אלמוג התקשרה אליי אתמול שבע-שמונה פעמים, להדגיש בפניי כי מקורותיה לא מוסמכים, וסיכויים טובים שלשון אין חברה בכלל. אמרתי לה שגם אם אין לו,שתמציא לו אחת, כי איכשהו,באורך פלא, הבנתי שבאמת שעדיף לי בלעדיו. אנשים מסביבי חיזקו את דעתי:
אני:"אבוי,דקלה,אך איך אביט בפניו פעם הבאה שאראה אותו"?
דקלה:"אהמ...איך שהסתכלת עליו בכל הארבע שנים האחרונות? - לך מפה, ערסוואת שעיר ושמן, ובבקשה, אל תדרך לי בטעות על העקבים עם הנעליים המזוהמות שלך,בדרך".
אני:" היא בטח יפה ממני. גבוהה ממני. רזה ממני."
אלמוג:" ופאקצה ממך, ופרחה ממך, וערסית ממך,ושלא נדע, אמורה להיות גם שעירה ממך".
אני:"מה יש לי שאין לה"?
אמאייה:<חושבת>.
אני:"חוץ מהיתרון הבולט של ראיית 66...".
אני:"אוי,מה שאני מפספסת"?
דקלה:"אבי ביטר שעיר שנוסע עם עופר לוי פול ווליום במכונית הפשע שלו"?
וכהנה (צדק).
ובצד אחר בעיר, עמית ניסה בכוחות מחודשים לאחות את ליבי השבור:
עמית:"עכשיו זה נותן לנו הזדמנות!"
אני:"דרים און, האן".
עמית:"את לא צריכה מישהו שישכיח ממך את שון"?
אני:"אתה לא צריך ללכת למרפאת מחלות המין הקרובה לביתך ולטפל במתנות החדשות שחלקו לך בנות דרום ת"א"?
עמית:"כאילו,שאם עניינים בינינו יהפכו לרציניים, אני באמת אמשיך באורך חיי הרגיל..."
אני:"מניאק נשאר מניאק".
עמית:"מילים חזקות,יש לך...".
אני:"עוד לא בחנת את הבעיטות מקרוב".
עמית:"אאוץ'"?
ובמקום אחר לגמרי בעיר, נסעתי לי לטיילת, וכאזרחית טובה וצייתנית, עצרתי בתמרור עצור. 4 קופיפים שנכנסו לנתיב השמאלי לי, עצרו בהפתעה, הפריעו לכל זרם התנועה, וחסמו את דרכי:
השעיר מביניהם(למה דווקא הם נדבקים אליי?):"מה,נשמה(ע?)"?
אני:"הכל בסדר"?
הוא:"לאן נוסעת"?
אני:"בדרך לשכם".
הוא:"אפשר לבוא"?
אני:"אני בדרך,סע לשם".
הוא (מגרד את ראשו במבט מטופש):"איפה בשכם? איפה נראה אותך שם"? (וברקע, חבריו הלחוצים מנסים לשכנע אותו לא ליסוע לשכם. יש גבול לטמטום?).
אני:"ליד העץ".
הוא:"איזה עץ?"
אני:"כשתגיע לשם,תבין. הוא ליד המחסום". בשלב זה, נהג המכונית שם גז, לפני שחברו השעיר יוביל אותם לעוד סיפור טננבאומי שכזה, ואני הצלתי אותי,ואת שאר נוסעי הצומת, מלילה משעמם במיוחד.
ובינתיים,בבית, פטריק מבלה זמן איכות בשירותים ומביט לתקרה:
פטריק:"אמא? מה יש לנו על התקרה של השירותים? זה אזעקה?"
אמא:"לא, זה ורזה".
פטריק:"זה ואזה??"
אמא:"זה ורזה. כשמדליקים את זה זה שואב את כל הריח של הקקי שלך".
פטריק <מצחקק>:"נו פאקינג צ'אנס".
אמא:"תנסה. תדליק!"
פטריק <נלחץ>:"לא רוצה!!"
אמא:"למה לא"?
פטריק:"זה הורס את כל המרקם של השירותים. כל החוויה היא להריח".
אמא:?!?!?!
פטריק:"כן כן." <יוצר מהשירותים בעיצומו של כפתור הג'ינס שלו> :"ואני דורש שלא תדליקו את זה כל עוד אני מטיל את קוביותיי".
אמא:"אבל...ריח..."
פטריק <קוטע אותה בחדות>:"בלי אבל! אני רוצה קקי טבעי".
אמא: "כמו לידה טבעית"?
פטריק <עושה עצמו חושב ומלמל>:"המממפ... כן. רק הרבההרבה פחות פחות כואב".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
