הידד! האח! איתן שוורץ הוא ראש הממשלה הבא!
הא, לא, סליחה, הוא פשוט זכה בתוכנית הריאלטי "השגריר". אבל מסע יחצ"נות כזה לערב בחירות לא ראיתי מאז ינואר 1933*.
אז כל הכבוד לך באמת איתן- ובהצלחה בהמשך דרכך ככלום. אחרי מסע השתפשפות ארוך ומייגע (והתלמדות בצוות של גיא פינס, בין עוד מוחות מבריקים כגון: איה ושירלי, קארין מרגיזו וחיים מאותגר), הגעת לזה סוף כל סוף- גם אתה ניצחת בתוכנית ריאליטי!
היציאה מתודעת הציבור תוך שתי דקות מעולם לא היתה קרובה יותר.
מה שכן, אני די נבהלתי להגיע אחה"צ הביתה אחרי יום עבודה מפרך, להוריד את הנעליים,בציפיה לראות את זיו פניה הנעימות כציפורן מפוצלת הנגררת לאורך לוח בית ספר של של אושרת קוטלר, ולתדהמתי, לגלות את ההוא, נו, זה שהגיש פעם חדשות, יושב באמצע נתב"ג 2000 עם בקי גריפין מצד אחד, איזבל אדלר מהשני, ועוד כמה נערות פייג' 3 מאחורה, ומדבר על גמר "השגריר".
זה היה שידור מאוד מרגש, בו חילופי הדברים היו מהירים ויכלו להיות אף שוטפים, לולא הגברת עם המיקרופון בנתב"ג הפריעה כל שניה לבקי לספר על הילדות שלה ב:"קריאה אחרונה לכיוון בומביי, זיווה ומאיר אבוטבול, אנא הגיעו לטרמינל מספר 12". בקיצור, בהחלט הבנתי איך הרגלי הישיבה בכיתתה של בקי גריפין כילדה בת 10, השפיעו על בחירתו של איתן. או שלא. מה שבטוח- זה לא משנה. גם ככה לא נצטרך לראות אף אחד מהם יותר לעולם.
נ.ב
סליחה לכל אזרחי ארה"ב שההוא עם הגבות והתספורת של אלי אוחנה עצר באמצע הרחוב והראה להם בלפטופ תמונות של המתמודדים. זה עם המבטא הוואנבי בריטי, בדיוק איך שאני אוהבת: מרקם לונדוני אירוני עם מטעמים של חבל לנקשייר מסביב. מן מבטא כזה שאתה יכול לאמץ לעצמך, רק אם ראית המון סדרות של ה-BBC פריים, וערבבת בין כולן.
הלאה ווי גו.
טוב, אי אפשר. זה חזק ממני. לא ראיתי פרק אחד ב"השגריר", ואני פשוט לא יכולה להוריד מהשידור את העיניים. אתם יודעים מה חסר שם?- יעקב. יעקב ומיקי. ואיזה מיקי בוגנים שישאל בציניות חביבה:"צביקי, מה, מה חשבת לעצמך שגידלת את מה שהצמחת לעצמך על הראש?-ולא בובי, אני לא מדבר על הכיפה"! או:"מהארטה, אהבתי אותך ב"מיכאלה", אבל תמיד חשבתי שאת צריכה לשקול מחדש את כל העניין הזה של חניכיים בגודל של סוס פרא ממוצע". ואחרון חביב:"איתן, איתן איתן איתן. אם רק היה לך רבע מהשפתיים של מהארטה...(או בכלל שפתיים), היית נבחר כבר לפני 12 תוכניות לשגריר, יא חתיך".
טוב, זהו. התגברתי. עכשיו אפשר לעבור הלאה.
לא ראיתי את סיד היום בספריה. איזה מזל, אני בדיוק באמצע "הצרפתי החופשי", ולא היה בא לי להחליף ספר. נכון לעכשיו אני לא מבינה מה הקטע של הספר הזה בדיוק. הוא כבר נתן לי סיקור של שבע דורות, על שתי משפחות, שבאורך פלא מוצאות שוב ושוב את דרכיהן נצלבות. נו. אז תגידו שיגאל מאחורי כל העניין ובוא נסגור עניין.
הנקודת אור הטובה בספר היא כל המידע ההיסטורי והפוליטי* שהוא מעמיס עליך. זה כמו ספר היסטוריה, רק עם הרבה עלילה מסביב. אני אפילו מתחילה לשנן בעזרתו תאריכים.
טוב. הוא בטח יבוא מחר. בינתיים אני מסננת את אור.
ז"א, מה בדיוק חשבתי לעצמי. אני? אור? מיטת קומותיים ברכבת לגלאזגו?- הא, תנו לי להתעכב אתכם על סיפור נחמד ששמעתי מברטראן, אוהד הפועל חביב שיצא לי לדבר איתו בדרבי.
ברטראן הוא החבר הטוב ביותר של אדי, שהוא האוהד השרוף ביותר של הפועל ת"א. יש להניח שהשניים הופרדו בלידתם, רק שאבא של ברטראן היה תימני כחוש עם חיוך תמידי על הפנים, ואבא של אדי היה עבה-בשר אשכנזי עם חשבון בנק מרשים. אל תשאלו אותי איך. פשוט תדמיינו.
במסגרת היותם שרוטים לחלוטין, נסעו לפני כמה שנים למשחק של הפועל שהתקיים באי הבריטי.
הם נחתו בלונדון. ונסעו לשוטט בגלאזגו ברכבת. עכשיו, הרכבת מלונדון לגלאזגו היא מאלו שעולים עליה בשבע בבוקר, עוצמים עיניים ומתעוררים ב23:00 בלילה כשהטירה* מולך ואנשים מדברים על ידך בר' מתגלגלת.
אך עוד בתחנה, עצרה את ברטראן יפהפייה סקוטית ששאלה אם היא יכולה להצטרף אליו לקרון.
"תעשי מה שאת רוצה, מדינה חופשית, מה הקרון של אבא שלי"? הוא גיחך אליה בסחבקיות. היא הצטרפה (למורת רוחו של אדי).
כשבטראן נכנס לקרון בעל מיטת הקומותיים שלו ושל אדי, הסקוטית כבר היתה שרועה על מיטתו ערומה ומצפה. והוא אכן נתן לה. כל הלילה.
במשך הלילה אדי שלח לו SMSים של:"תקרא לה אליי למעלה, נעשה עליה סיבוב". אבל לא עזר.
ואני שואלת את עצמי רק את זה: למה, למה רק לי הנסיעה ברכבת כוללת נער עגלת מזון ששופך עליי את כל מיץ התפוזים, זקן סוטה שמנסה לגעת לי בירכיים לצדי, וידיד חיפאי (מבריק), שמחכה לי בצד השני של תחנת הרכבת וגורם לי להאבד מול עשרות ערבים שצורחים עליי:"נעבדת? נעבדת?"
החיים זה לא פייר. אבל אם הם היו, לא הייתי רוצה לשחק בהם כל כך.
הבהרות:
1 - *ינואר 1933 - עלייתו של היטלר כקאנצלר גרמניה.
2 - *היסטוריה ופוליטיקה- שני דברים שלא תלמדו אותם תוך כדי צפייה ב"טלנובלה (ע"ר)" ו"ספונג'בוב-הסרט". סורי קידס.
3 -*"הטירה" - בערך הסיבה היחידה מדוע תיירים לוקחים את הרכבת הארורה מלונדון לגלאזגו. חבל רק שהיא בפאקינ' א ד י נ ב ו ר ו!
עריכה: איתן שוורץ יום אחרי השגריר:"אני מרגיש כל גרגר חומוס שאי פעם אכלתי בבטן". (כאילו, אני די מאמינה שיש דרכים לטפל בזה. נסה תה טיבטי).
מהארטה: לא אמשיך בקריירת שגרירה. לא רוצה להזניח את קריירת המשחק שלי". (נו, היא מתכוונת לקריירה המפוארת הזאת, שבה היא היתה החברה של השמן השעיר ההוא בטלנובלה שכוחת אל עמוק בתוך השעות המתות של "הוט").
מהארטה:"אני בהריון". (כן. נראה אותך משחקת עם זה).
מהארטה:"אני בכל זאת מאושרת" (טוב, חאלאס. שחורה שחורה, אבל תני גם לצביקה ואיתן לדבר).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
