מחר אני נוסעת לאילת לסופשבוע,אוקיי?
אתמול קניתי חצאית ג'ינס חדשה של קרוקר בקניון. היא עומדת עליי פיצוץ,סוף-הדרך בפניה-בכיכר שמאלה-ליד ההוא של-הבייגל'ה. יש רק בעיה אחת. קטנטונת,מיקרוסקופית ולא משמעותית- הרגליים שלי מחזירות אור.
אלי לוזון,כן? הוא וואן האק אוף א וויל סמית' לידי. אני מפחדת. באמת. במיוחד מפחדת מזה שהיום במסיבה של הבית ספר הרגליים שלי יזהרו באולטרא. אני יודעת,זה סקסי. אין צורך בחנופה.
לכן,שמחתי מאוד ליסוע לאילת, ושלא תבינו אותי לא נכון, אילת איז דפינטלי לא מיי קאפ אוף טי,אבל חייבים להשתזף.חייבים.
אמא שלי הפכה לחרשת.
ז"א,היא היתה כך תמיד,היום זה רשמי. משהו על רופא שעשה לה שטיפה באוזניים ועכשיו היא שומעת ב"גלים",וזה הורס לה את האיזון של הראש. היא כל היום מייללת.
עכשיו,אתם תצפו מבחורה משכילה ואינטיליגנטית,וגם אשכרה כוסית (נו,אמא'שלי אחרי הכל),שתזנוח תרופות סבתא לטובת תרופות עם שמות ארוכים. אבל היא?-בחיים לא. היא לקחה אנטיביוטיקה,ומפני שזה משפיע רק אחר כמה שעות, באמצע הלילה תפסתי אותה על חם דוחפת לאוזן שמן זית ושום.
"מה לעזאזל?!" העפתי את הבקבוקון מים שלקחתי לכל הרוחות.
"אני משתגעת,פרנצ'סקה,מ-ש-ת-ג-ע-ת! תעזרי לי,תעזריי!!"
היא היתה על סף דמעות,ואני,ברגע של אמפתיה,הייתי גם על סף דמעות. או שזה היה השום,או שהיא הוסיפה בצל ממעל, קיבלתם את המסר.
אמא:"שמתי שמן זית ושום באוזן,וזה לא עוזר".
אני:"נסי לזרוע פטרוזיליה מעל ולנגב עם חומוס?"
אמא:"מצחיק. באמת מצחיק פרנצ'סקה. קחי אותי לבית חולים!"
אני:"אמא,חכי לבוקר, נלך לק"ח נוציא לך טופס 17".
אמא:"על מה? מאתיים שקל?!"
אני:"אמא,תתרכזי!!! שופינג באילת,תתרכזיי!!!!"
האליטה.
אני לא אליטה. אני גם בחיים לא אהיה. אני בסך הכל בחורה צנועה שמאמינה שכל עבודה מכבדת את בעליה (חוץ מזמר מזרחית,כמובן). אבל אלה שהתקינו לנו היום את המזגנים בחדרים?-שואה לטפשות. ולחוצפה. הם השאירו לי כל כך הרבה בלאגן בחדר, כאילו איגוד ההיפראקטיבים הבינלאומי ארגן לי שם מסיבת אסיד. 'עמ עמק.
היום, כשלקחתי את אמא לקופת חולים, היה קטע מוזר.
מזגתי לה כוס מים והושבתי אותה בתור, פתאום נכנסה מישהי לאגף והתחילה לצעוק על הפלאפון שלה:"אני שונאת את הפלאפון הזה!! צריך להרוג אותו!!"
הסתכלתי עליה במבט של:"תראי לו מה זה,לבאסטרד!!" אבל היא רק שאלה אם אני הבת של אמא שלי.
"כן",עניתי תוך כדי שיקול דעת. כן,אני מניחה שכן.
"רואים,אתן דומות",היא חייכה אליי בחום.
"אני אקח את זה כמחמאה",חייכתי בחזרה.
היא נגשה לאמא שלי, שמה לה יד על הכתף,ואמרה לה:"בנות זה לאמהות,הא? הלוואי ולי תהיה בת". 
ומה בנים? ליופי?- תמוה.
סקר דעת קהל: לעשות עגיל בפופיק,או לא לעשות עגיל בפופיק?
מי שחושב שכן- להוסיף להודעתו את האות א'.
מי שחושב שלא-להוסיף להודעתו את האות ב'.
מי שחושב שנינט טייב בלהנחות את כוכב נולד2 זה רצח-להוסיף להודעתו את האות ז'.
(ע"פ תקן מכון פרנצ'סקה ניתן להצביע שתי תשובות, בתנאי שאחת מהן היא ז'.).
ברכות,
הנהלת הבלוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
