נדמה שפשוט טוב להן,לשתי הגדולות הנוכחיות של הפרמיירליג,לסיים כל משחק טעון בתיקו. לא צריך הכרעה. הרי שנה שעברה לקחה מנצ'סטר את האליפות,השנה תקח ארסנל,אבל כשזה מגיע לפגישות בין השתיים,מסכמות הן אחת עם השניה על עמק השווה. אני מתארת לעצמי שבסמי-פיינלס השחקנים ממש יתבאסו אחרי הארכה של תיקו משעמם כשאחת מהן תצטרך לעוף. או שלמען התיקו הן יחליטו אף לחלוק ביניהן את הגביע. בכל מקרה,אתם מכירים אותי,אני אתאושש מהתיקו הביתי,כן, אומנם יצאתי מהריכוז לקראת המבחן שלי באזרחות בגלל המשחק הזה (כמובן שזה רק המשחק,וכלל לא העובדה שקראתי כרגע 200 עמודים על דמוקרטיה, בכל הפוזות שהיא הצליחה לפרגן לעצמה במהלך השנים מיוון העתיקה עד לארה"ב של היום, וגרמה לי למלמל לא פעם ביומיים האחרונים:"מה? מה רע בדיקטטורה?" בחייכם ראש קטן).
בינתיים אני קצת בוכה,הרבה מתבאסת על התוצאה, אבל זוכרת לשמור על אופטימיות (והכי חשוב, אף פעם לא להשתמש בה. סתם לשמור. כמו שפרסי שומר על כסף,ולא כמו שאריאל שרון שומר על דמות השתיקה).
אגב,כבר סיפרתי לכם שסיימתי בית ספר,נכון? כן,אפילו כל השכבה שלי התלהבה-משהו מהעובדה שהביאו לנו שמפניות (זה מיץ!!! מפגרים,מיץ!!! אפילו בחתונות וארועים אתם לא שותים שמפניה אמיתית!!! ותגידו תודה אם אי פעם תשתו!),אז לכבוד השינוי הדראסטי הזה בהווי החיים שלנו, החליטו להקל עלינו את ההסתגלות ולהזמין אותנו כל השבוע להשתלמויות של מתמטיקה משמונה בבוקר עד 14:00 בצהריים,ומי שמתבאס להרעיש עם עקבי נעליו בין 14:00-16:00,אל דאגה, כי משתיים עד שש אנחנו נכנסים לסרנדה של קריאת מאמרים בתנכ', ומקנחים את היום בערב שירה ומזמור (ואנחנו מדקלמים באזרחות, כך שאקשן לא יצא מזה). בקיצור, היום פתחנו את הבוקר בסטייל, עם שלוש שעות מתמטיקה רצוף. המורה למתמטיקה שלי דפקה כניסה מרשימה עם סנדלי טבע של כל מיני חוזרים-מהודו סטייל שקנו את הקבקבים שלהם ב'גלי' ועשו איתם קצת ג'וגינג על החול, ג'ינס קרוע וחולצה זרוקה. וואלה אשכרה 'הייר', חסר רק שהיא היתה מגלגלת לנו את הספרים של בני גורן ומעבירה בין הכתה.
כפרות עליה פתחה את היום בחיוך זוהר כאילו אין רעב בעולם,אין שחיתויות בממשלה,ואנחנו לא נאלצנו לקום בשעה 7:00 בבוקר כדי לראות את פרצוף התחת הזעוף שלה.
"יש לי הפתעה בשבילכם", היא ארגנה דפים בין אצבעותיה מעוטרות הציפורניים שאיימו להשחיל את האישונים מעיניהם של תלמידי השורה הראשונה.
"יופי,מבחן...",עצמתי את העיניים לכמה שניות,ואז הצצתי בשעון מהר,נו,אולי עברה שעה ולא שמתי לב.
אבל להפתעתי, היא רק הוציאה משקית אטומה חבילת בורקסים,והתחילה לחלק בין הכתה. הייתי המומה. זאת ההפתעה? הא? זאת ההפתעה יא בת זנונים שיקח אותך האלוהים?! "שיהיה לכם מתוק על הבוקר" עאלק!
החוצפנית עוד תפסה תחת פולני והעירה לכל הוואנבי-שדופות שהעובדה שהן נכנסות רק למידה 48 הינה מקרית בהחלט:"תאכלי,למה שלא תאכלי? אני רוצה שתאכלי!!" (? תני לי לנחש..."זה הבריאות שלך לא שלי!! את תהיי אנורקסית וינשרו לך השיערות ותפסיקי לקבל מחזור והשיניים שלך יתפוררו ואז איזה בחור ירצה אותך?!?!").
המצחיק הוא,שהחלק הנורא בכלל לא היה השלוש שעות מתמטיקה. זה השלוש שעות ספרות שהוציאו אותי לגמרי מדעתי.
אין,אין מקצוע יותר משעמם מספרות. מדהים איך בחורה כמוני,שביחס למתבגרים ישראלים היא דווקא תולעת ספרים, אפילו אני מוצאת את השיעורים האלה מעניינים כמו גורלה של מפלגת מרכז. אין. זה פשוט גועל נפש של שיעור. אני אעדיף כבר מתמטיקה, או אנטומיה, או לא עלינו פיזיקה. רק בבקשה, בשם כל הסנאטות והמשוררים האיטלקים ביבשת הקרה, אל תספרי לי,כי ממש לא אכפת לי, שהסופר ב'חוטם' מסתלבט עלינו כי הוא מכניס אותנו למתח ולא מספר את ההמשך. כי, פראנקלי, מיי דיר, לא בדיוק הוא היה זה שהדיר שינה מעיניי אתמול בלילה (אלא אם כן רובר עשה הסבת מקצוע חדה ומפתיעה כמו המטלית החדשה המנקת-כל של ניקול שכל עקרת בית שניה במכולת ליד הבצפר 'שלנו מדברת עליה).
פתאום קלטתי. פוסט ממש ארוך יצא לי כרגע. וגם נורא משעמם. כדורגל,קללות ולילות חסרות שינה. מתי נהפכתי לג'ורג' בסט? 
ובהמשך למוטיב השעמום החוזר בפוסט: המבחן שלי באזרחות מחר. על הדמוקרטיה. אזרחות זה מקצוע שנוי במחלוקת, מכיוון שבכתה, כשהדיונים מגיעים לאוקטובות בגבהים של פורמן מהאקדמיה לצחוק,ולדעות מגובשות כמו תיאוריית אודטה לגבי אטבי כביסה צבעוניים,זה נורא רב גוני ומעניין (פלורליסטי, בשבילכם),לראות איך האשכנזים הלבנים אשכרה מתקוממים כשהערסים מתחילים להרים כסאות ולצרוח "מוות לערבים!" כמובן שעל אותו משקל הדיון יכול להיות בכלל על קצבת הנכים, האמהות החד הוריות או מקומו של הפרלמנט בנוף הממשלתי, אבל עדיין,איכשהו זה יסתיים בגרעפס של שון, ואז יקום גל ויצרח:"בואנה!!! הערבים ה-^%$#@@!!! מוות לערבים!!!".
בספר אזרחות,לעומת זאת,זה עולם שונה. לא מעניין ולא נעליים (בייחוד לא נעליים,אם היה נעליים,דווקא כן הייתי מתעניינת. טוב,בעצם תלוי איזה...),אלא כולה ברבורי שכל שמסתכלים בכך שבריטניה זה ממשל ככה וככה,וצרפת זה ככה וככה, ורק על ישראל לא מוציאים שם מילה. תגידו לי- אתם לא קצת גולשים?!
פפפ...ווא-או. רוברי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
