אלכס.
אני ואלכס רבים לעתים רחוקות מאוד. רחוקות זו לא ההגדרה המדוייקת,אלא נדירות. כן,לפעמים אנחנו מתווכחים. רבים?- לא לא.בחיים לא. אתמול רבנו. ריב ביני לבין אלכס, זה הטחת האשמות הדדית. כי הוא רוסי, ואני מניאקית ומעצבנת, והוא עולה חדש, ואני כלבה. ואז הוא מנסה להשמע מאוד תוקפני, ויוצא לו משהו טיפשי, ואז הוא מתנצל. ככה זה תמיד. אתמול זה היה: "הכעס שלך לא מוסיף לך נקודות אצלי". ואני בתגובה,כמובן,שאלתי באיזה שעשועון אני משתתפת,אם יש לי גלגל הצלה, אם יש תקציב לחבר טלפוני שגר ביונייטד סטייטס, כל זה, מפולפל בכמה "אידיוט"/"רוסי"/"שיחזירו אותכם כבר לגטו",אמן. ואז הוא התנצל,ואמר לי שהוא אוהב אותי,ואמרתי לו שגם אני אוהבת אותו,ואני סולחת לו, ומקלה ראש כי הוא עולה חדש,ולא כ"כ בקיא בביטויים הנכונים.
אז הלכנו לשבת איפשהו לשתות קורונה אתמול בערב,כמנהג קבוע. אלכס דפק איחור אופנתי של חצי שעה,והתקשר להודיע לי עליו:"מצטער אם אני מתעכב,אני פשוט צריך לסדר את השיער". אמרתי שבסדר גמור,אין בעיה. חיכיתי, הוא בא, יצאתי, ולמרבה האירוניה- הוא בא עם כובע גרב. הסתכלתי עליו במבט שאומר הכל,והוא כבר השלים עם זה:"אני יודע אני יודע, זה מטופש. אני מניח שזה נכנס לבלוג". וול אלכס, נחש?
היה נורא כיף. אני באתי עם פיג'מה לבנה וסוויטשירט של נייקי,וכדי להשלים את האלמנט, אספתי את השיער לפקעת מבולגנת ובראשה "סיכת שיניים" (עם כל הכבוד לסלנג הישראלי,ואין כבוד, 'קליפס' זה אומנם בא מאנגלית, אבל המשמעות שונה,אחיי).
אבל אלכס,עם הכובע גרב והגובה המרשים, לא נראה פחות מגוחך ממני. היינו נראים כמו שודד ואם חד הורית שיצאו לטייל בערב שישי לאיזה בירה. הייל לחברה הישראלית! 
ריכלנו על דה,ובעיקר על הא. בעצם, בעיקר על יערה. יערה. עוף מוזר. היא כוסית נימפומנית מהשכבה שלנו,שנדמה שנולדה עם כל הנתונים המושלמים לשפנפנת פלייבוי מקצוענית. אבל לא גרסא ישראלית ומתחכמת,שנראים כמו שפן.נקודה. אלא באמת ובתמים שפנפנה, באריזה אחת עם שפתיים משורבטות,תלתלים שובבים,עיניים חתוליות וגזרה שהיית מתה בשבילה. היא אומנם מגיע לך עד לפות בגובהה, אבל את זה ציינתי רק כי נקבות בחיים לא מפרגנות עד הסוף. המסר מובן- הבחורה, פצצה. הבחורה גם בגיל 16.6 החליטה שהגיע הזמן לעלות על שולחן הניתוחים, והגדילה את החזה. וכשאני אומרת הגדילה,אני לא מתכוונת ל"שיפצה קלות", אלא הגדילה בענק,בגדול,מק'רוייאל על גחלים אחיי. שיחקה אותה.
אלכס,מכל מקום, מזיל ריר כל פעם שמישהו מוציא את המילה "יער". נקודה. הוא גם מסרב בכל תוקף להתמודד עם העובדה שהבחורה טיפשה,ושואל כל הזמן "למה? למה"?(כי היא מספרת לכל מי שרוצה לשמוע,וגם למי שלא, שהיא מתה להיות חשפנית? כי היא סיפרה לכל הבנות בשכבה שהיא נימפומנית ונסתה כבר כל תנוחה בספר קאמה סוטרה? כי היא מדברת כאילו היא חיה בלה-לה לנד והכל שם מושלם? כי היא פרחה? כי היא פאקצה? כי אתה בטח לא יודע מה זה הקאמה סוטרה אז עדיף להפסיק להזכיר את המונח הזה? 
).
בכל מקרה,אני לא חיה בשוויון נפש עם הבחורה הזו,שגורמת אפילו לי להרגיש דהוייה על ידה. רגשי נחיתות לא, בעיקר מכיוון שקולות היוצאים מגברברי השכבה בעלי השכל הישר (קיוויתי שזה יהיה דווקא אלכס יותר מכולם, אבל זה לא) שמדובר ביצור זול ואובר-וואנבי מטיור של בחורה שהציצי שלה יצא מפרופורציות גופה,או נגיד, פרופורציות הבית ספר. אבל לא אכחיש, לא נגדה הייתי רוצה להתחרות על ליבו של בחור.
שון ודיאנה.
ואף על פי שאני ואלכס ידידים הכי טובים, יש לנו טעם הפוך בבני זוג. הוא כמהה לאהבתה של דיאנה, מטאליסטית קשוחה ופריקית צעצוע לעת מוצא מהשכבה הנמוכה של בית ספרנו. ואני נושאת עיניים לערס-צעצוע שאת רוב שעותיו בבית ספר מבלה או בגרבוץ מאסיבי,או איך שהוא מכנה זאת "סנוקר מכנסיים", או בפליטת גזים. במקרה של משב רוח יצירתי על יומו, אפשר אפילו לתפוס אותו עושה את שניהם. כיף.
ומכיוון שזה חתום,וסגור, וזהו זה, אני הולכת להתחיל,לא פחות ולא יותר, עם שון, הדיינו על מה הלאה. אני,כרגיל, עודדתי את אלכס,שלא סובל אותו:"אל תדאג,בכל מקרה אתה מפסיד".
"למה?" הוא התעניין איך זה שכל פעם שאני דופקת את המערכת יחסים הזוגית שלי,איכשהו, הוא תמיד זה שמקבל את הנבוט על הראש.
"אם שון דוחה אותי..." התחלתי, "והוא לא ידחה...",המשיך אותי אלכס כברור מאליו, ואז הוסיף ש:"אנחנו בכלל לא באותה הליגה. וגם שון יודע את זה. ומכיוון שזה ברור לכולם,הסיכויים שלי עומדים כרגע, על ההתחלה,בלי הרבה הכנות מיותרות,על 100". בכל מקרה, אם יקרה הדבר ושון לא יהיה מעוניין,אלכס הוא זה שיאסוף את השברים. אם שון כן יהיה מעוניין, הוא יצטרך לחלוק אותי עם...שון. 
"
אלכס התלהב:" איזה מעולה זה יהיה! אני כל כך אציק לו, וכל פעם שהוא יתעצבן עליי, הוא לא יוכל לעשות כלום בקשר לזה! אני כל הזמן אכרכר סביבך, אמשיך להסתובב איתך, יכניס לך כל מיני רעיונות אתאיסטים לראש, ושון שומר השבת הזה ירצה להרוגג אותי! אבל הוא לא יוכל! הא! אה"! הוא ממש קפצץ באמצע,ואז פנה אליי בנימה חוששת:"נכון..?"
-נכון.
אמא של אלכס.
לי ולאמא של אלכס יש אופי מאוד דומה. אני מרבה להציק לו על זה, שהשורה התחתונה היא, שהוא מחפש קרבה של מישהי, שהיא ממש כמו אמא שלו. גם אמא שלו אומרת שאנחנו מאוד דומות באופי, ובכך,הוא בעצם, נאלץ להסכים בשאט נפש עם שתי הנשים הדומיננטיות בחייו, היחידות שאוהבות אותו עדיין,גם אחרי שהן יודעות איך נראה השיער שלו לפני שהוא מסדר אותו עם פן ועם ג'ל (גיליתי שהוא עושה פן?-אופס!
). מכל מקום, אמא של אלכס התקשרה אליו אתמול לפלאפון. אלכס ביקש ממני במבטא ישראלי רהוט לעצור את שטף דבריי:"חכי שניה,יש לי טלפון". וענה, במבטא רוסי כבד-לובאי, אבל בשפה העברית:"היילו"? "אייני בעיר' " " 'סיידר" "טוף". כשהוא ניתק, עדיין ישבתי, קצת תוהה: למה אתה מדבר עם אמא שלך במבטא רוסי אם אתה מדבר איתה בעברית? - גם לו לא היתה תשובה.
עלו עלינו.
התהלכנו לנו ברחוב בחזרה, כשפתאום אלכס הסתכל לעברו השני של הכביש ואמר לי:"היי! זו לא עינת"? ואני הפניתי גם אני לאותו הכיוון,וביטלתי את דבריו בפסקנות:"מה פתאום,זו רק בחורה שנראית כמו ענת ומנופפת לנו לשלום. בוא נברח". בסוף באנו אליה, דיברנו איתה קצת,במיוחד אחרי שבירת הקרח של ה5 דקות הראשונות שבוזבזו ע"י:"מה את עושה פה? מה אתם עושים פה"? מיליון פעם. אחרי שאנחנו חשפנו שהיא הולכת לחברה שלה לאכול כדורי שוקולד, והיא חשפה שאנחנו ישבנו על ספסל שורר ושתינו בירה, נכרתה בינינו ברית דמים המציינת:"אתם לא ראיתם אותי ואני לא ראיתי אותכם. להתראות".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
