"בכיתי למה אמרתי לעצמי,מה אם החברה שלי עכשיו גם מתמזמזת עם מישהו אחר? לא משנה שעכשיו אנחנו כבר לא ביחד (אז היא לא חברה שלך,מפגר), זה הרגשה (זו,קובי. זו) נוראה (נסה נוראית קובי,נסה נוראית). בקיצור (קובי,המראיין זה לא חבר שלך שאתה מדבר אליו בנפנוף),בסוף אני והחברה חזרנו,ואז יום אחד חיבקתי אותה חזק,ואמרתי לה,'תשמעי אני חייב לספר לך משהו',וחיבקתי אותה חזק (אלצהיימר?),גם אם זה יהיה החיבוק האחרון שלנו,וסיפרתי לה שהתמזמזתי עם ההיא (קובי, כמה קיבלת בבגרות בחיבור?). בהתחלה היא היתה בהלם (אני מתערבת שהיא לא בדיוק עבדה את המידע שנתת לה, בכל זאת, 90% חמצן עברו על הראש הזה אצל מוטי במספרה לפני חמש דקות),והיא כעסה עליי. אחרי זה היא אמרה שהיא מאוד שמחה (באותה הנשימה? וואי,היא בטח חכמה בדיוק כמוך),והיא בכתה ואני בכיתי (ואני כבר דובבתי את זה לסרט טורקי),שנינו בכינו (מסקנה מזהירה). אחרי כמה חודשים עוד פעם נפרדנו (וואלה וואלה?)". - מתוך ראיון עם קובי פרץ,7 ימים ידיעות אחרונות,באמ אמ אמ אמ אמאמאמאמאמא'שלי שלא נגענו.
כל מה שעלה לי בראש שקראתי את הכתבה הזאת (כי פשוט לא יכולתי לחכות למדור הסאטירה וההומור של שישישבת), היה: דאמיט, אחי, אם אתה לא יודע לדבר- אל תעשה את זה! ואם אתה כבר עושה את זה,נסה לדבר בצורה קלילה ולא מחייבת, בשביל אלון מזרחי זה עבד. אל תנסה להיות רגשני. אל תנסה להיות אמיתי. או גיבור. כי למען כל הרוחות והשדים-אתה זמר מזרחית!!!!!!
לאחרונה קיבלתי בערך 60 פניות (פלוס מינוס),על 'למה אני לא מגיבה על הפרידה המתוקשרת של שרוני איילוני ויואב שוורד?'. באמת חשבתם שאני יעבור על זה בשתיקה? פשוט אני {פרנצ'סקה} (הנה התחלנו שוב פעם,הא?) (כל הסוגריים מוקדשות לשרגא נח), אשת תקשורת ממולחת, ידעתי שהחרא צפוי לצוף מינימום יומיים אחריי המכה. אומנם בכיתי מעט כשהבנתי שהבשורה המרה התפרשה על שני דפים מלאי צבע ודיו בידיעות האחרונות, והחלטתי שרמת העיתונים פה בארץ באמת נמוכה, אבל מיד עסתה אותי באינטלקטואליות הכתבה על המפגרת השמאלנית שקראה בבלגיה להוריד את שרון (לא שאני אוהדת נלהבת של שרון שתשב ביציע הכנסת ותדליק אבוקה על כבש ביין בשבילו), אבל בחייאת ראבקום,שגריר ישראל בבלגיה, כשאתה שולח ביקורת על הפלצנית היומית,תשתדל פעם הבאה לא לעשות את זה ככה:"היא נאצית!!!!!!!!! תשחטו אותה!!!!!!!!!!!!!!! תשללו ממנה אזרחות!!!!!!!". לא ככה כותבים בעיתון. סימני קריאה הוא כלי עזר מאוד חזק בכתיבת טקסט. אקיצר (די כבר קובי,לי מותר לכתוב 'אקיצר',אני כותבת בלוג, לא מתראיינת לעיתון ששש מליון אנשים קוראים) (ש-6, לא השתיקתי שם אף אחת, לזמרי מזרחית מביננו),בסוף מסתבר שאיילון נהלה רומן מאחורי גבו החסון והמלא זיפים (אני מתארת לעצמי) של יואב. ועוד עם מי? בחור שהעבודה שלו היא להאכיל את אודטה. טוב,אין פלא,שתיהן פרות תובעניות שהתפרסמו מסיבה שלא ברורה לי עד היום.
ויואבי,אתה יכול להתנחם ב2 עובדות:
1. הסתכלתי בקלוז-אפ,ואתה כבר לא כזה חתיך. לא הייתי מראה לך את הדרך לתחתוניי בסמטה חשוכה,למען האמת (רגע,זו לא בדיוק נחמה...).
2. אתה צעיר, אתה מפורסם, יש לך לשון של פוליטיקאי וזיפים של גרוזינית בת 3,אתה תסתדר, ועוד תמצא טובות ממנה (רמז: לא יהיה קשה לך למצוא אחת כזו. וזהו לפינת הירידות על שרון איילון היום).
ולנושא אחר לגמרי.
לא מזמן ביקרתי בבלוג של "המחתלתולה שמסניפה טופי", מסיבה מאוד לא ידועה. מה שבטוח,מדובר באחד היצורים הנחותים והמטומטמים ביותר עלי אדמות. יש לה כושר ניסוח של ילדה בת 6 שהתנוונו לה האצבעות על המקלדת, שפה עשירה כמו אם חד הורית משדרות, ואינטיליגנציה בסיסית המתנשאת לגובה של שירי מיימון. בנוסף, היא מאובזרת גם בפה שלא ברא השטן (אמא שלה,לפי מקורות יודעי-דבר,בהנחה שהיא יודעת דבר,ולא נראה לי שזה כך), והסיבה שבחרתי לציין את הבלוג שלה לרעה, למרות שאני לא מבקרת בלוגים (תרתי משמע. אני מקווה שאתם עדיין לא נעלבים מהחוסר זמן שלי לבקר באופן קבוע בבלוגים,סיכמנו שאני אפצה אתכם,לא?) היא:
1. כי הצלחתי לעצבן אותה. עובדה, היא הגיבה לי תגובה זועמת בבלוג, ללא ידיעה שאני יכולה למחוק אותה, אבל אני אבחר שלא, כי לעת עתה, אין לי שעשוע אחר בחיים. להטביע את פטריק?-זאת עוד לא העונה.
2. כי פרנצ'סקה היא אומנם לא אברכית גדולה, או בת ישראל מופתית, אבל "כבד את אביך ואת אמך",הנה לכם דיבר שהיא שומרת עליו בקנאות. למען יראו ויראו, כמו שאומרים.
ושיהיה לכולנו סופשבוע רגוע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
