Velvet Underground בהופעת אורח
מעריב העניק היום למזג האוויר (עמוד 7) מקום של כבוד, בעוד ידיעות (עמוד 12), הסתפק רק באייטם קטן על טפטוף הגשם. הארץ (3) לעומת זאת הביא עמודה כפולה בדבר הרוחות הממשמשות ובאות ו"הניו יורק פוסט" (30) כתב על חימום כדור הארץ כתוצאה ישירה של מזג האוויר בישראל. לעומת זאת, כמה עיתונים יומיים ("לה פראנס","הוושינגטון פוסט" ו"הסאן הלונדוני") התעלמו כליל ממזג האוויר הישראלי הבוקר, ובהם בעיקר ה"מירור יו קיי", שבעמוד 60 פסקה 4 שורה 9 שינה באופן מפתיע את פונט האותיות שלו מ-Miriam ל-Shimon. שום מילה מהברנז'ה המקומית. עדיין.
עירית לינור חטפה מכל הכיוונים על התבטאותה החריפה והחריגה על סרט המופת "גן-עדן עכשיו" מבית היוצר של האני אבו-חבלן. אמל זיאדה (nrg) נתנה תגובה חריפה ללינור, בעקבותיה יצא גדי להב (walla תרבות), שגרם ליאיר רוה ("פנאי פלוס") להגיב בסינמסקופ, מה שהטריד את לי-אור אברבך (walla ברנז'ה), שגרם לעשרות מיליוני טוקבקיסטים להתרעם. עכשיו, אני לא מבינה כמה דברים:
1. למה אף פאנל נשי כגון "בנות" לא הזמין עדיין את עירית לינור למרוח את האג'נדה שלה כאילו הייתה ליפסטיק זול במיוחד מבית פנינה רוזנבלום.
2. למה אף אתר עוד לא כתב עליי היום.
3. איפה בנבכי מוחי יש כל כך הרבה תאים להכיל אינפורמציה כה שולית ובלתי מעניינת שאפילו הסליזיים בכתבי הביצה לא היו טורחים לפהק בכדי לשמוע. לנושא הבא.
מילון הקלישאות הגדול:
ת' - תמצאי
ל' - לך
ח' - חיים
הרווק בהופעת אורח
אז נכון שהמודל האהוב עליי הוא מטר שישים ושתיים, תחת קטנטן, חזה ענקי ופנים של ג'סיקה אלבה אחרי ריטוש פוטושופ שלא נראה מאז הישבן של סקרלט ג'והנסן ב"ונייטי אפייר" (הערת וולווט: זה "סקרלט ג'והנסן". עם צהוב), אבל היי - אין כמו הבחורה שיצאתי איתה לדייט אמש. היא הייתה בין 90-230 ק"ג של טוסיק חצוף, מלא בפצעונים קטנטנים, אדמוניים ומ-ת-ו-ק-י-ם שנהנתי ללקק, ולמרות שראיתי נעצים גדולים יותר מחזה השטוח, עליי להודות שפאות הלחיים שלה עשו לי משהו.
אז ישבנו לדרינק, לעוד אחד ולעוד אחד, ומפה לשם שיכרתי אותה עד לכדי מצב שהיא כמעט נפחה את נשמתה על שולחננו. לאחר מכן, היא נכנסה למיון עקב הרעלת אלכוהול, מה שיכל להגיע למצב בלתי נעים בעליל (או איך שרופאיה גרסו: "הבאת אותה בזמן. עוד שני דרינקים כאלו והיא הייתה בטוחה שהיא אסי דיין"). מכל מקום, אני חשבתי שבהתחשב בעובדה שאנו אכן בבית חולים, מקום עם שלל מיטות, יש מצב לאיזה שגלולון קטן לטובת הרווק. או אז החלטתי שכאשר האחות תפרוש מחדרנו, אוציא את האינפוזיה מעורקיי הבונבוניירה שלי ואביא בה בצהלה. התוכנית הלכה כשורה:
הרווק: "תגידי, אפשר להוציא לך את האינפוזיה ולהביא בך עד אור הבוקר"?
בונבוניירה: "חררררר" (תרגום לוולווט: "חרררררררר").
הרווק: "סבבה, תודה".
כעבור 50 שניות:
הרווק: "תגידי, יהיה אכפת לך אם אצלם את דדייך ואפיץ את התמונות בישראבלוג"?
בונבוניירה: "חררררררררררררררררררר" (תרגום לוולווט: "נקרא גם: נתן זהבי").
הרווק: "בואנה, זורמת, הא?"
ובמאמר מוסגר, רק עליי לציין שאני - הרווק - באמת מחפש קשר רציני. למרות ולמרות ולמרות, ובעיקר בגלל מי שאני. ואם אתן אכן חושבות שאתן מתאימות לי, להלן תכונות האופי אותן אני דורש מבת-זוגי:
1. שאוכל לדבר איתה על ההרכב של יונייטד
2. שתהיה לה שמחת חיים ותמימות
3. שתאהב סרטי אקשן
4. שתשחק איתי פיר.
בקיצור, הרווק רוצה לצאת עם אינפנטילית שהקשר בינה לבין הבנה בכדורגל הינו אפסי. כי אני אומרת, ודי בצדק, שכל בחורה המוכנה לסבול את שרק* רוני (כלומר, *ווין. ווין רוני) ואת כריסטיאנו-פלופ-רונאלדו באותו ההרכב, לא באמת מבינה על מה היא מדברת. פלאס, כל מאמן שקורא לריו פרדיננד "הגנה" (ולאלן סמית' "חלוץ"), הוא מבחינתי פיקציה של "ארץ נהדרת", או גרוע מזה - רן בן שמעון.
באשר לשמחת חיים ולתמימות, אל לנו לשכוח שלהפקיד בידי הרווק בחורה תמימה זה כמו להפקיד בידי נינט טייב אולפן הקלטות: חוויה אקספרימנטלית מעניינת, אך בין כה וכה לא יצא מזה כלום. שמחת חיים? נו, אל תהיה כזה שנה שעברה. היום ציניות הולכת הכי חזק. ובאשר לסרטי האקשן ומשחקי הפלייסטיישן - נו שוין. רק חסר שתבקש ממנה לגרבץ איתך עם בירת סטאוט מול ליגת האלופות כל אמצע שבוע ואני באה. או שלא. או שכן. רגע, תלוי - וולווט תהיה?
פרנצ'סקה בהופעת אורח
אז מה היה לנו כאן? שלושה חודשים נעדרתי, וכבר מאיימים למחוק את ארכיון השנתיים-ומשהו שלי כאן:
"אם לא יעודכן הבלוג", מסבירה לי המזכירה האוטומטית והסופר אנטיפתית של יריב, "הוא ימחק כלא היה".
ונכון, אני סנטימנטלית לא יותר מקערת שעועית מחרסינה, אבל אני עוד לא מוכנה, לפחות עד שהמדפסת שלי תסכים לירוק את כל 700 הפוסטים שכתבתי במהלך חיי, לסגור את הבלוג. טוב לי שהוא ככה, דומם, מנפיק 4-5 אי מיילים שבועיים של: "איפה את?!?!" "לאן נעלמת"?! וכן "שאני אבזבז 6 וחצי שקלים כל שבוע?! מה אני נראה לך, רוטשילד?!" (לשאלה האחרונה אני עונה בד"כ ב"לא, ואם כן, עשה לי בבקשה טייקאוואי ממוזס, היישר לברקפסט, בלי תחנת עצירה בפר עם הפרווה הורודה וחזיית התחרה).
עונה עונה, אך ללא סיבה נראית לעין - משום שהפעם האחרונה בה יצא לי לדרוך באדמת הקודש התל אביבית הייתה בשנת 84. ככל שהחודשים מתקדמים, כך הופכים הלימודים ליותר ויותר תובעניים: לכי תהיי במאית, עורכת, תסריטאית, נערת התסריט, נער ה-BOOM, אשת התאורה וכן קנקן מיץ התפוזים על סט סרט הסטודנטים של חברייך לכתה. ומילא זה, אין לכם מושג כמה נפלא זה לקום בחמש בבוקר בקור המקפיא של ירושלים כדי למצוא את עצמך צורחת "BOOM ב-FRAME", להתחנן במחסן בית הספר לSTEADY CAM ולמצוא את עצמך חוששת באופן מוחשי וממשי שהסיוט הנורא ביותר שלך התגשם, והוא, באופן אירוני להחריד, שהמצלמה תשבור 180 מעלות. מה שבאמת מתחיל לעקצץ באיבריי הפנימיים הוא שיש גם מוסף תיאורטי ללימודים הללו, וכהוכחה - יש לי אפילו מבחן ביום א' הקרוב. אז לטובת חבריי לכתה (שקוראים, מתעניינים ומשוכנעים עד עמקי נשמתם שאני זאת בעצם לא אני, אבל זאת אני, רק שזאת לא), להלן הסיכומים המורחבים, בהמשך למתומצתים במדורי, לקראת מבחנו של י' מנדל ביום א':
מבע קולנועי
נושא: מהו סיפור?
ע"פ אריסטו: רצף פעולות אחדותיות בעלות התחלה, אמצע וסוף המביאות לשינוי (נניח - תפתח אתרי הימורים > תהפוך לעבריין כבד -> תשדל את בתך לזנות -> בעצם יותר גרוע, שדל את בתך להיות ח"כ > היא תשתמש בחסינות שלה כדי לגונן על העסק הבלתי חוקי שלך > השינוי: בסופו של דבר, סטודנטית זבת חוטם לקולנוע תרצח על לא עוול בחפה פרט לפה גדול מידי).
ע"פ מקיי: Mega Event המורכב ממכלול של -Story Events שבכל אחד מהם יש Story Value. (על אף שהחלק הבאמת מעניין בכל ספרו של מקיי הוא דווקא הכריכה, בה יאיר לפיד מצוטט כמי שחושק בלנשק את כפות רגליו של מקיי, כן, עם לשון, ומתוודה וידוי פרוורטי במיוחד על אהבתו למסטר התסריטאות המתפורר).
ע"פ מנדל: רצף פעולות שנובעות זו מזו ומנביעות זו את זו. מסע של מעבדות לחירות (כאשר לעבדות יש ערך מוסף, בייחוד אם אתה סטודנט סם שפיגל).
נושא: מהו גיבור?
גיבור מאופיין על פי הקריטריונים הבאים בסדר הזה:
1. מי שעובר את התובנה (ע"ע להיות הבת של שוני גבריאלי זה לא כזה שוס).
2. " " " השינוי (ע"ע מחברת כנסת לעוד אשת כדורגלן).
3. מי שמניע או מונע על ידי העלילה.
4. מספר הסיפור.
נושא: תהי תובנה?
תובנה היא התוודעות לצורך/חסך/בעיה בלתי מודעים. זוהי הארה שנופלת עלינו בבת אחת, ולא תהליך ממושך. הבה נדגים זאת באירוע מן החיים: ברגע שמאיה בוסקילה תבין ששרבוב שפתיים לעבר המצלמה כבת יענה צמאה בכל הזדמנות לא מטיב עם דמותה התקשורתית, תיפול עליה תובנה (וסמיטריילר, אבל זאת סתם משאלת שווא), והיא לא תשוב להיות כשהייתה.
נושא: המודל התסריטאי ע"פ שלביו?
1. סיפור עבר (מה עבר על הגיבור עד רגע הסרט - לד': הייתה מלצרית, רדפה אחרי כדורגלנים וכ'ו).
2. קונטקסט (אינפורמציה על חייו ומצבו של הגיבור - לד': היום ח"כית לשעבר, ויוצאת עם הדבר הכי רחוק מכדורגלן - לירן שטראובר).
3. רצון/ בעיה/ חסך (כשרון, אינטיליגנציה, גבר).
4. אירוע מחולל (ספציפיקציה של הצורך/חסך/בעיה).
5. תוכנית פעולה (אבא'לה יסדר הכל).
6. אנטגוניסט/ מתנגד (משטרה ורשויות החוק).
7. דו קרב מכריע (זכויות חסינות כחברת כנסת).
8. תובנה (מדינה עם פוטנציאל של אינספור גאידמקים).
9. איזון מחדש (ובע"ה, חתונה).
נושא: סוגי פתיחות קולנועיות?
ישנן שלוש פתיחות, והן נקבעות ע"פ המהירות בה נטען גיבורנו בבעיה, ולא לפי קאטים/עריכה/ הקילומטראז' שצוברת הקריירה הבלתי נגמרת של דסטין הופמן:
1. Running Start - הגיבור נטען בבעיה בתחילת הסרט או שאנו מכירים אותו כבר בבעייתיות שלו (ד': Leaving Las Vegas).
2. Slow Start - הגיבור נטען בבעיה פרק זמן מסויים לאחר תחילת הסרט (ד': Kremer VS Kremer).
3. פתיחת גן-עדן - הגיבור נטען בבעיה בשלב מאוחר מאוד בסרט (ד': המופע של טרומן).
נושא: מהו קונפליקט?
התנגשות בין שני ערכים שריריים (VALID) וקיימים. הייתי מביאה פה דוגמה ממשפחת גבריאלי. אבל נו, ערכים. פראדוקס. בלאגן.
נושא (ארוך ומייגע): שלושת הוריאציות הקלאסיות לסיפור:
מיתולוגי, אגדתי, דרמה מודרנית
סיפור מיתולוגי, מאפייניו:
1. לידה קשה לגיבור (עד היום מקללת אם משה רבנו את העובדה שניתוח קיסרי לא היה קיים בתקופת פרעה).
2. אובדן האב (וקליאופטרה הייתה, להזכירכם, אם חד הורית. אם כי לא עשתה פיאסטה א-לה ויקי קנפו בנושא).
3. חפץ בעל כוחות קסם (נניח שזה המקל של משה, אבל רק משום שאין לי דוגמה טובה יותר).
4. רצון הגיבור הוא גורלו (ע"ע הכל מאלוהים. כולל האף של אליענה בקייר).
5. מסע הגיבור הוא פיזי (40 שנה במדבר, יש יותר מזה? אולי השתתפות ב"סוף הדרך"? נו, ומה אם אתה הפרטנר של ג'ניה?).
6. תגמול הגיבור (יהיה מנהיג/ מלך/ ארקדי גאידמק).
7. מתנגדים רבים (ביבי נתניהו כגיבור מיתולוגי).
8. ירידה אל השאול (הגיבור יפגוש פנים מול פנים את המוות, או מינימום במהדורת החדשות של ערוץ 11).
9. תובנת הגיבור תהיה פומבית קבל עם ועדה (נניח, על הר סיני).
10. סיפור מעגלי (יתחיל ויסתיים באותה הסצינה פעמים רבות).
סיפור אגדה, מאפייניו:
1. צורך הגיבור מיידי (ליאור דיין צריך ריטאלין. עכשיו).
2. שלשות (קטונתי מלהסביר את הקשר בין שלשות ליב"ז).
3. חפץ איתו מזוהה הגיבור (נעל זכוכית, שתלי סיליקון וכ'ו).
4. אנטגוניסט קרוב (מהמשפחה אפילו. נניח, אבא שלך. שמכר אותך. תמורת הקריירה הפוליטית שלו. ושילם על זה. ביוקר).
5. הרבה פעמים בידי הרע נתון סוד (ע"ע בדוגמה הנ"ל).
6. העוזר לגיבור יהיה זקן (שמעון פרס, עמרי מחכה לחנינה).
7. עבדות הגיבור היא ממשית (נניח, הוא לומד בסם שפיגל).
8. חלוקה ממשית של טובים/רעים (עירית לינור? BAD! אנטישמיות? GOOD!).
9. קונטקסט לא ידוע ("ארץ רחוקה", "ממלכה קסומה", "ההיגיון מאחורי אורית פוקס").
10. סיפור בעל מוסר השכל (חשבתם שיהיה פה פוסט נפלא ונוסטלגי? חשבו שוב, פרחחים).
דרמה מודרנית, מאפייניה:
1. אין צורך במסע פיזי (הם יכולים להישאר בחדר בן 4 קירות ולזיין את השכל גם שם).
2. אנטגוניסט אחד (והוא קרוב לגיבור).
3. עלילה ליניארית (מביעה, מנביעה, תיזי, בלה, לא הקשבתי לחלק הזה בשיעור. העברנו פתקים. הכי כתה ג').
4. מערכות יחסים מורכבות ("הר ברוברק" למתחילים אם תרצו, מינוס הית' לדג'ר).
5. תובנה אישית ומינורית ("אבא מוכר בן בשביל קריירה, אבא לא טוב, עמרי כועס. עצוב. רות, סוף").
נושא: ז'אנרים
דהיינו, סוגה. ניסיון להגדיר סרטים ע"פ בסיס משותף שהוא תמתיקה* (*תזה משותפת).
התמתיקה מאחורי:
סרטי אימה -> אובדן האנושיות. מתי מסתיימת האנושיות?
סרטי גנגסטרים-> מהי הצלחה? מהי הצלחה אמיתית לעומת הצלחה מדומה? כיצד משיגים אותה?
סרטי פעולה -> החופש והחירות של הפרט/חברה חשוב יותר מהחיים עצמם.
סרטי אהבה -> על מה יצטרך לותר כל אחד מן הצדדים בכדי לממש את אהבתו?
סרטי הבא-לי-למות -> המבחן הזה.
נושא: השפה הקולנועית
פרמיטיבית יותר מהשקפותיו של שמעון פרס, לשפה הקולנועית יש חסרונות רבים על אף היותה הדרך הטובה ביותר להעביר את החוויה האנושית. היא מחוסרת כמה דברים:
1. התניות - לא תמצאו בסרט דבר נוסח "לו היית כאן": או שאת כאן, או שאת לא כאן. קאפיש, מיכל ינאי?
2. דימויים - "יפה כאיילה", "קל כנוצה" ו"מכוערת כאופירה אסייג" לא יוכלו להיות מועברים ע"י הקולנוע.
3. הפשטות - אין הפשטות בקולנוע, פרט לסרטים ספציפיים ביותר (לדוגמה, סרטים כחולים).
4. תמיד בגוף ראשון.
5. תמיד בהווה.
6. לכותב אין מקום ביצירה.
נושא: תחביר קולנועי
בנושא הזה אני הולכת להכשל. הלאה.
נושא: דיאלוג
תפקידיו של הדיאלוג על פי הסדר הזה:
1. לחשוף את עולמן הפנימי של הדמויות.
2. פעולה או תחליף לפעולה.
3. מתן אינפורמציה.
בכל רפליקה/שורה בדיאלוג צריכים להיות: 1. ATTITUDE הגיבור. 2. הנעת העלילה ו-3. סאבטקסט.
בכל רפליקה/שורה בדיאלוג אסור שיהיו: 1. "מאמי". 2. טאץ' של אורי גרוס. 3. "זוהר להט - אבל אני אוהבת אותך"!
אבל בינינו, כולנו יודעים מדוע התכנסנו הנה - שאלת מיליון הדולר האמיתית היא הרי מה קורה בחייה של פרנצ'סקה? האם היא כבר מצאה את בחיר ליבה? והתשובה המפתיעה היא, כרגיל, לא.
כלומר, כמובן. אני יוצאת עם בחור מסויים כדי ללעוס את הזמן בניחותא עד לנאמבר וואן שלי, לכשיגיע (ושיגיע, לעזאזל), אבל האם מצאתי את אותו עלם חמודות שמצאתי במ' ואחרים? ובכן, לא. והאם חיפשתי? ובכן, ממש ממש לא. למי יש זמן לחפש, כשיש לך לימודים תובעניים, עבודה כיפית וחברות כמו מנגה ותות?
עד הפעם הבאה (עוד שלושה חודשים),
פרנצ'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
