אהלן וסהלן עליכום (שלום עליכם יעני,כמו התוכנית של עוזי חיטמן,נו,הוא הגשים לילדים חלומות ולקח אותם למסגדים למיזוג תרבויות ולקנות גלידה עם תוספת מסטיק). היום נתקלתי במצב ממש משעשע ונורא רציתי לשתף אתכם בו.
בערך בשעה 18:00 הגעתי לדקלה וצפצפתי לה מהדאבל פארקינג תוך כדי צעקות:"כפרה, תרדי אל העם,תרדי תרדי", עד שהיא רצה לאוטו שלי,מבויישת וסמוקה כולה מטור המכוניות שהשארתי אחריי ללא כל בושה שצפצפו לי עד צאת נשמתם שאני אפנה מקום,אבל אני בשלי.
בדרך עוד ראינו את פטריק עם קליקת הסקייבורדרים שלו והספקנו לצפצף גם לו (צעקתי:"הלו,הילד המכוער עם הסקייטבורד!" וכל השמונה הסתובבו בבת אחת. מודעת עצמית זה כיף),ואז החלטנו ליסוע.
בכוונה אני אומרת ליסוע,כי היעד לא בדיוק ברור. אז איכשהו הגענו לכביש שמחבר בין ת"א לראשון,והמשכנו שם. לידנו היה אוטו טרנטה כזה עם סטיקר "נהג חדש" ובו 4 עלמי חן לא רעים בכלל. מתוך אחוות חד"שניקים,הם צפצפו לי.צפצפתי בחזרה.
הם נפנפו בידיהם לשלום,אני התחלתי להפריח נשיקות. באיזשהו שלב הרומן נגמר כאשר הם עקפו אותי בלי לאותת כדי להיכנס לראשון,וברגע של אי-תשומת לב (השמיעו ברדיו את "הוליווד" של מדונה!!!), הייתי כ"כ קרובה להיכנס בהם,אבל ממש חזק.
הנהג הסתובב,נתן מבט מושפל להגה ,ואז דפק בו את הראש,מה שגרם לו לצפצף קטועות. כשנסענו אח"כ בנתיבים שונים הוא צעק עליי:"מי נתן לך רישיון,ילדה?!" ושם רייס. אבל כלום עוד לא נגמר,השגתי אותו לרמזור. עמדנו מכונית לצד מכונית.
הוא הסתכל עליי וחייך. בסוף הוא פתח את החלון של הבחור לידו,ושאל כמה האוטו שלי במחירון.
"יותר מדי בשבילך", הרמתי את האף בסנוביות והחלפתי דיסק במערכת.
"לא ביקשתי חוות דעת, שאלתי מה המחיר מחירון שלו," הוא חייך אליי בסבלנות.
"צהוב לך", הערתי לו. הוא מחק את החיוך והחליף אותו במבט של "וואט דה פאקינג פאק"?, אבל אז הנהגים הישראלים מאחוריו התחילו לצפצף לו,והוא היה חייב ליסוע.
אחלה. השארתי את המקרה הזה מאחוריי מבחינתי (עוד מקרה של בלונדינית שלא יודעת לנהוג נכנס לסטטיסטיקה),ומשם עשינו תפנית חדה לנמל לדפוק איזה פיש אנד צ'יפס וויד ביר (נמל,אוניות,מסעדה טובה,אוכל אנגלי, מלצר עובד זר,הכל היה יכול להיות ממש מושלם לולא הוא שם לנו על השולחן ביתות וחומוס).
אחרי שמילאנו קיבתינו (+ הלכנו יד ביד במדרחטיילת שיש להם שמה,תוך כדי מלמולים של דקלה:"פרנצ'סקה, ז'ו טייאם,פרבלה ברלה סה לה וי קומסי קומסה" ועוד קומץ של מילים בצרפתית שההקשר ביניהן הינו מקרי בהחלט כדי להעצים את תחושת הרומנטיות (שנפסקה ברגע שצלצל לה הפלאפון,וזה היה החבר). בסוף חזרנו הביתה, ונחשו את מי אני רואה ברמזור חזרה לת"א?- הבחור עם הטרנטה. 
קצת המומה,הרבה מתרגשת מהמקריות המזעזעת,אני פותחת את החלון של האוטו (אצלי זה אוטומטי,אז אני קודם כל פותחת את החלון שמימין בטעות,ורק אח"כ של שמאל,אח"כ נכנסת רוח פרצים לאוטו ואני מדליקה מזגן על חום,ואז מכוונת על קור, הא,ובין לבין גם מסתכלת על הכביש),אני קוראת לו:"היי,הנה הבחור עם הטרנטה"!
והוא מסתכל עליי בהלם ואז מתעשת ומעיר לי:"זה לא טרנטה,זה פונטו!"
בלי לחשוב הרבה,אני נוזפת בו :"דיי לקלל!"
והוא:"אחח..אח...עצרי בצד מותק!"
עצרתי בצד.
הוא יוצא מהאוטו,והוא עכשיו כבר לבד.הוא לא חתיך משהו סופני,אבל נראה לא רע,עם אחלה סטיילינג,אתם יודעים, ערס מבויית כזה,כמו שפרנצ'סקה אוהבת.
הוא:"אז מה אמרת המחירון על האוטו שלך?"
אני:"בואנה צא מזה,הוא לא למכירה".
הוא:"בכללי אבל".
אני:"אין לי שמץ. 70,000 נראה לי".
הוא:"שנה"?
אני:"2000"
הוא:"מה את מזיינת,זה 98"!
אני:"אז למה אתה שואל?"
הוא:"טוב,הבנתי.כמה כוח סוס"?
אני:"אממ..אהמ...אה...זה הילוכים!"
הוא:"חחח...אני רואה שיש סאנרוף...זה ספורט לא"?
אני:"אה,כן".
הוא:"ויש לך חבר"?
אני:"ל....הופה! עבדת עליי! הופה הופה! לא,אין לי חבר. את זה אני יודעת בוודאות".
הוא:"כן? כמו שאת יודעת שזה מודל 2000,נכון?"
-פרנצ'סקה מסמיקה-
הוא (מושיט יד):"ששון".
אני (מושיטה בחזרה):"יש לי אמא אשכנזייה,ביי"!
וממשיכה לי לדרכי.
ששון עאלק, הנה משהו לישון עליו לפני ה'סדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
