יעל החליטה, מסיבה שנשגבת מבינתי, שאנחנו חברות.
זה מתבטא בהמון מישורים. לדוגמא, היא מתקשרת אליי חמש פעמים ביום, שואלת מתי אנחנו נפגשות, שאני אבוא אליה לראות את הבגדים החדשים שהיא קנתה, והכי גרוע, אתמול, ואני נשבעת לכם באמא שלה, כשהיא השאירה בהודעת Away שלה ד"שים לכל מי שאי פעם כף רגלו דרכה בבית הספר בו היא לומדת, היא השאירה לי במקום טוב בסוף "פרנצ'סקה מאאאמי מתה עלייך את הכי סקסית בעולםםם"!!
כאילו, חרבני, נקי היטב ותכניסי את אפרכסת הטלפון לחור של התחת שלך: אני לא חברה שלך! ! !
היא גורמת לי לדבר עם המון סימני קריאה.
טוב, סיימנו על יעל. גם ככה שכנעתי אותה שהיא מאוהבת בג'וני בוי, וגם ככה פוסטים דביקים הם לסופי שבוע.
אז היום גיליתי שביטוח לאומי מחייב אותי כל חודש על סך 130 ומשהו שקלים, שזה ארוחת שבת למשפחה ממוצעת בירוחם, ו-20 CC בכל שד משדיה של אורית פוקס (קוראים לה אורית? טוב, יש לה פרצוף כזה, של אורית. ולכל ה"אורית" שקוראות אותי, הסליחה עמכן).
פטריק יוצא מחר לטיול שנתי. הולך להיות כזה שקט בבית. אגב, גרמתי לו ולחבריו להאמין שאני באה איתם כהורה מלווה.
"ג'וליאן"! קראתי לחברו הטוב ביותר של פטריק (שהוא במקרה, גם צרפתי, כך הם מלכלכים על המורות בצרפתית באמצע השיעור בנחת. כמה חבל שהם עושים את זה בשיעורי צרפתית), כשזיהיתי אותו בקניון בו אני ושירן ישבנו וכרסמנו מק'דונלדס.
"אאוף, שוב פעם את", הוא כיסה את עיניו במבוכה וחייך אליי.
"תתרגל, אני הולכת להיות המלווה שלכם בטיול"! הכרזתי.
"מה?! את רצינית?! -לאאאאא!!!!!"
בטח. "לא לא". היום הוא היה אצלנו.
"פרנצ'סקה, אל תבואי לטיול, אני מתחנן", ירד על ברכיו ג'וליאן.
"אל תשחק אותה. מבחוץ אתה שונא אותי אך בתוך תוכך אתה אוהב אותי, תודה", קינטרתי אותו בתמימות, ופרצופו הפך אדום מיד. פטריק והוא השפילו עיניים.
ג'יזס קרייסט.
הדבר הראשון, אבל הראשון (טוב נו, השני אחרי מלא שיחות חוץ) שאני אעשה כשאהיה המנכ"לית של רשת BBC (טוב, השלישי, אני אאלץ למנות המון אנשים שיעשו את העבודה במקומי), הוא אקח את כל התוכניות שאי פעם שודרו בכל הרשת, כולל בערוצי החדשות ובערוץ הפריים, ואשדר מרתוני ... (טוב, בעצם לא. אף פעם לא רציתי להיות מנכ"לית).
קיבלתי את המתנה של פול.
בובת פרדי. בובת פרדי על דבר עגול כזה, שחור, שכתוב עליו: Fredrik Ljungberg בלבן. זה היה מקסים לחלוטין. כמעט מקסים כמו המשקולת לניירת שקניתי לו בחנות לגברים בשביל כל הבלאגן שבטח הולך במשרד שלו.
אני:"that was adorable."
פול:"yeah i know. i'm charming".
אני:"you are."
פול:"i got your present by the way"
אני:"and?"
פול:"you really suck".
אני:"but thats the thought that counts..."
פול:"who told you this crap?"
אני:"everyone"!
פול:"everyone lied."
אני:"i thought you'd need it, for all the mess you probably have in your desk at work".
פול:dats just awesome. next time why dun you send me pencils,we're running outta these".
מניאק. ואם זה לא מספיק:
אני:"אז אנחנו עוברות יחד ללונדון"?
שירן:"אני לא יכולה. אין לי ויזה."
אני:"אז תתחתני איתי".
שירן:"לא לא, אז אני אתחתן עם פול."
אני:"a friend of mine wants to wed you"
פול:"mum? is that you"?
אני:"no i'm serious."
פול:"i'm sorry. i'm too young to wed."
אני:"you're almost 24".
פול:"yeah, thats what i'm saying. and i've only got 15 years left to be single".
אני:"i can be an oper for jewish kids in London. i'm good with kids".
פול:"so what? Shiran is good in bed. whats your point?"
אני:"or maybe, i can be a pub waitress in London,,,"
פול:"aww aww! cause let me guess! you're a good drunk!"
גיחי.
הו! כמה מסכנה נגה שחר! היא היתה הכי בסדר, היא נוצלה מינית, היא נאנסה, שכבה עם כל שמעון תל-אביבי שאי פעם לחץ את ידה! ועכשיו היא מספרת את ה-כ-ל, וחושפת את עצמה, את ה"אני-האמיתי" שלה, בפני כולנו, קוראי 7 ימים.
הרשו לי להקיא לכם על הכתבה הזו, קיא ירוק ומצחין של פשטידת ברוקולי, שימרח על פרצופה העכברי, החינני, אך הממש לא סקסי של נגה שחר.
וזה נכון, אני לא באה אל שחר בטענות על שקפצה עם סיפור ה"נוצלתי,עברתי דכאונות,משברים,גיל נעורים בעייתי" שמשחרר לנו לאוויר העולם כל סלבריטאי ישראלי שקיבל סוף כל סוף ראיון עם עיתונאי מכובד לידיים, אבל לא יודע מה בדיוק לעשות איתו.
וזה הכל היה הצגה חבר'ה. היא לא באמת כזאת. הראיון הקודם שהיא נתנה ל"7 ימים" לפני שנה, על הסקס עליו היא מתה, גברים אותם היא מעריצה, וקופסת הממתקים בה היא מחזיקה אך ורק קונדומי "אקסטרא לארג'" מעל המיטה, זה הכל היה שואו. שואו בשביל לבנות את המותג "נגה שחר" ולהתפרסם. והנה. עכשיו היא מגישה לכם על מגש את נגה שחר האמיתית. הבועטת, השנונה, הברדקית, הסו-קולד מאגניבה. זה לפחות, עד הפעם הבאה שהיא תצטרך להמציא את עצמה מחדש.
אז מה בעצם יש לנו, בראיון איתה, עם נגה שחר?
יש לנו בלדה, בדיוק זו מהסוג הזול והחובבני, והמלאכותי עד כאב של כותבי ישראבלוג.
על איך נגה שלנו, קיבוצניקית יחפה עם מכנסי חאקי ותספורת קצוצה, היא מכל הנשים, הפכה את המיניות שלה לנשק. הו הו, המיניות של נגה שחר. במונחים של ארסנל, אם גליה אברמוב היא נגיד בארט, אז שחר היא אקדח קפצונים.
שום דבר חדש. שום דבר מעניין. שום דבר שלא צפיתי. אם הייתי המראיינת, הייתי מתאבדת לה על הכסא בבית קפה ע"י כריכת הנודל המוקפץ שהזמנתי על צווארי ותלייה בפומבי.
"זה גרם לך לפחד ולשנוא גברים"? "הרגשת שאת לא יכולה לסמוך על אף אחד"? היתה האלטרנטיבה בה בחרה שירלי מושיוף. וזה באמת נורא קל לדובב בחורה כמו נגה שחר, שכבר יורה לכל הכיוונים כעס ושנאה עצמית, מפוברקת או לא, ופשוט צריכה שמישהו יקשיב לה.
אפילו שפנפנה ציונית ראשונה לא הצלחנו להוציא כמו שצריך, אנחנו הישראליים.
בלונד גולש וארוך, שפתיים בשרניות, עיניים חתוליות ורגליים שלא נגמרות, עמדו לנו בדמות גליה אברמוב מול העיניים. היא פרובקטיבית, היא באמת היתה עם כל ת"א, והיא מייצגת את דמות השרלילה קלת הדת במובן הכי חזק וסטריאוטיפי שאנחנו מכירים אותו- היא רוסייה. אבל ככה זה הישראלים, חכמולוגים גדולים. אז שלחנו טום-בוי קצוצה וזעירה עם מראה עכברוני ומשקפיים גדולות להיות זו שתשלב ידה בשל יו האפנר.
ונגה?- במקרה הרע- תסיים את דרכה עם נינט טייב בעוד שנה, שנה וחצי.
ובמקרה הכי טוב?- תגיש תוכנית הכרויות בערוץ 10. עם נינט טייב. שפנפנה או לא שפנפנה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
