קצת אחרי ששמעתי מדקלה את מעשיות ליל אמש שלה, שכוללות בין היתר הקפצת טקילות במהירות קונקורד בכדי שההורים שלה לא יבחינו שעשנה (כשל לוגי כבד, כבר אמרנו?), מעט מאוד אחרי שהתקשרתי לליאור, אלכוהוליסט-פרופשיונל במקצועו לתת לי את מתכון ה"חצי כף דבש, חלמון ביצה טרוף ושלוש כפות סירופ שיעול" להרגעת ההאנגאובר המטורף שגרם לי להיכרות מחודשת עם פרצוף האסלה פעמיים,פלוס הערה יותר מדי מפטריק שראה אותי מחבקת את אותה האסלה ופרצוף כולו קורא: אשפוז,עכשיו! של : looking good"!", באתי הנה לספר לכם על מעלליי בשנתיים האחרונות (הלילה שבין 03-04,כמובן).
הבעיה עם אור, ואת זה ידעתי לא מאתמול,אלא בעצם מהרגע שהכרתי אותו,היא שהוא בחור יוזם. אני יודעת שבחורות אוהבות את זה שהוא זה שיוזם לאן נלך,ומתי, ומה הסיבות לכך, אבל אני כבר ממזמן למדתי על בשרי שאני לא בחורה כ"כ קונבנציונאלית (לאו דווקא מחמאה),ולכן כשאני שואלת אותו בטלפון "לאן יוצאים היום"? אני שואלת כמובן מתוך נימוס, כי אני בעצמי כבר יודעת, ולא כי אני מחכה להצעה. לו, כמובן, היתה הצעה (פסקנית) משלו :מסיבת סלבריטיז בהרצליה פיתוח.
ולמען הסר כל ספק, הקשר ביני לבין סלבריטאים הינו מקרי בהחלט ומסתכם בכך שהם,שלא במודע, שק חבטות ומענה לכל התסכול שלי על העולם הגדול. אך לא עוד.
לראשונה בחיי שמי הוכנס לרשימת מוזמנים בו הופיע השם "שרון איילון" ועוד כמה נכבדים מפוקפקים שדחפו הרבה מרפקים להרבה דלתות כדי להיכנס לעולם הפרסום. מסיבת הסלבריטאים היתה שעמום מוחלט. בשבילי,לא בשביל אור,שהוא ידיד טוב של שירי מיימון ועוד כמה שנפרט עליהם/ן בהמשך. בכל מקרה,אור חזק בסצינה הזאת. ואני?-אני לא.
עכשיו,קבלו כמה ידיעות אובייקטיביות ואף מפרגנות מאחותכם על כוכבנים ישראליים: אלונה טל? ההיא מסאב-והצל? פי 20 יותר יפה במציאות. רוני?- פי מיליון יותר בלונדינית במציאות, וכל היוצא בזה. שירי מיימון?- אני באדידס שטוחות, היא בעקבים גבוהים, עדיין מגיעה לי לפחות מהכתף (לא בצחוק, פחות מהכתף), כולה נראית כמו תירוץ עלוב לתימניה שעשתה ניסיון בלונד במספרה, עטופה קלות בפיסת בד קטנה וצבעונית לה היא קראה "מיני". ואם בפיסות בד עסקינן, מישהו צריך דחוף להלביש את חברה של אסי דומב, שליטרלי באה עם חזייה ותחתונים. ובכלל, ככל שזה היה נוגע לנשות המסיבה, הרגשתי כאילו אני מתהלכת בחוף נודיסטים. ממש אאוטסיידרית, עם ג'ינס שלא מראה אף פס אינטימי וחולצה שמסתירה את שדיי במלואם (מישהו אמר אמצע החורף?).
מהר מאוד, הבנתי שאני מעדיפה להתלבש עד סוף ימיי חיי ע"פ הסטייליסט של כריסטינה אגילרה של היום ולא להשאר שם דקה נוספת, קצת אחרי שנווכחתי לדעת שאף אחד שם לא באמת יפה כמו בטלוויזיה (או אפילו חצי מזה), ולבנות שמבינינו, קבלו ביטול: כן, הדוגמניות ממש ממש גבוהות, וממש ממש רזות. לא בדיוק ליטוף לאגו,הא? אך לידיעתכן: לא ממש ממש יפות.
בקיצור, אחרי מאבק פסיכולוגי חריף ביני לבין אור שרצה להשאר,ואני,שהייתי להוטה ללכת (מאבק פסיכולוגי= "בוא נלך"/"בואי לא"/"נוו"/"לאא"),אור הסכים בטובו לחזור.
"לאן עכשיו"? הוא שאל אותי במכונית. באמת לא ידעתי,אבל היה עדיף עזה מאשר מסיבת הבלהות הזאת.
"לכיוון תל אביב"? או בתרגום חופשי : לכיוון הביתה!!
"רוצה לבוא אליי"? מה? אליך? לדירה שלך ? בגבעתיים? לא הביתה? לאמאבא ולשמיכות ולדובוני הפרווה שלי?
"כן,בטח,אליך,בטח", ניסיתי לשכנע אותו ואת עצמי שזה בדיוק מה שבא לי.
כן,טוב. הגענו אליו. הכל היה בארגזים ממש,אבל הדירה היתה נורא נחמדה,אני חייבת לציין. הרומייט שלו היה בבית (בליל הסילבסטר, טולק אבאוט פתט'יק) ואני לימדתי את אור, שבגיל 23 סוף כל סוף,צריך לשתות. ולאלה מביניכם ששמעו יותר מדי רדיו בדרך למסיבות הסילבסטר: כן, הוא נהג. לא רציני, זאת לא דרך ארוכה עד הבית שלי וברובה בכבישים מהירים.
"נו"! פקדתי עליו. פייר?- רימיתי. מילאתי לו כוס אבסולוט טהורה בספל רגיל וענק, להגנתו נאמר, שהוא שיחק אותה גבר עד הסוף וכדי להפגין את ה"הנקבה הזאת לא תשתה יותר ממני", הוא לקח לגימה גדולה מאוד, עיוות את הפנים 2-3 דקות ואז שתה את היתר. עכשיו לכי תגידי לו שאפילו את שותה את זה בשלוקים קטנים, ואת,לך יש בכלל שורשים רוסיים איפשהו בשושלת המשפחתית.
סגרנו את הדלת של החדר שלו.
בארבע וחצי בערך התחלתי עם ההצקות הרגילות שלי:"הביתה,הביתה, אני רוצה הביתה".
"תשני פה,בבקשה,אין לי כוח", שמעתי את הקול שלו מבין הכריות. אחרי שתי כוסות אבסולוט זה משהו שנורא משעשע לשמוע.
"לא רוצה,אני רוצה הביתה", מחאתי בתוקף.
"בבקשה,אני יסיע אותך בבוקר, אני הרוס מעייפות", הוא עבר לתחנונים.
"לא"! אמרתי בנימה סמכותית.
"אני גם דיזי מדי כדי לנהוג". (עוד 3 שניות לחוסר אחראיות מצד פרנצ'סקה). 1,2,3:
"לא אכפת לי,לא נורא", הוא קם בלית ברירה והסיע אותי הביתה. למזלו ומזלי ,חוץ מכמה סטיות קטנות הנה והנה הוא נהג די בסדר דווקא (סתם,סתם).
לסיכום (שאליו כל כך רציתם להגיע): היה נחמד. חביב. לא יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
