אז ככה. אתם זוכרים את ההוא? נו,בלי לעקם את האף, ההוא ההוא. ההוא שפגשתי בגלידריה ביום שישי?-כן,אז זה. כפי שכבר הספקתי לציין (או שלא הספקתי ועכשיו כן),הוא השאיר את הפלאפון שלו באותו היום באוטו,אז אני זאת שנאלצתי לקחת את המספר ולהתקשר. עשיתי זאת אתמול.
דקלה בדיוק רצה על ידי שעשיתי זאת,שתינו ממהרות לחנות הספרים הקרובה לביתי כדי לצלם חומר במתמטיקה.
הוא:"האאאאאאאאאלו"? (ערסי במיוחד).
אני:"היי! ליאור?-זו פרנצ'סקה."
הוא:"היי!! את! חיכיתי שתתקשרי! כמה כיף לשמוע ממך!" (משנה מיד לנימה אינטלקטואלית):"מה שלומך?איך החיים? איפה את"? איזי איזי בוי. עוד לא התחלנו ואתה כבר ממטיר עליי שאלות שבכ'? פרה פרה.
עניתי לו על כל השאלות כדת וכדין, והוא ממש התחנן שניפגש. אמרתי לו "אוקיי..." הססני, כי יש לי מחר מבחן במתמטיקה ורציתי זמן ללמוד. ומאידך, איי דונט גיב א פריקינ' בלאדי שיט עליו, ככה שזה די מתקזז.
הוא אמר שהוא יתקשר אליי יותר מאוחר, ואני הנהנתי תוך כדי הסכמה בהתעלמות טוטאלית מן העובדה שהנהונים ובעיקר הנדות ראש נהה והנה אינם נשמעים בטלפונים. לפחות לא הסלולרים.
אז המשכתי ביומי באופן רגיל. אני ודקלה חזרנו אליי,והיא סיפרה לי על איזה אחד חדש שהיא יוצאת איתו. לירן. אצל דקלה מסתמנת תופעה מוזרה: לכל החברים שלה קוראים או לירן,או אלירן,או רועי. וכל החברים שלה, בלי יוצא מן הכלל, נראים בדיוק אותו הדבר.היום היא הרהרה על כך בשיעור:"אוקיי,אז אני יודעת כבר איך בעלי לעתיד יראה. אבל מעניין איך יקראו לו...".
"ראלירון!" פסקתי מיידית. היא התגלגלה מצחוק.
אבל חזרה לאתמול (זה לא נראה לכם מבנה מוזר לפוסט? -לא פלא שאני מפשלת במאני טיים. מעניין מה הבוחן בגרות שלי חושב על המאמר הרהוט שכתבתי לו בנושא ניסים כהן ויוסי אבוקסיס). ליאור לא התקשר. לא ב9,גם לא ב10. ב11,הפסקתי בכלל לחשוב על זה. מבחינתי, התשובה החד משמעית לכל מי ששאל מה איתו,היתה:ליאור? ליאור האו"? ההכחשה. אני בחיים לא קיבלתי "לא" מבחור. לא ישיר ולא עקיף. ואני בהחלט לא מתכוונת לבזבז את הדחייה הראשונה שלי ע'י שחקן כדורגל שחושב מאותם האיברים בהם הוא בועט.
שמתי לי דיסקמן על האוזניים (עם הסמית'ס!
איכות זו לא מילה גסה), והגברתי את הווליום עד כדי כך שכמעט ולא שמעתי את הנחירות והחרחורים של אבא. פתאום אמא העירה אותי. היה לי פלאפון. הסתכלתי על הצג,מספר חסוי. האלו, לא עונה למספרים חסויים. יד רוחצת יד אחי, תגיד לי מי אתה אני אגיד לך מי אני. אני לא עושה הסכמי שלום עם טרוריסטים! רוצה לדבר,תתקשר מהמספר שלך. אז הוא לקח את זה בחשבון,ומיד אחכ' הצטלצל לו הפלאפון שוב, עם "ליאור 2" על הצג (נו בטח ליאור 2. אני לא מכירה רק 1. אבל אני בטוחה שאצלו פרנצ'סקה איננה מעוטרת במספר ארוך כמו פאטצ' בגטו).
אני:"האלו"? (ישנוני. שירגיש לא נעים. מה זה מתקשר ב24:00 בלילה? לא לפני פור'ס דייט האן.).
ליאור:"הערתי אותך"?
אני:"מה פתאום" (הייתי ערה כל הזמן הזה. רק נתתי מנוחה לעיניים,והזלתי ריר ממש במקרה).
ליאור:"נו,אז מתי נראה אותך?!"
אני:"נראה? קודם כל, תפסיק לדבר בלשון המלך. ושנית,לא היום כבר. יש לי לימודים מחר".
ליאור התעלם מופגנות מההערה הראשונה, שהכבידה על מוחו הקטנטן, ובתגובה לשניה רק נשמע מופתע:"מה,אז נתראה רק מחר"?
אני:"לא. נתראה רק מחרתיים. אני לומדת למבחן. יום חמישי אז"?
ליאור:"הא, מעולה. בעזרת השם".
אני:"מעולה, אז קבענו".
ליאור:"אם השם ירצה."
אני:"ירצה ירצה. אל תדאג".
ליאור:"הא,ותביאי איתךא ת אלמוג גם".
אני:"ובשביל מה"? ליאור (אני עוברת לאותה השורה כדי לא לסיים את דפי הבלוג):"תביאי אותה גם". אני:"את זה הבנתי,אבל למה"? ליאור:"אל תדאגי." אני(בנימה חוששת):"למה,אתה בקטע של שלישיה"? ליאור (צוחק):"לא,אני בקטע של רביעיה. זה כבר בסדר"? אני:"באט אופקורס. שיהיה לך לילה נעים וערב". ליאור:"גם לך יפתי.אני לא יכול לחכות כבר לראות אותך". -ניתוק-
אני:"אלמוג,בואי איתי יום חמישי. אני נפגשת עם ליאור ועם עוד חבר שלו שהוא רוצה להכיר לך.את בענייני בליינד דייטים במינוס מעלה אחת באמצע תל אביב מחוסרות אוטו"?
אלמוג:"בטח!"
אני:"איטס א דייט".
אלמוג:"חכי! תני פרטים"!
אני:"הוא לא נתן פרטים. הוא רק אמר:"ותביאי את חברה שלך שראינו".שאלתי אותו אם הוא בקטע של שלישייה,הוא אמרל י שהוא בקטע של רביעייה,אז או שהוא מביא איתו עוד שתי תאומות, או שאת מסודרת".
קבלו:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
