למשפחה שלי יש הסטוריה מפוארת המקשרת בינה לבין כל הבתי חולים בא"י ומערב אירופה. החל מהמקומות בהם נולדנו כלה בעובדה שאמי,סבי,ועוד כמה פרטים במשפחה עוסקים בתחום, וכמובן,יש את הקונבנציונל, שמקשר בין כל אדם במשפחתנו המורחבת לרפואה- המחלקה הפסיכיאטרית.
לכן,כאשר בתה של דודה בל (לא ורוניקה,אלא הבכורה מבין השתיים,דומיניק) התגייסה לכוחותינו,היה זה רק טבעי שתקבל את תפקיד האחות הנכסף. אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול,שישבנו במעונה של דודה בל ודומיניק הוציאה ערכה שנתנו לה מהצבא ובקשה מאמא שלי להזריק לה (מים,או מה שזה לא יהיה). עד שהיא מצאה לאמא'שלי ת'וריד הגיעה 'התקווה' בטלוויזיה החינוכית,ובסופו של דבר אמא שלי גערה בה שהיא ממש זיפט בתחום,ושתצא לה מה'קרוטיטי'(העורק הראשי בצוואר,אם זכרוני אינו מטעיני). מאז אני נוהגת להשתמש בביטוי כל פעם שמישהו מדבר אליי לפני שהצביע. משהו אני.
אז היום המשכתי לישון. הגיעה כבר השעה שמונה ואמא התחילה לזרוק עליי חפצים ולצעוק עליי להתעורר,אבל אני העדפתי להמשיך לישון במקום ללכת למבחן באזרחות. עכשיו, אמא שלי היא פאנטסטית, בייחוד כי את שיחות הנפש והמוטיבציה היא בוחרת לבצע בטיימינג הכי מחורבן בעולם מאז החפלות של עם ישראל במעמד הר סיני,דווקא כשאני ישנה.
אח"כ כשאני סוף כל סוף מתעוררת ומצחצחת שיניים, היא ישר מתנפלת עליי ומתלוננת:"בזמן האחרון את פשוט קטסטרופה! ההתנהגות שלך מתחת לכל ביקורת!" וזה בכלל לא משנה או נספר שאתמול ישבנו על כוס אייסטי מול הטלוויזיה והעברנו דחקות על פטריק ואבא,ושהיא חזרה מהעבודה היא רצה,זרקה את התיק וחיבקה אותי. יש לה זיכרון מאוד סלקטיבי כשזה מגיע ללימודים שלי.מאוד.
אני לעולם לא אצליח להבין את זה,כי כבר ממזמן הסברתי לה שלא תסמוך עליי בעניין מציאת התרופה לאיידס. אני רוצה לקרוע את התחת בפול-טיים-ג'וב, לחזור כל ערב לפאב המקומי ולרדת על 4 כוסות בירה מהחבית,ולחזור הביתה לישון,לחכות לסופהשבוע בו ארסנל תשחק,כי אז כבר יהיה לי סיזן טיקט. אני מבינה שזה מדאיג אותה,העובדה שיש לי שאיפות של פועל בניין פקיסטני, אבל היא צריכה לכבד אותן. אני לא אמרתי מילה כשהיא החליטה לקום וללכת לעבוד ולהשאיר את הגוזלים שלה בבית,רעבים לאהבה.
אז הכרזתי עליה מלחמת חורמה,עד שהיא תבין שכן בגרות,לא בגרות,הם (היא ואבא),צריכים לרדת ממני קצת בעניין הזה שגם ככה מלחיץ אותי. מיותר לציין שאמא מחזיקה מעמד הרבה מאוד זמן במריבות כאלה, ומאמינה שהמטרה מקדשת את האמצעים, בגלל זה היא נתנה לי פרצוף חמוץ, טרקה את הדלת,לקחה את האוטו (שלי!), ונסעה בלי להגיד לאן (הא,וחזרה רבע שעה אחרי זה עם כרטיסים למשחק של ישראל נגד ליטא מחר,כדי שנלך ביחד...).
לאטיסיה קסטה נערת הבלוג,שברוב קולות סוחף(!!) וחד משמעי זכתה בתואר היפה בנשים ועקפה אף את ג'סיקה-היספאנית מציקה-אלבה.
אגב,כבר 114 קישורים לבלוג שלי. אני מתחילה להרגיש מחוייבות מסויימת לספר על דברים מעניינים,להצחיק,או אנעראף, לחדש את הקורבן היומי שלי (שרון איילון ואודטה זה כבר אוטוטו אאוט),ולכן החלטתי,שהפעם אתם תבחרו,מי יהיה/תהיה הקורבן היומי שלי מעתה והלך (עד שימאס לנו,קיי?):
1.דודו טופז.
2.מלי לוי.
3.ענבל גבריאלי.
4.אלי יצפאן.
תודה ולהתראות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
