לא מתבלבל, ועושה הדבר הכי נכון באותו רגע לעשות- מתחיל לדבר על דת. כן,גבירותיי ורבותיי. אני שומעת אותה צועקת עליו:"אבל כשאתה מזיין מישהי עם אמצעי מניעה, אתה עדיין שופך זרע לשווא, לריק"!
אני (מתפרצת לשיחה):"הוא לא מזיין!"
היא:"בסדר,דיברתי בכללי".
אני:"לא לא,בכללי הוא לא מזיין. הוא בתול".
<הברמנית מסתכלת עליו בהרהור ממושך של:"הו, כמה חבל">
<רועי מסתכל עליי בהרהור ממושך של:"הו, כמה חבל>
רועי:"עכשיו אני בתול,אבל אחרי מה שאמרת חכי חכי מה יהיה לך כשנגיע הביתה...".
Note: זאת הפעם האחרונה שאני מרשה לרועי לגעת לי בכלב.
מונית חזרה. אנחנו עולים. הנהג לבוש בכפכפים, מבקש סיגריה מהבנים, ובוחן את הבחורה שהתיישבה על ידו.
"איזה חתיכה תפסתם לכם", הוא מחייך אליהם מהמראת צד.
"זה לא חתיכה, זה חתיך. קוראים לו שלומי", הם מציגים אותי לנהג בגאווה.
"כן,זה נכון". אני ממשיכה:"אני שלומי. אלכס מאחוריי זה הרוסי שבחבורה, וזה", אני מצביעה על רועי בגיחוך:"הכוסית".
טוב,אין לי כוח לעבור מחדש על כל הפטיש הנרקסיסטי הזה, במילים ספורות, הנהג ניסה לשכנע אותי שיש לי פנים בינלאומיות ואני חייבת לנסות להיות דוגמנית צמרת או משהו בסגנון, הבנים הסכימו שבהחלט יש משהו בפניי שהוא נורא בינלאומי, דהיינו, יש לי אף, ובין לבין צעקו עליי ש"שלומי,תפסת תחת מאז שהתגלחת". כמה מצחיק היה. הא, בעצם לא היה ממש מצחיק, אבל מה אכפת לי להגיד שהיה?
כסף
מתחיל להיות לי כסף. להיות בייביסיטר- משתלם.
להיות מוכרת בדיזל- עוד לא יודעת כמה משתלם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
