אני חושבת שאולי הדבר שעושה אותי הכי שרוטה רשמית, עם קבלות מהרבנות,חיים הכט,ומי שלא תרצו, זה שהשורה התחתונה היא ש...אני באמת מפגרת. כאילו, מהמפגרות האלה שעוצרים באנדרגראונד כי הן ריססו על הרכבת בnorth bank בלונדון "i'm a true gooner",מהבחורות שאם חבר שלהן יזרוק אותן, הן יקנו ג'ינס חדש ומחרתיים יגידו:"עזרא who"? (השם לצורך המחשה בלבד), אין ספק, אני מפגרת לגמרי, לכן גם בפקק תנועה חזרה הביתה מהדרבי אתמול, כשכל המכוניות צפצפו לפי הקצב, צפצפתי איתן,קיבלתי גם כמה צפצופי עידוד בחזרה, בייחוד עד שהן חלפו עד פניי והציצו לראות מי שם, ונתקלו בבחורה עם צעיף אדום,חולצה אדומה, והגה מרופד ב"הפועל ת"א" גדול. אני מודה,בלבלתי אותם.
רע לי,רע לי. באמת שרע לי, כל כך רע לי,בא לי למות (הנה? רואים ? הבלוג הזה לא שטחי). עוד פעם קורס מתמטיקה היום.
בימים שיש לי מתמטיקה,אני פשוט מתפללת שהקיום שלי זה חלום בלהות,וכשאני אתעורר הכל יחזור לקדמותו: אל-קעידה תתפרק,הנוכחות של המקצוע הארור הזה תעלם, ואודטה תרד מכל המסכים בארץ. בינתיים,זה לא קורה, ואני נשארת 7 שעות בשבוע עם מורה שהקשר בינו לבין המציאות הינו מקרי בהחלט ("אתם מאוד צריכים את זה לחיים",כן,כי אני ממש הולכת לפרק פרבולות במשוואה עם 4 נעלמים כשאני מחשבת כמה הנחה אני מקבלת מחולצה שעולה 100 שח',והיא ב25% הנחה), חבורת פוסטמות שמגיעות לשיעור עם מכנסי ראפ, שרוול אחד למעלה שרוול אחד למטה (אני לא מבינה,זה מן סטייל חדש? מה הלאה? כתמי שמן מכונות על הגופיות? גרביוני רשת ורדרדות על האוזניים?) ואיי.קיו כיתתי שמגיע מקסימום,טופ,ביום טוב,במזג אוויר סביר לזה של העץ של השכנים (כי בכל זאת, הוא גדל בכוחות עצמו).
איזה פוסטמות,יא אללה. איזה. תגידו,זה רק אני או שכל פאקצה שמכבדת את עצמה נולדת עם רעמה מרגולאית-משהו. הכתת מתמטיקה שלנו נראית כמו אודישן אחד גדול לתפקיד הראשי של "מלך האריות". מדהים. בחיי. כשבאתי לראשונה, כל הבנות עקמו את אפן לנוכח השיער ה"נופל" שלי. הוא לא מגיע לתקרה, וגרוע מכך, הוא לא שחור פחם משולהב בפסים בלונדיניים (מי,למען כל השדים והרוחות והאגודה לזכויות הטעם הטוב הכניס את הדבר הזה לפאקינג אופנה?!), בקיצור, העיקר שאני לא אנטי. סבבה?
חזרתי לשם. לטבלת העושים עניין. איזה כיף, פילס לייק הום אקשאלי. אני רק באמת לא מבינה מה מעניין בבלוג שלי כ"כ.
אני חוזרת הביתה מבית ספר (כשאני הולכת לבית ספר),מדברת על כדורגל,חוזרת,הולכת לכדורגל,חוזרת, משטיחה על מסככם כמה תמונות של כדורגלנים מיוזעים,חוזרת, מספרת על פטריק יקירכם,חוזרת. הא,אגב פטריק, דפדפו לקטגורייה הבאה לשמוע על מעלליו האחרונים, אבל באמת לא לפני שאני אודה לכולכם על שהחזרתם אותי לטבלה המבורכת: תודה נשמות של אמאשלכם. אוהבת.
פינת פטריק היומית: זוכרים שהבחור קיבל פטור מערבית בגלל "סיבות אידיאולוגיות",כדבריו? כן,אז, העבירו אותו לכתת צרפתית, על אף ששם מתחילים ללמוד רק מכתה ט', ופטריק עדיין בכתה ח'. פטריק הביע שבעות רצון של ממש עם הסידור החדש,הוא אומנם טוען שצרפתים וערבים זה היינו אך,אבל חי בשלום עם העניין בייחוד מאז שאבא הפטיר בפניו:"טוב,אם זה כל כך מפריע לך,אז אתה לא לומד צרפתית,אתה לומד מונטריאולית". פטריק אהב את הרעיון. הוא אפילו סיפר לבנדוד קטנצ'יק שלנו שהוא לומד את שפת הטרולים.
מכל מקום, היום הוא הגיע עם מבחן בצרפתית,בגדול,באדום,התנוסס הציון: 30!
אבא:"פטריק,איך,איך למען השם,אתה נכשל בצ-ר-פ-ת-י-ת?!"
פרנצ'סקה:"זה רק אני רואה פה כשל לוגי כבד"?
אבא:"לא,זה לא רק את".
העניין העוד יותר תמוה,היה, שפטריק בכלל לא טרח לענות על חלק התרגום (איך אומרים חתול בצרפתית, איך אומרים שולחן בצרפתית, איך אומרים יהודון בצרפתית...),והתמקד יותר בהטיית גופים ופעלים,דברים שמאוד לא ברורים לו עד היום,ועדה לכך סבתא,ממנה ביקש יום שישי האחרון:"להכין אותו שניצל שבוע הבא".
-"כן,במשלוחה,במשלוחה", היא הקניטה אותו בצחוק מתגלגל. בוגר מאוד,סבתא.
מה מסתבר? שפטריק מאוהב. היא בכתה ט'. לה כבר צמחו ציצים, לשכבה שלו עוד לא. קוראים לה יעל,היא יושבת לצדו. הוא רצה שהיא "תעזור" לו בצרפתית,אז הוא נכשל בכוונה.
אבא:"לפעמים אני לא מבין אותך,אתה עושה דברים כל כך טיפשיים. אתה בכלל חושב לפני שאתה עושה אותם"?
פטריק:"אבא,אתה לא תבין".
אבא:"אני לא? צודק. אתה זה שהמצאת את האהבה".
פטריק:"אני אקריב בשבילה דברים!!"
אבא:"ארג'!! תקנה לה פחית פנטה!!! אל תכשל במקצוע היחיד שאתה באמת,חזק חזק,גם אם תרצה,לא צריך להכשל בו!!"
פטריק:"אבל...אבל..."
אבא:"אבל מה?!"
פטריק:"היא לא אוהבת פנטה..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
