סוף להתחלה. פוסט נוירוטי:
מהסוף : מזל טוב לדקלה שהגיע לגיל 18!! היא חוגגת יומהולדת בקו-מילניום (נסו להגיד את זה 5 פעמים מהר בלי להתבלבל),וכולם יהיו שם לחגוג לה מאורע חגיגי זה (כולל שפחתכם).
מההתחלה: שון.
אתמול דפקתי כמתבקש פן צעקני, מרטתי גבות ושפם, והבוקר כבר נכנסתי למיטב בגדיי היפים ביותר, בתוספת מסקרה, סומק ורדרד וליפגלוס נוצץ שאפילו מתגוררי המאדים קיבלו אשלייה של ליקוי חמה כדי לעשות סוף כל סוף את הצעד המתבקש. ומכיוון שעם המזל שלי לא צריך לעשות לכם היכרות,הוא כמובן הבריז מהבית ספר היום. אבל אני אפילו לא התייאשתי, והסכמתי שגל יקח אותי טרמפ הביתה, בתקווה שהוא יגיד מילה , או אפילו חצי מילה על שון. לא אמר.
אז לא התייאשתי,וביררתי מה מספר האייסיקיו שלו דרך אלצ'קו. יותר נכון,אלצ'קו נידב לי את מספר האייסיקיו שלו. שלחתי לו מזל טוב, כי היום הוא חוגג 18 שנים של יריקת סמחטות למרחקים והפלצת גאזים בשרשראות. גם על זה הוא לא ענה. מכיוון שאמרתי לו בהודעה שמדובר בי ולא באף אחת אחרת,מצדי, אם הוא לא עונה, הקראש נגמר וצריך לעבור הלאה. הלאה.
העבר שלי.
בכתה י' רבתי עם בחור מהכתה שלי. לא נכנס להרבה פרטים. רק נגיד שהוא החבר הכי טוב של אלכס (אז ועד היום),ואני הידידה הכי טובה של אלכס (טפו טפו טפו,אז,עד היום,ובעוד מיליוני שנים מכאן). הריב לא היה מסוג הריבים שגורמים לך לסנן מילה לא סימפטית מידי פעם כששנינו עוברים אחד מול השני, אלא אחד כזה שגרם לכתה להפוך חוצץ אנושי בינינו כשחלילה נפגשנו חזיתית באיזה שיעור. היום הוא התחבר אליי לאייסיקיו והתנצל, סלחתי לו. סגרתי מעגל.
המצברוח שלי.
אתמול סיימתי מחזור. היום אני עדיין עצבנית כמו מרוקאי ולחוצה כמו טמפון. המצברוח השורר בבית זהה לזה שהיה בגטו ורשה ביום האחרון למרד, והכל בגללי. אני לא יודעת בדיוק מה עובר עליי, אני רק בטוחה שזה לא יכול להיות טוב. ולמען הסר ספק, כולנו יודעים שפרנצ'סקה, עם כל הטונות תסכול שאני נושאת על גבי השברירי, היא בחורה אופטימית מטבעה, אבל השבוע האחרון היה כל כך מלחיץ ונתן את אותותיו עליי. אני מודה- רע לי. רע לי ואני נעימה כרגע כמו נייר טואלט השומש באפה של מרב מיכאלי. שון לא מוסיף לי הרבה נקודות של אושר,עם ההתעלמות הטוטאלית שלו מקיומי, וברמה הכללית, היה טוב לכולנו לו הייתי סימס והייתי פשוט מעבירה כמה ימים קדימה. השבוע הזה לא עשה לי טוב.
לוח מכירות:
ובעקבות היומיים האחרונים, תצרופת של השמנה במידה והתעלמות מופגנת מצד שון, אני מחפשת ביטחון עצמי למכירה. ואני, אשת עסקים לא ממולחת כ"כ, מסכימה לשלם הון עתק בשביל מצרך חסר זה.
לפניות, 12345678910
לא בערבי שבת,
פרנצ'סקה. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
