השבוע קיבלתי במייל לא מעט טענות על התעלמותי המופגנת מהדרבי האחרון.
"על השלוש אפס נגדנו טרחת לדווח", טוען יהודה המכבי, קורא ותיק, "אבל כשהשגנו מולכם אחת אפס, את פתאום משתתקת". אכן, הראיתם לנו מאיפה משתין הקלינגר - מהפחד.
זה התחיל בסיטואציה מביכה למדיי, כאשר שתי העירוניות סירבו לצאת אל המגרש ראשונות מטעם אמונות תפלות. עשר דקות עמדנו, הקהל האדום (וגם הקהל השחור, אה, הצהוב) וחיכינו לנכבדים. ברטראן אפילו סינן שדברים כאלה לא קורים אפילו בליגה האיראנית, ושם לפחות דואגים לכרות לשני הקפטנים אחר כך את הרגליים:"למען יראו ויראו", הוסיף.
"וגם מינוס שתי הרגליים", הסכמתי, "הליגה שלהם ודאי יותר גבוהה".
בסופו של דבר מכבי יצאו ראשונים. איזו תבוסתנות, איזו התקפלות, או בקיצור - כמה הפועל ת"א מצדם.
הייתי מספרת לכם על המשחק מבחינה עלילתית, אבל אני נמנעת מכמה סיבות:
1. כשאני משעממת אתכם, תאמינו או לא, אני לא עושה זאת במכוון.
2. מי מתרכז במשחק עצמו, כשיש את שייע רוקד על הקווים בצעדים תימניים ועושה תנועות ידיים של תמנון בהתקף אפילפסיה?
3. אצטרך למתוח ביקורת על מכבי, דבר שאני באמת לא מעוניינת לעשות כרגע, כי עם כל הכבוד- יש לי מספיק לכלוך על גברת גבריאלי עצמה גם מבלי לספר לה איך הקבוצה שלה נראתה, ואם היא עולה עליי - כך גם החברים המפחידים של אבא שלה. וזה חבר'ה, מומלץ בערך כמו להגיע למשחק מול נבחרת אירלנד פיכחים.
השורה התחתונה היא- ששוב ניצחנו. פעם שנייה רצוף. האוהדים היו באקסטזה, השחקנים היו המומים (פייר, גם אנחנו), ואת השיר על כפיר אדרי שידרגנו ל"שבע נקודות, הוא הוריד לצהובים לכן אנחנו אותו כל כך אוהבים". בתום המשחק, ניגשו אלינו כל השחקנים ושרו איתנו בדרך ארץ את:"אומרים מכבי , - -, הלוואי שתמותו ו- " (זה נורא. פשוט מגעיל. איזה תת חינוך ומנטאליות וולגרית יש לכדורגלנים האלה. לא פלא שח"כ גבריאלי יוצאת עם אחד).
ואפרופו חברת הכנסת הכי מפחידה בארצנו (להוציא את לימי לבנת ב- Bad hair day), לגבריאלי (אפשר לקרוא לך "ענבלי"?- מצויין. סתם בדקתי) יש המון טענות כפי הקהל האדום.
"הם ניסו להפוך לי את האוטו", היא התבכיינה מול כלי התקשורת,"פשוט ישבתי שם והתביישתי", היא מוסיפה.
"אך אין זה פלא לאחר מה שהאוהדים האלה עשו להנהלה שלהם". אה, ענבלי, זה רק אני או שאת מדברת על הפינגווינים של קלינגר, שבדרבי שעבר הוציאו את אוהדי הפועל עם נזק כספי של עשרות אלפי שקלים על מכוניותיהם, ועוגמת נפש לא קטנה (הצהובים הביאו את התחמושת הקטלנית ביותר שלהם - האוהדות. כן, אלו עם השפם העבה והגוף החסון, שמשתמשות בשלט "השחקן ה-12" כצעיף מותניים).
אני חושבת שזה עניין ממש לא במקום, לנצל את העובדה שאת אישיות חשובה (או ענבל גבריאלי), כדי לקחת את הבמה שנותנים לך וללכלך על הקבוצה היריבה. אתם לא רואים את מיקי חיימוביץ', בן כספית, או בקיצור- אנשים שבאמת סיימו 12 שנות לימוד כדי להגיע למעמדם עושים זאת. אז למה גבריאלי, למה?
ואני אפילו לא מתחילה לנסות לפענח את הכשל הלוגי בחברת כנסת היוצאת עם כדורגלן. ועוד שוער (כן שטראובר, שוער. כזה שהודף ותופס כדורים. לתשומת ליבך). הזיווג הזה הולך בערך כמו שמן ומים, כלב וחתול, חתול ועכבר, הילה נחשון והנחיית תוכנית לילה קלילה.
לא יאה, לא יפה, ומצד שני - זו הכנסת. לטוב ולרע (או איך שבדרך כלל הרגילו אותנו - לנורא).
ישראל - אירלנד
שלוש קבוצות. שמונה נקודות כל אחת. הראשונה: יפהפייה בלונדינית וצעירה, השניה: ברונטית מערב-אירופאית בעלת מבטא מתגלגל ושחקנים מהשורה הראשונה בעולם. השלישית: מדינה שבה יש תנועה פוליטית על שם טלנובלה ארגנטינאית -"המורדים". מי תקח את המקום הראשון? מי תעלה? - כל זאת ועוד תוכלו לדעת בפרק הבא של "פרוייקט דיי!". אבל אם אין לכם כוח לחכות לפרוייקט, אז לא נורא, אני אתן לכם ספויילר מעכשיו: ישראל תעוף, אירלנד וצרפת יעלו. ואנחנו כרגיל ננעץ את הסיבה בכך ששם השחקנים יותר מוכשרים,הדשא יותר ירוק, האלכוהול יותר איכותי (אני נוטה להסכים עם האחרון). מה שבטוח, יש דברים שנעדיף לשכוח - המשבר החריף שפוקד את נבחרת צרפת, שנראית יותר כמו הצל של תיירי הנרי (או תיירי הנרי בעצם, זה די נראה אותו הדבר), בעיית המאמן, המריבות, התככים והמלחמות כבוד. אירלנד, עם כל הכבוד (ויש המון כבוד לשחקנים כמו דמיאן דאף, קצת פחות לרוי קין), היא לא מסוג הנבחרות המחוררות את רשת היריב ומשאירות מאחוריהן ענן עשן בצורת:"V".
או מה שאני מנסה לומר פה ומסתבכת כבר רבע שעה ויותר - ישראל מסוגלת. ובדיוק בגלל זה היא לא תעלה.
אבל בינתיים, לפחות מראיינים את השחקנים לקראת המשחק הממשמש ובא. ראיונות עם שחקנים זה תמיד רעיון טוב אם רוצים להרוג זמן בין האייטם על הזבלן שיודע לנגן על פסנתר ותחזית מזג האוויר, כך סבורים בערוץ 10 - וגם צודקים:
מיקי (במבט הזחוח והנינוח שלה, שלא ישתנה גם אם ירדוף אחריה סטוקר מטורף עם גנים של רוצח. ליטרלי):"יוסי בניון, שלום לך, אתה יודע מה המעמד אליו אתה מגיע"?
יוסי:"אני חושב שכן". (אלה? מה הוא יכול לענות על שאלה כזאת:"שמעי, אין לי מושג. אולי תסבירי לי, כי אני לא ממש מבין- כמה חשוב המשחק הזה? חשוב חשוב, או שאפשר לתת רק 50% מעצמי? כי יש לי שבוע הבא פשוט משחק חשוב עם אססוסיאנה..")(הבהרה: אין קבוצה כזאת "אסוסיאנה." ואם כן- היא ודאי לא בבונדס ליגה)(הבהרה שניה: הבונדס ליגה היא בכלל לא הליגה הספרדית. אבל עכשיו אני סתם מציקה לכם, אז הבה נמשיך).
מיקי:"קנו את כל הכרטיסים למשחק. 40 אלף איש. אתה מתרגש, יוסי"?
יוסי:"כן, כמובן שמתרגש" ("לה, בקטנה. סתם ישראלים שרגילים לליגה קיקיונית בה במחזור השני כבר ברור לכולם מי תקח אליפות, ומי 11 הקבוצות שיאבקו נגד הירידה. אני משחק נגד ריאל, ולנסיה וברצלונה. נראה לך באמת שאני מתרגש? -עשי לי טובה מיקי").
ואחרון לגבי המשחק מול אירלנד: שמעתם את התחזיות של רוב מאמני הליגה?-ובכן, התחזית הפופולארית היא שאת אירלנד ננצח ומול צרפת נוציא תיקו. שווה להאמין, בהתחשב בעובדה שמאמני הליגה הם אותם האנשים ש:
1. מואשמים בשימוש סמים קשים.
2. נראים כמו אייל לחמן.
3. מדברים כמו שייג פייגנבויים.
4. מאמנים קבוצות כמו הפועל ב"ש.
כל אלה ועוד גורמים לי לא בדיוק לרוץ לצנן שמפניות. אבל בדבר אחד תהיו בטוחים לגבי השבת הזו - החנייה באיצטדיון ר"ג. אל תבנו עליה במיוחד, אלא אם כן אתם רוצים לשריין לעצמכם אחת יומיים לפני המשחק על ידי הצבת בטונים או מתמודדים של "כוכב נולד 3" על אחד הקווים.
טוב, זה היה הרבה יותר מידי כדורגל ליום אחד, אז באמת עדיף שנעבור הלאה.
"המאסטרו"
מבין שמונת פלאי העולם, המרתק ביותר מבחינתי הוא חשיבותו העצמית המנופחת של צביקה פיק (הורדתי את הפירמידות, כי זה באמת לא מבנה ארכיטקטורי מקצועי כל כך אם יהודים בנו אותו. ועוד בשביל ערבים). פיק הוא אומן מוכשר ללא ספק, ללא דופי, וללא עוד כמה "ללא" שיהפכו את השורה הזאת לפלצנית ומרשימה. אבל השורה התחתונה היא - שהוא, תאמינו או לא, בן אנוש. וככל בני האנוש, גם לו יש דאונפולז, גם הוא לא מושלם, גם לו יש עצירויות וגם הוא חוטא מידי פעם בצפיית "הדוגמניות" (אבל לא מספר לאף אחד). אבל דווקא בגלל האגו המנופח, השיער המדובלל הנופל על כתפיו ומקנה לו מראה מגוחך (שהוא מתעקש, מסיבה כלשהי, שמחמיא לו. מיקי- לטיפולך), הוא כל כך מתאים יותר מכל אומן אחר בארץ לככב בתוכנית הריאליטי הזו.
לפיק יש רקורד מוזיקלי עשיר כמעט כמו שפתו הגבוהה, וחברה הצעירה ממנו במאה או שתיים בעלת שפתיים משורבבות ואינטיליגנציה של מיקרופון. כבוי.
יש לו גם שתי בנות שעושות (או מנסות לפחות) קריירה, יש לו אקסית מיתולוגית שלא מדברת איתו כבר יובל, אבל עובדת איתו בצמוד ובאינטנסיביות מהרגע שהחליט להיכנס לתעשייה, והכי חשוב - יש לו תמיד מה להגיד. ואם אין לו, הוא ימצא. ואם הוא לא ימצא - אז לפחות שירה תעשה אפצ'י על האוכל של שניהם במסעדה, והוא יברך אותה במשקפי אלטון-ג'ון מגוחכות ומבט אדיש:"לבריאות". הופ, נולד אייטם לעולם.
התוכנית עוד לא החלה, אבל היא כבר עושה רעש כמו חבורת שירי מיימוניות בקופסת שימורים סגורה (הנה משהו לפנטז עליו בלילה): לשכנים של צביק מפריעה כל ההמולה מסביב לבית, מעריצות מחכות בחוץ להציץ במצלמות, הזוגיות של שירה וצביקה נסדקת. הנה- רק שלשום היא נראתה מבקרת לבדה את סניף "טיפת חלב" הקרוב לביתם, ללא צביקה על זרועה. וזה עוד כלום- הזוג החליט שבינתיים עדיף שישנו בנפרד. צביקה בתגובה:"הוקל לי. הייתי צריך לשים בצד של שירה תמיד כריות כדי שלא תיפול מהמיטה. עכשיו היא ישנה בעריסה ואני בראש שקט". טוב, זה היה נמוך אפילו בשבילי (שקר גס. שום דבר לא נמוך מידי בשבילי. חוץ מהקולקציה החדשה של קנבלו. למה שלא תתחילו את הג'ינס מהברכיים ונסיים עניין?). ומילות סיכום כי צריך כאלה:
אוטוטו מתחילה העונה, ובינתיים כולנו יורים באפלה כדי לנחש כיצד זה אמור, או יכול להיראות. מה שבטוח: אם תצפו לטקסטים שנונים ותובנות מקוריות של אוזי אוסבורן מהפיק, כדאי מאוד שתזפזפו חזרה לתוכניות אחרות כמו "מדינת הכדורגל" (בפרק הבא אולי סימה בכר תדריך את עמנואל רוזן כיצד מתאימים את צבע המכונית לצבע העיניים, ואם תרגיש במצב רוח טוב- גם טריקים כיצד מקיאים ארוחת שחיתות. והכי חשוב - בפרק הבא אולי אופירה אסייג לא תשאל בהפתעה:"וואו, הרכבים של אבוקסיס, אנטבי וגוטמן עולים כל כך הרבה כסף"?-תחסכי את זה מאיתנו מותק, כולנו יודעים כמה זמן בילית במושב האחורי שלהם).
בברכת "יהיה טוב, ואם לא - תמיד אפשר להאשים את תקציב הסטודנטים",
פרנצ'סקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
