נדפק לי המחשב.
מה זה נדפק? מת. לא,פורמט לא יכול לתקן את זה,גם D הלך לעזה. מת. אני פה מהמחשב של פטריק,וככל שהזמן עובר אני יותר מקנאה. יש לו חדר ממש מרווח,מיטה ענקית,כסא הרבה יותר נוח משלי,ווטרינות כל כך גדולות,שמהחדר שלו אני מריחה את האלפים. חבל רק שהאופציות הן או אלפים או ריח נעליים סרוח. אין באמצע.
אז מה יש לנו פה,בעצם?- התקלקל לי המחשב מיד אחרי שהעלאתי את הפוסט האחרון,אז אמש הייתי צריכה להעסיק את עצמי לפחות עד שארדם. מדהים כמה אני תלויה במחשב שלי. בסוף נשארתי בהוט ריאלטי על תוכנית על פרופילים ואנטומיית המחשבה של הרוצחים הסדרתיים,הפדופילים,האנסים, ויתר החבר'ה הטובים. באמת מרתק.
מסתבר שהרוצח הסדרתי הטיפוסי הוא לבן,מקסים,ובעל אינטיליגנציה גבוהה מן הממוצע,או בקיצור,בחור שהיית רוצה להביא לאמא הביתה.
איך שלא יהיה,אני כבר ממזמן הזדעזעתי מעצמי כאשר הודתי בקול רם שג'פרי דאמר נראה לא רע בכלל, ושאם הוא לא היה מתעקש לשמור חתיכות ממני בפרידגי'דר כמזכרת, דווקא הייתי שמחה לצאת איתו לארוחה טובה ולא בשרית (אסור להכניס לבחור הזה רעיונות לראש...).
בכל מקרה,היום,עמוס כרגיל,הלכתי לעשות פרנצ'מניקיור (קיור! לא קור! לא כור! לא דימונה!),שזה באמת שלב בעייתי באורך החיים השבועי שלי כי אני תמיד מפחדת לנהוג כשאני יוצאת מהפדיקוריסטית כדי שלא יהרס הלק. כן,תתחילו להריץ עליי בדיחות של נקבות. מיד אח"כ נסעתי לקחת את הקטנצ'יק מהגן. הם אפו היום לחמניות (כנראה כדי לחגוג את פסח או משהו), וכשבאתי לאסוף את היצור המקסים והסרוח הזה,הוא הגיש לי מייד דבר גושי וגדול,ממש גדול,נגיד גדול כמו המצח של רוני, ודרש ממני לטעום.
כן,יפה שלי,רק אני אכניס לפה את ערימת החיידקים של הקקי והפיפי והזיעה והנזלת של ילדים קטנים. לו זאת היתה הכוונה שלי, חמודי,הייתי אוכלת במטבח של מייקל ג'קסון. אבל לא,עזוב. לקחתי אותו איתי לסופרמרקט (כי מסתבר שאתמול אמאבא לא קנו את כל מה שהם רצו),וחזרתי עם חור בכיס של 100 ומשהו שקל, רק כי הוא החליט שהוא רוצה שנחגוג לו יומהולדת 4 וחצי, והזמין את עצמו וקיבתו לחגיגת שוקולד מטורפת,שבתקווה תביא לו קלקול קיבה נוראי ויותר הוא לא יבקש ממני מדף שלם של ממתקים.
ואז זה סוף כל סוף נגמר, חזרתי הביתה, לבשתי עליי את האימונית שלי ואני אוטוטו עפה למכון כושר לאיזה שעתיים של סחיטת נפש ופיזוזים בין זקנות עם כמות חמצן בשיער שיכולה לספק למלי לוי פלטינה לשבע שנים,מינימום.
נשתמע כבר, מי אמיגוס.
לא באהבה,
אך בידידות מרובה (כמו שאיריס אומרת כל הזמן:"בידידות,בידידות", שזה נורא נחמד, במיוחד לנוכח העובדה שזיינת כבר 85% מזכרי ישראל,אז הסיכוי שיש מע' יחסים אפלטונית בינך לבין מישהו משתווה לסיכויים שרוני תצליח לשיר בלי פלייבאק בהופעה חיה),
פרנצ'סקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
