Dead From London City

היום החלטתי לחרוג משני מנהגים שאני רואה כחוקי ברזל בחיי: האחד, לקחת נושא כאוב,פוליטי ו-ודאי ששנוי במחלוקת וגורם לשסע חברתי רחב ולהביע בו צידוד מוחלט, והשני, קצת יותר חשוב מקודמו, לכתוב פוסט בדיוק 10 דקות אחרי שכתבתי פוסט אחר, מלא וקליל. איך שלא יהיה, אני מרגישה שחובתי שלעשות כך,לפוסט הקודם אשמח אם תחזרו אח"כ. תקרית השגריר בשוודיה.

מבלי להיכנס להגדרות הסבוכות של רצח עם,ולהתחיל להצביע על דוגמאות יומיומיות מהן סובלות החברות הן הישראלית והן הפלשטינאית, באירוע כזה,וזה מן הבלתי נמנע, יוצגו שני הצדדים בצורה הכי בוטה,חריפה,מזעזעת ומעלה צמרמורות כיאה לאומנות אמיתית. ובניגוד לאבני היסוד,והברכיים על פרקיהן גדלנו, הנוער הנוכחי של האומה הישראלית, אומנות זו לא הדרך בה בחורה מורחת את הנצנצים על לחייה לפני מסיבה. אומנות היא הרבה מעבר כישרון מולד בידיו של האדם,קולו או תנועותיו, אם  כל אלה לא מבטאים את רחשי ליבו,אינם אלא כנערת אמצע במגזין 'פלייבוי'. מעורר הערצה,אך ריק מכל תוכן.

דרור פיילר,יהודי שגדל והתחנך בישראל והיגר לשוודיה, הציג בתערוכה אומנות פרי ידיו ונפשו, המתאר את הסבל של העם הפלשטינאי. בין אם זה לגיטימי או לא,מוסרי או לא, לא אני או את/ה להחליט דבר זה. אך לייפות את הטרור,להלל את טהרותיו של הרצח,לצייר את המחבלת הנאדי ג'רדאת' כשלגייה, כקדושה מעונה,הוא צעד שמתורגם לשפה אחת בלבד: אנטישמיות.

לא כל יהודי מרגיש יהודי בכל רמח איבריו,ואין זה סוד. מן הסתם,לא מדובר בתכונה מולדת, ורגש השייכות לעם היהודי מתגמש ושונה אצל כל אדם. לא אכחיש שיש בעייתיות כרונית סביב היהודי, שנדמה שגבולותיו הטשטשו ממזמן, ומשכבר הופרדה הדת ממודל האדם היהודי,והפכה אותו לפנומניה אחרת,אך הציפייה הטבעית היא שיהודי,בין אם הוא מרגיש שייך או לא,לא ישמש כראש ליודנראט האירופאי המחודש. ההסטוריה חוזרת על עצמה, והפעם, היא כואבת יותר מתמיד, כאשר האדם היהודי מרצונו החופשי מגיש את האנטישמיות על מגש של כסף, כטלה הרץ לשוחט עם סכין מטבחיים, מלווה ברב הראשי לכשרות ת"א, שמביא יחד איתו מיקסר לכבד קצוץ.

ולמען הסר כל ספק,אני האחרונה שאשתיק פיות, אוריד ראשים (דאבל מינינג), ואעשה כל דבר שיפגע בעקרונות הדמוקרטיה. אדם רשאי ואף רצוי שיביע את עמדתו הפוליטית בכל צורה שרק יבחר בה. הבעייתי הוא, על איזה במה זו תהיה. אדון פיילר כנראה שלא הבין את הבעייתיות,את האירוניה, את הסכין שהוא נעץ בגבם של יהודי העולם במעשו. מר פיילר הוא בהחלט היודנראט, התלה על דלת ביתו את השלט המציין זאת, תוך כדי תקווה שהתופעה אנטישמיות תפסח עליו. אינני חושבת שזה יקרה, ואם כן, לא הייתי רואה בכך גבורה גדולה. הבית האמיתי שלו הוא כאן בישראל,והוא,את הכרטיס קרדיט של התארחות אצל יצפאן כבר הפסיד אמש.

ולסיום,כבוד דרור פיילר, כולך באת עם רוח וגינוני הצפון תל-אביבי שיק  שהיגר לסקנדינביה הקרירה והסופר-דיפלומטית,התחתנת עם שוודית שנראית בטח כאילו יצאה מסרטי בורקס נדושים ואתה שואף אוויר פסגות צחות, אך חשוב שתדע- הנאציונל סוציאליסטים ראו ביודנראטים מלקקי טוכעס פחדנים, והיהודים ראו בהם בוגדים, או בתרגום חופשי: אירופה חושבת שאתה פלצן, וישראל תבעט לך בתחת אם אי פעם תביא את ילדיך כאן לביקור שורשים. ואני?- אני לא מצטערת על כך לרגע.