נתחיל מהסוף להתחלה: חזרתי הביתה.
למה?- אני לא יכולה. פשוט לא יכולה. סבתא התחילה לפטם אותי,אני באמת חושבת שאני איזה 5 קילו יותר. הגיוני? 
היום גיליתי דבר חשוב- סבתא שלי חשובה מינימום כמו ראש הממשלה. כשהיא נסעה היום לבדיקה רפואית ברחוב זמנהוף (למה סיפרתי את זה?-לא ידוע),נשארתי אצלה בבית והייתי אחראית על הטלפונים. אז ככה: אני עונה ומהצד השני של האפרסכת מתנשפת לה זקנה. אז אני שואלת:"סליחה"? ואף אחד לא עונה. אז שאלתי בצרפתית מי זה, ואז, כאילו אמרתי מילת קוד, היא התחילה להמטיר עליי "איפה היא?!" "מתי היא תחזור"?! "עם מי דיברתי"?! "איזה נכדה"?!
השניה שהתקשרה היתה נורא איטית:"האא"? -הפסקה של 2 דקות- "מההה"?-הפסקה של 5 דקות- "טוווב...",ואז אני מנתקת,ומגלה שהיא לא נתקה. 10 דקות.
השלישית דווקא היתה בסדר גמור,אבל ביקשה ממני לגולל את סיפור חיי מההתחלה עד הסוף,והכריחה אותי לעשות את זה בצרפתית. כשסיימתי, היא הכריחה אותי גם לשמוע שבימים אלו ממש, עושים עליה המוני צרפתים לרעננה, ושזה כל כך נפלא לה שהיא גרה ברעננה,ושגם דודה שלי גרה ברעננה,ושהן אפילו קונות באותה חנות מכולת. בקיצור, כשסיימתי לקפוץ משמחה, ניתקתי לה בפרצוף.
ואז התכוננתי ללכת ללמוד להסטוריה,באמת שכן. אבל אז בדיוק קיבלתי הודעה בפלאפון מפול.
פול גר באנגליה ועוסק בענייני נדלן ושות' בלונדון. היום הוא התחיל לספר לי סיפור בחלקים:
"היום נכנסת אלינו למשרד מל סי אקס הספייס גירלז", הוא שלח בהודעה הראשונה.
"simkhat zkenti bekhutzot tel-aviv" עניתי לו בחזרה.
"מה?-בכל מקרה, היא רוצה לשכור בית בהמפסטייד,במקום שנקרא מאונט ורנון",הוא התעלם טוטאלית משנינותי.
"אוקיי...ו..?" ניסיתי לעשות קאט טו דה צ'ייס.
"אז נסעתי איתה לראות את הבניין,והוא באמת מצא חן בעיניה. גרה שם גם אמה בנטון". הוא עדיין לא הלהיב אותי,אבל אז מיד הבהב לי הפלאפון עוד פעם אחת, ובו כתוב, שחור על גבי כחלחל : "and freddie ljungberg."
קפצתי בהסטריה כמו ילדה בת 12 שקלטה בבר מצווה שלה את שי גבסו נושא תפילה. פול הבטיח לי שהוא יתקרצץ לפרדי עד שהוא יסחט ממנו תמונה משותפת של שניהם, ואני הבטחתי לו בתמורה שהמיר את דתי. דיל כדאיי במיוחד. עכשיו אני יכולה להגיד (בגאווה) שאני מכירה מישהו שהכיר היום מישהי שמכירה מישהי שגרה בבניין של פרדריק ליונברג,וזה אפילו יהיה נכון. סיפרתי את זה לאמא שלי,היא כמעט שלחה לי כפכף לראש,וקראה להתנהגות שלי "אינפנטילית". בוגר.
היום יצאנו אני ואמא לשופינג. מסתבר שכל העניין הזה של השיפוצים בבית נורא מדכא אותנו,אז החלטנו לצאת מהבית לבזבז כסף,כי זה הדבר הכי הגיוני לעשות שאנחנו בעיצומה של הוצאה כספית. קנינו מלא פיג'מות עם כתוביות צרפתיות עליהן (למה על כל הפיג'מות כתוב בצרפתית? לילה זה לא בינלאומי?) וקנינו גם תחתוני תחרה בצבעים לבן ושחור. פריקינ' סקסי.
היום גם תפסה אותי השכנה (הטיפשה בתבל) ובנה (המפגר בתבל) לשיחה נוקבת. אני ואמא בדיוק היינו בפתח השער לבית כשהשכנה קלטה את אמא'שלי. בהתחלה היא דיברה איתה על הילדים שלה,אחכ' על התזונה של הילד שלה (200 קג'),שעמד בצד וצרח שהוא לא אוכל כלום כל היום,אז שתעזוב אותו, ואני חשבתי:"היי,אז ממה אתה ככה? אוויר? חנקן?" ואז השכנה נדבה לנו את זה (ציטוט,לא נגענו): "אתם יודעים, פתגם סיני עתיק אומר...<בלה בלה בלה דברים עם לחם זיתים ושמן זית>...אבל אל תדאגו, בערבית זה נשמע יותר טוב". אמא שלי שעה שאלה אותי על מה התפוצצתי מצחוק, ואני בתגובה הסברתי לה שאין הרבה סינים ערבים בעולם. עובדה, רובם מתרכזים בשבדיה. 
יציאה טובה היום:
אמא:"הדוד לא פועל. אי אפשר להתקלח".
אבא:"אני יודע...בוא נלך להתקלח אצל אמא שלי"?
אמא:"רגע רגע,יוצאים מים חמים רותחים מהמקלחת!!"
אבא:"וואו,אני לא מאמין,אבל הדוד לא פועל!!"
אמא:"אז זה כנראה בגלל שהדלקנו מזגן..."
אבא:"?!?!?!"
אמא:"כן כן".
אבא:"לא, זה בטח בגלל שהשכן מחנה את האוטו."
-אני ופטריק מתפוצצים מצחוק-
אמא:"לא לא.אני באמת חושבת שזה בגלל זה".
אבא:"לא לא. עכשיו נזכרתי למה זה. פשוט הדלקתי את האור היום בבוקר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
