אני אדם די נוח. אבל יש שני דברים שבהם לא מנצחים אותי:
1. דוקים (אני ענקית בזה).
2. מלחמות פסיכולוגיות.
לכן, כשהגיע אליי קורא אנונ-אובססיבי (בטח מאלה שצורחים לי מתחת לחלון באמצע הלילה:"פרנצ'סקה! תעשי לי פוסט!"), הקורא לעצמו "ממ" (אבל מעדיף לקרוא לעצמו "פרנצ'סקה", כולל הקישור לבלוג שלי, כולל קישור למייל. חכו שניה, אני הולכת לבדוק במגירת התחתונים שלי אם לא נגנב שומדבר. סוטה), הגעתי למסקנה די עצובה: צריך לעשות משהו בנידון. כי אתם, איך שאתם מכירים אותי, יודעים שאני מסוגלת לסנן לכם בעצבים:"עזבו אותי, זונות". כמובן שאתם יודעים להבדיל בין החינניות המתפרצת בה אני עושה את זה, לזעם והקנאה בהם הוא/היא/הם (ממ!) עושים את זה.
והנה משהו שהעתקתי מבן דובר, שדווקא אוהב לפרסם הודעות מטופשות של מגיבים שלו בבלוג. קבלו לקט, "המובחרים", של "ממ":
ממ: נמלטת מהמערכה מהר יחסית, התאכזבתי. אבל אני בטוח שלא תוכלי להחזיק מעמד לאורך זמן במצור אליו הכנסת את עצמך כרגע, אני על כל פנים לא אסתפק בזה. מצור או כניעה ללא תנאי, זה יהיה מצבך והוא לא ישתנה.
פרנצ'סקה.: כן, או ג'יזס כן, ג'יזס.
פרנצ'סקה.: שיט רק פעמיים ג'יזס, ג'יזס!
ממ: אז להיריב יש אופציה מתוחכמת לניהול תיבת המסרים או שתאלצי להפרד ממנה אפילו בלי מצור ? :-)
סגור ציטוט.
כפי שאתם רואים, הבחור משוכנע שהוא במלחמה איתי (והוא גם בטוח שהוא ינצח. למה, זה כי אני צרפתיה, נכון?). לדבריו, הוא יפסיק את "העוצר" (היי, שמישהו יירק, אני צמאה!), רק אם אבקש ממנו סליחה. על מה?- לא ברור. אבל אם זה אחד הבחורים שברבות הימים אמרתי שיש להם זין קטן ועלו לי על הבלוג, אז אני לא לוקחת את דבריי חזרה. מצטערת- יש'ך זין קטן (ובנינו, הוא ישב משעה 16:00- 23:45 על הבלוג שלי ועשה רק ריפרש. אני שמה את כל הכסף שלי בבנק על זה שיש לו פיצפון). בקיצור, זו הבהרה:
חלון המסרים והתגובות בבלוג שלי הולך להשתגע ע"י "ממ" (ע"ע "פרנצ'סקה"). לכן, אם תקבלו ממני בזמן הקרוב תגובות נאצה, לא הולמות, גסות או מטופשות- תדעו שזה לא אני.
זה הפיצול שלי.
לא לא, סתם. זה באמת הוא.
זה כל מה שרציתי להבהיר.
ממ, AKA "פרנצ'סקה", עכשיו אתה באמת מוזמן להציף את הבלוג במה שבא לך כאוות נפשך. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
